26/05/2019 , כ"א אייר התשע"ט
ENG

נרשמים, מדברים ומשפיעים

ציפי לבני ב"נאום היום השביעי" – לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים – הטקסט המלא

מי שמופתע מכל תפקידיי, פשוט אי יציבות פוליטית גרמה לזה שמעת לעת אריק שרון היה מתקשר אליי ומבקש שאני אקח עוד תיק, חלקם החזקתי במקביל, וכל הדיון רק נועד לומר שאת שיטת הבחירות גם צריך לשנות, אבל זה לא קשור לא למלחמת ששת הימים ולא ליום שאחרי.

אבל כן נדבר לרגע על מלחמת ששת הימים לפני שנדבר על מה אנחנו עושים בעצם עם תוצאותיה היום. אני מספיק מבוגרת לזכור את המלחמה ההיא, אמנם כילדה. ובואו קודם באמת נספר בשבחה – ישראל הייתה מאוימת, צבאות ערב, ניצחנו ניצחון אדיר וכביר במלחמה הזאת וחזרנו בהתרגשות אין-קץ למקומות שעל פי תפיסת כל אחד מאיתנו, אני חושבת, הם המקומות ההיסטוריים של העם היהודי, המורשת שלו, ההיסטוריה שלו, התרבות שלו נוצרה שם. הצנחנים שבכו בכותל, לא יודעת מה כל אחד מהם הצביע אז בקלפי ולא יודעת אם הם היו דתיים או חילונים, אבל זה היה איזה תחושת התרוממות מעבר לניצחון הצבאי, שהייתה באמת "חזרה הביתה". ואני זוכרת אנשים רוקדים בת"א כשירושלים בעצם שוחררה.

וצריך לומר את הדברים האלה כי גם זה צריך לומר לזכות אותם ימים. מה שקרה אחר-כך כמובן, אלבומי הניצחון, ונכנסנו לתוך מלחמת יום כיפור בתוך אותה איזה מן אופוריה שעטפה את כולם, אבל קרה עוד דבר מאז. לא החלטה שקיבלנו, אלא בעצם העובדה שמדינת ישראל לא קיבלה שום החלטה מעשית ביחס למה שהיא עושה עם תוצאות המלחמה הזאת. אני מדברת על מדינת ישראל הרשמית, כי אני לא טוענת שיש סטטוס-קוו, אני הולכת להוכיח שאין. אבל השינויים שמתרחשים הם לא שינויים שממשלה נבחרת החליטה עליהם, אלא הם קורים לנו.

ומה שקרה ביום שאחרי זה בעצם שהמחלוקת אז האמיתית הייתה מחלוקת אידיאולוגית עמוקה שמצד אחד היה מחנה שקרא לעצמו מחנה ארץ ישראל, בטקסטים של אפשל, של הזכות שלנו על הארץ כולה, מנחם בגין דאז הציע בעצם שהפלסטינים שחיים שם יהיו אזרחיה של מדינת ישראל, כי התפיסה הז'בוטינסקאית, הבגינית, התפיסה שלי, אומרת, ובטח גם יעקב עמידרור יוכל להתייחס לזה אחרי זה, שאין מצב שבו אנחנו שולטים במקום עם מצב של אזרחים סוג ב', או מצב כזה שבו יש אנשים שאין להם זכויות שהן זכויות שוות.

ובמהלך כל השנים קרו עוד כמה דברים, אני לא רוצה להפוך את זה לשיעור היסטוריה, אבל מה שלא הוכר, הרי להזכירכם 1947, האו"ם מצביע, YES, NO, אנחנו מתענגים על זה היום, בפועל זאת הייתה החלטת חלוקת הארץ לשתי מדינות: אחת היא מדינה יהודית הלא היא מדינת ישראל, והשנייה מדינה ערבית, אז עוד לא הוכר הקיום של עם פלסטיני ככזה וכעצמאי. ובעצם מאז הציבור היהודי או ההנהגה היהודית שקיבלה את החלטת החלוקה, בעצם מוצאת את עצמה שהיא שולטת, ניצחה, שולטת על אותו שטח.

לימים הדבר מוביל להסכמי אוסלו שבעצם מבוססים על התפיסה שיש שני עמים עם שתי תפיסות לאומיות, שכל אחת מהן מקנה לכל עם את הזכות למדינה משלו, למרות שאוסלו אפילו לא משתמש במילים האלה, אבל זה היה הראציו. יש כאן סכסוך לאומי בין שתי תנועות לאומיות, שניים אוחזים בטלית אם אני חוזרת עכשיו לזה, צריך לחלוק וזה היה הקונספט. והארץ סערה וגעשה בין שני המחנות האלה. דיברתי על מחנה ארץ ישראל. בצד השני היה מחנה השלום שחיכה שייפול עלינו המזרח התיכון החדש, ככה הובטח אז, וההתנגשות והאיבה, שלא לומר השנאה, בין המחנות, הייתה איומה ונוראית.
יום כיפור כמה שבועות לפני רצח רבין אני מחליטה בעצם להיכנס לפוליטיקה. נמנעתי מהאירוע הזה של הפוליטיקה עד אותה תקופה. ואני מרגישה שהקול שלי לא נשמע באירוע. זאת אומרת – מצד אחד בוודאי שיש לנו זכות על הארץ כולה. אני מאמינה בזה, אני חושבת שלעם היהודי יש אותן זכויות – מצידי תגדירו תנ"כיות, משפטיות, היסטוריות. אבל, להבנתי, עוד פעם – הז'בוטינסקאית – אני לא יכולה להישאר במצב הלימבו הזה בלי הכרעה לפה או לפה. ואני הולכת לצד שבעצם אומר – אנחנו נצטרך את החלוקה, ויותר מזה – זה כבר היה אחרי הסכמי אוסלו, מדינה דמוקרטית קיבלה החלטה, צריך יהיה להתקדם איתה.

אבל, אני עורכת דין במקצועי, הייתי אז, נדל"ניסטית, ואמרתי רגע – אני מסתכלת על ההסכמים האלה ובעצם זה סוג של זכרון דברים. אמרתי – אני לא הייתי נותנת ללקוח שלי למכור את הדירה, דירת יד שנייה, בלי לקבל את כל התמורה כשהוא נותן מפתח. וכאן לא הוגדר מה התמורה, לא הוגדר מה הגבול, לא הוגדר מה יהיה. רק קבעו שורה של נושאים שעליהם עוד נדבר אחר-כך. ולכן בעצם אמרתי אז, ב-1995, אנחנו מדינה דמוקרטית, נצטרך לקבל את אוסלו, אני גם חושבת שהכיוון הוא כיוון נכון, אבל צריך לנהל משא ומתן על כל נושאי הליבה, לסיים את הסכסוך, ולהגיע לסיומו של הסכסוך בדרך אחרת. אלה המילים שהשמעתי בהופעתי הראשונה בטלוויזיה הישראלית – דן שילון, 1995, אלה המילים שאמרתי לאחר מכן בליכוד מול מרכז ליכוד גועש וכועס כשנתניהו בעצם מעודד אותו לצעוק נגד אריק שרון – לא למדינה פלסטינית. אלה הדברים שאמרתי כשעזבנו את הליכוד והקמנו את קדימה. זה המצע של קדימה שכתבתי אותו, שהפך לימים למצעה של התנועה ובעצם לבסיס להקמת גם המחנה הציוני.

למה אני אומרת את כל אלה? כי היום, בתוך עולם הדימויים שאנחנו חיים בו, בעצם כל האירוע מתחיל להיתפס כשמאל וימין, שגם על זה אני אגיד רגע בסוגריים – על פי תפיסתי כאילו השמאל דווקא צריך להיות זה שרוצה לחיות יהודים וערבים ביחד במדינה אחת. זה מן תפיסה כזאת שיכולה להתקבל בשוליים אולי של השמאל. אבל אנחנו חיים באיזה עולם של האשמות שבעצם התפיסה שמי שתומך במה שאני תומכת הוא אויב המדינה, הוא קם בבוקר הוא חושב רק מה לתת לפלסטינים. רבותיי, אני קמה בבוקר אני לא חושבת על הפלסטינים, אני חושבת על מדינת ישראל. ואנחנו מאז 67' קודם כל מדינה בלי גבול, דבר שהוא כמעט לא נתפס. ואנחנו בעיקר מדינה שלא הכריעה בדבר המהותי ביותר – לאיפה אנחנו רוצים ללכת.

ואני רוצה להשתמש במכשיר שכולכם השתמשתם בו בדרככם הנה, גם אני, שזה הווייז. לפני שהגעתי הנה הכנסתי בווייז את שם המלון. הווייז הלאומי שלי כשאני יוצאת לדרך בשירות הציבורי שלי הוא מדינה יהודית ודמוקרטית – מדינה בטוחה, שחיה בשלום עם שכניה – אבל המרכז הוא יהודית ודמוקרטית. תנאי הכרחי למדינה יהודית ודמוקרטית זה שיהיה רוב יהודי במדינה הזאת – דרך אגב, לא בגלל ששוויון זה טובה שהיהדות עושה לדמוקרטיה, אלא שוויון הוא ערך יהודי, ואהבת לרעך, ואהבת את הגר. ולכן אני רוצה לעצור בתחנה שבה יש הסכם שמייצר היפרדות בינינו וסיום סכסוך על בסיס העקרון של שתי מדינות לשני עמים, שכל מדינה נותנת פתרון לאומי לעם אחר. אבל במדינתנו פנימה, במדינת ישראל, המיעוט הערבי-הפלסטיני שחי בקרבנו הוא שווה זכויות. כאינדיבידואלים כל אחד לא פחות מאשר ילדיי.

עכשיו, יכולות להיות תקלות בדרך. יש בעיות של ביטחון. אומרים לי אין פרטנר ולצערי יש לי גם ביקורת על הצד השני. אבל אם אני חוזרת רגע לווייז, כשיש פקקים בדרך, הוא מציע לי בדרך כלל דרכים חלופיות. אני יכול הגם להמתין בפקק. אבל אני לא שוכחת שיצאתי לדרך להגיע לכאן, לחיפה, למלון הזה. ועכשיו אני רוצה לחשוף מה קורה, מהן אותן החלטות שבעצם לא התקבלו, אבל משנות את המצב. כי במקביל יש קבוצה אחרת – דרך אגב היא איננה רוב במדינת ישראל, היא מיעוט עם כח פוליטי מאוד מאוד גדול. וכשהם נכנסים בבוקר בווייז שלהם נמצאת ארץ ישראל השלמה. אני מכבדת את זה, רק אני מבקשת שהם יודיעו לנו את זה בבקשה. וגם הם יודעים שתהיה התנגשות בין העניין של רוב יהודי או יהיה צורך ברוב יהודי. ולכן אנחנו רואים תהליכים שמטרידים אותי לא פחות מאשר תהליך השלום, שבו תהיה שחיקה בערכים של מדינת ישראל כדמוקרטיה.

כי אלה שמרימים היום דגל אדום ואומרים "חוק ההסדרה שמייצר נורמליות במצב לא נורמלי", "היועץ המשפטי בממשלה? עו"ד – אז הוא אמר", "היועצים המשפטיים במשרדים? אנחנו נמנה אותם, שירגישו שהם חייבים לשר, למה רק ליועץ המשפטי לממשלה", "בית המשפט העליון? בג"ץ? אלה שרצים אליו עם כל התנחלות לא חוקית? להחליש אותו". וזה חלק מאסטרטגיה שאני חייבת לחשוף אותה. כי כל טיעון כשלעצמו נשמע סבבה. באמת, לא כדאי להחיל חוקים ישראלים? חיים שם בכל זאת ישראלים ולמה להישאר במצב הזה? ולמה שיטת הסניוריטי בעצם? מי אמר שלא צריך לבחור? אבל כל זה נועד להשאיר את כולם, את כל שומרי הסף, תלויים בשלטון. וזאת המטרה, זאת האידיאולוגיה, היום, של הבית היהודי בממשלה. ואנחנו חייבים להבין שכאילו לא נפלה הכרעה, אבל כל יום שעובר, לשם הם לוקחים אותנו. וכל אירוע כזה זה עוד מכשול בדרך שלנו. כי עוד חוק הסדרה, עוד התנחלות מבודדת, עוד אקט כזה שגם מבודד אותנו בעולם, זה עוד מכשול בדרך להסכם.

עכשיו נדבר רגע על ההתנחלויות. בתפיסה של אז, של אחרי מלחמת ששת הימים, אז הרעיון באמת היה – נחיה ביחד, אנחנו נלך לקנות בשוק ונאכל במסעדות שם, ולא צריך לנסוע לדמשק, יש את זה ביהודה ושומרון. ואנחנו בכלל מביאים אליהם את הקדמה, הייתה פטרוניות כזו. כיפאק היי. אבל ההתנחלויות היו חלק ממהלך שנועד להשאיר את החלקים האלה אצלנו. ומעת לעת, אנחנו רואים עוד שרים, עוד ממשלה, שעושה את הצעד הזה, תוך שהיא מבטיחה – זה לא מכשול לשלום, וגם הנה, הוכחנו שאפשר לפנות בהתנתקות. אתם יודעים איזה כאב זה לקבל החלטה על התנתקות כזו?
אז אומרים לי ביטחון. אז בואו נדבר על ביטחון. תפיסת הביטחון של מדינת ישראל זה שחיילים מגנים על אזרחים ולא אזרחים על אזרחים או על חיילים. אני לא מבינה איך לשלוח משפחה לגור בהתנחלות מבודדת על גבעה נותן לי ביטחון בת"א. זה רק חושף עוד אזרחים ישראלים לטרור. וזה מחייב אותי, כצה"ל, לשלוח כוחות שרק מחמת הסודיות אני לא רוצה להתייחס לאחוז מכוחו של צה"ל שנמצא היום שם, וזה לא קשור בכלום לביטחון.

ולכן אני מציעה שנעשה את הדיון הזה כדיון נקי – לאיפה אנחנו רוצים ללכת? הביאו אלינו את משאל העם. אני לא חבבתי את הז'אנר. אני חשבתי שממשלה נבחרת כדי לקבל החלטות. אמרו "לא – משאל עם". אבל משאל העם שעבר בחוק הוא משאל עם שהוא בעצם, הוא לא נותן לעם להחליט, הוא נותן לו זכות וטו אחרי שכל השאר החליטו שכן. כי המסלול שקבוע היום בחוק הוא קודם ממשלה, רוב צריך להיות בעד, אחר-כך כנסת, צריך רוב בעד, ואז נגיע לעם והוא יוכל לשים וטו בעצם על החלטות של הכנסת. ואני אומרת – משאל עם? אז עכשיו. בואו נחליט מה אנחנו שמים ביחד בווייז הזה. כי זה קורע אותנו מבפנים. כי הסכסוך נכנס פנימה לתוך מדינת ישראל, כי הוא מייצר לצערי שנאה ותגי מחיר למיניהם, גם נגד אזרחי ישראל הערבים. כי זה מייצר מצב שבו אסור לדבר ואסור לפתוח את הפה לפי שיטת הממשלה כי זה שיתוף פעולה בכלל עם האויב, וכי צריך להחליש את הדמוקרטיה כדי להשיג את המטרה הזו של המדינה היהודית. וכל מה שאתם רואים כל יום זה חלק מהתמונה הזאת.

ולכן, אם נדרשת הכרעה, נדרשת הכרעה עכשיו. תגידו לי בחירות, בסדר. רק הבעיה היא שאנחנו נמצאים בעולם שבו משפט שאמר אותו מנהיג שאני מאוד מעריכה, שזה אריק שרון, אני מאוד לא אוהבת אותו "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אתה רוצה להיבחר לראש ממשלה, כדאי שתדע מראש גם מה תראה אחר-כך. אבל ראש ממשלה של לפני הבחירות פעם אחת אומר כן נאום בר אילן, אחר-כך אומר לא נאום בר אילן, ואחר-כך אולי נאום בר אילן. ואומרים באנגלית ככה. אז בסוף זאת לא הייתה הכרעה שהייתה בבחירות.

עכשיו בואו נחזור למציאות, עד כאן ברמה התיאורטית של לאיפה צריך ללכת. אבל בכל זאת שכונה קשה. אני לא באמת מדברת עכשיו על שלום במובן הרומנטי של נחיה באושר ועושר ביום שאחרי. ויש, אתם יודעים, אם הרבה שנים אמרנו שאין פרטנר שרוצה לסגור איתנו הסכם, ואחר-כך אמרנו שיש פרטנר שלא יכול לסגור איתנו הסכם, עכשיו יש לנו גם וגם – יש לנו את חמאס בעזה שמייצג את הסכסוך הדתי, הוא לא מסכים להכיר בקיומה של מדינת ישראל, לא יהיה פרטנר לשלום כי תפיסתו האידיאולוגית הדתית לא מאפשרת לו לסיים את הסכסוך גם אם עכשיו נשמעות מילים שהן יותר באזור 67', זה 67' כן, אבל לא כסיום סכסוך. ויש את אבו מאזן שאני שמה בסימן שאלה את השאלה האם יהיה נכון לחתום על אותו הסכם, אבל בוודאי לא יכול לשנות את המציאות בעזה נכון לעכשיו.

אז למה בכל זאת אני חושבת שיש הזדמנות? – ואני חושבת שיש הזדמנות. כי בתוך השכונה הקשה הזאת, יש גם כמה דברים שהשתנו. קודם כל, המדינות הסוניות הפרגמטיות נקרא להן כך – אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לכל מה שקורה שם מתון, אבל הפרגמטיות – הן, בתפיסתן, רואות באיראן האויב המרכזי שלהן. ישראל היא באופן טבעי שותפה לתפיסה הזאת – איראן, חיזבאללה. עכשיו הן בכלל יצאו נגד קטאר שגם תמכה בחמאס, הזדמנות נדירה להיות באותו מחנה איתן נגד הרעים באמת. אבל תקרת הזכויות של מדינת ישראל ביחסים שלה עם מדינות ערב זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אז אומרים לי – כן, אבל הם מבינים שזה לא העיקר. אבל דעת הקהל שלהם, הרחוב שלהם, לא יאפשר להם לעשות צעדים שאנחנו רוצים שייעשו איתנו, בוודאי לא נורמליזציה, אם אנחנו לא נעשה את הדברים שאנחנו יכולים לעשות מול הפלסטינים.

הפלסטינים – ויש לי ביקורת על אבו מאזן שב-2014 לא קיבל, לא אמר לא אבל גם לא אמר כן, למסמך העקרונות האמריקאי – כשנבחר טראמפ נכנסו ככה ללחץ, יחד עם הריקודים בהתנחלויות אז הם אמרו "רגע, הולכת להיות בעיה". נסעו לארה"ב ואמרו – מה שאתה רוצה. הסכם, דיל, מדינה מפורזת (מדינה מפורזת כבר הוסכמה איתי במשאים ומתנים הקודמים. צריך לקיים על זה עוד דיון אבל העקרון סוכם). אנחנו בעד. הורידו את תנאי הסף שלהם לפתיחת משא ומתן, כל מה שגם יצר הקפאה במשך תקופה. ומעבר לים יש נשיא אמריקאי – מה אני אגיד, לא בדיוק רוצים להגיד לו לא. לא הפלסטינים, לא נתניהו שלא יכול להתמחות רק בעימותים עם נשיאים אמריקאים, בטח לא עם אחד שהגיע, שם יד בכותל, אמר ביטחון מדינת ישראל ואני בסך הכל רוצה דיל.

עכשיו צריך להתרומם לגודל ההזדמנות הזאת, אבל אתה לא יכול להיכנס למשא ומתן – אני לא מדברת עכשיו על הטקטיקה של המשא ומתן, יתחילו בביטחון או יתחילו בגבולות ואיך יעשו והאם בכלל אפשר להגיע לסיום הסכסוך, אבל אתה לא יכול להיכנס לחדר הזה כשאתה בכלל מכוון לכיוון השני בווייז. זה להגיד אני עולה על אוטובוס שנוסע צפונה תוך כדי שאני צועק בעצם אני הולך דרומה ועושה פעולות שהן בכיוון השני, ושם מכשולים על הדרך שלנו. ולצערי אני אומרת היום, נתניהו לא קיבל את ההחלטה שהיא גם החלטה פוליטית לעשות את המהלך הגדול הזה. אני לא יודעת מה טראמפ יעשה, אני רוצה להגיד שמאחר וטראמפ בעבר אמר שהוא, מדובר בו כמי שרוצה לעשות את מה שאובמה לא עשה ולבטל את מה שאובמה כן עשה, אז יש לו הזדמנות אדירה כי מה שאובמה לא עשה זה שהוא לא שם באופן פומבי את מסמך העקרונות על השולחן, והנה יש הזדמנות לטראמפ לעשות את זה.
הוא אומר, ואני חושבת שבצדק, הוא אומר אני לא רוצה לכפות על הצדדים תוכן, או הסכם, אני רק רוצה שיכפה החלטה, החלטה, החלטה. שהצדדים יגידו אם הם מוכנים, שהוא יודיע שהוא מזמין למאר א-לאגו ביום שלישי הבא למשא ומתן על בסיס 1,2,3,4, בלי כל הפרטים, העקרונות הבסיסיים ביותר, שמי שרוצה לסיים את מחיר הסכסוך ומבין את המחירים הבסיסיים ביותר בתוך האירוע הזה, יוכל להגיד כן. ואם הוא יגיד לא, אז לפחות נדע, באופן בסיסי, לאיפה הממשלה הזאת לוקחת אותנו – וזה ממש לא לשמירה על מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית ובטוחה.

אני גם מאמינה שהדברים צריכים לצאת מתחת לפני השטח וצריך להתחיל לדבר עליהם, ואני מאמינה שמי שחושב כמוני לא יכול לנסות ולכבס מילים או ללכת בין הטיפות כי זה זמן שבו צריך גם להגן על מהלכים שפוגעים בדמוקרטיה הישראלית ובעיניי פוגעים גם בתפיסת היהדות שלי, עיינו ערך כל האירוע סביב הכותל והגיור. ולבוא ולומר שהוויכוח בינינו הוא לא מה יקבלו הפלסטינים, אלא מה יהיה איתנו, איך אנחנו ניראה.

ולכן אני גם מאמינה שלקראת הבחירות הבאות צריך ליצור גוש פוליטי שאלה יהיו הדברים הבסיסיים שבהם הוא מאמין, ולבוא לציבור ולהגיד – תחליטו אתם, כשאתם מכניסים את הפתק בקלפי, האות שכתובה היא בעצם המסלול שאליו אתם מאמינים שמדינת ישראל צריכה להגיע. ולכן התפיסה של הגוש הפוליטי הגדול היא תפיסה שאני מקדמת אותה כבר כמה חודשים, תוצאות הבחירות שהיו אמש במפלגת העבודה לא משנות מבחינתי את מה שאני חושבת שצריך לעשות, ואני מקווה שכל מי שמנהיג היום, כל אחד במקומו, את מדינת ישראל, יצטרף לתפיסה הזאת שגם אם יש בינינו ויכוח צריך להציף אותו, צריך לנהל אותו וצריך להכריע בו. ואז, נסיים גם את היום השביעי של המלחמה ההיא. תודה רבה.

 

הפודקאסט של ציפי לבני

קראו עוד
קמפיין נגד גזענות של משרד המשפטים
קראו עוד
פיילוט להנגשת הייעוץ המשפטי לציבור הבלתי מיוצגים
קראו עוד
סיום מלחמת לבנון השנייה בהחלטה 1701 של מועצת האו"ם
קראו עוד
פרוייקט סיוע משפטי חינם לחושפי שחיתויות
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בדיון ועדת חוץ וביטחון ביישוב עפרה יחד עם ראשי רשויות באיו״ש: "אני מאוד מציעה לא לבלבל ביטחון ואידיאולוגיה"

אני כמובן באתי לשמוע אבל גם רוצה להשמיע דברים.   קודם כל חשוב שכולנו נדע שאנחנו כאן ביחד כי הכאב הזה כשקורה משהו לאזרח ישראלי או לחייל ...
קראו עוד
יותר שקיפות – פחות שחיתות !
קראו עוד
נשים בוועדות המשנה לבחירת דיינים
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות – מראיינת: דפנה ליאל

להאזנה: לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות. החודש האחרון הבהיר שהוא חושש מבחירות. אם נתארגן נכון, נוכל גם לנצח. ...
קראו עוד
הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני במליאה: פעם נתניהו היה הבטחה להיות מר ביטחון אבל זהו, ההבטחה התפוגגה, והתבררה המציאות

ראש הממשלה ושר הביטחון ושר החוץ ושר הבריאות והשר לקליטת העלייה. אני לא יודעת אם שכחתי משהו. כל כך הרבה תארים עבור כל כך מעט ...
קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזציה במכללה לביטחון לאומי

אם אתם רוצים את כל הסיפור כולו אז הורי נפגשו כשני לוחמי אצ"ל תוך כדי שוד רכבת כסף בריטית בלילה. רומנטיקה מסוג אחר. שלושה זוגות ...
קראו עוד
הפיכת יום ירושלים ליום זיכרון ממלכתי עבור בני העדה האתיופי שמתו בדרכם לישראל
קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

ערב טוב. פעמיים ניהלתי משא ומתן מדיני לא עם ארגוני טרור ושלוש פעמים הייתי צריכה לקבל החלטה מול ארגוני טרור בעצם, כחברה בממשלת ישראל ובקבינט ...
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר מפלגת התנועה: בשביל מערכת משפט עצמאית, חזקה ונקייה צריך להחליף את הממשלה

קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני: ממשלה שעברה מ"תנו לנו למשול" ל"תנו לנו להפגין נגד עצמנו"

מה שיש לנו כמובן זאת ממשלה שעברה מ-תנו לנו למשול ל-תנו לנו להפגין נגד עצמנו בשעה שעם ישראל נמצא בפני אתגרים ביטחוניים אדירים. גם מול ...
קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזיציה בקונגרס נשים עושות שלום-הסרת חסמים לשלום במזרח התיכון

להאזנה: אחר הצהריים טובים לכולן ולכולם.   כן, באתי עם הצעיף כי אני רואה אתכן.   אני רוצה לומר לכן עד כמה אתן גם מחזקות אותנו, וכשאני עומדת ומדברת במליאה ...
קראו עוד

דברי יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני 10.12.18

 להאזנה: חוזרת מביקור פצועי הפיגוע הנוראי אמש בעפרה. חיבקתי את המשפחות גם בשמכם. כואב הלב לשמוע על שירה, אם צעירה שהיא והתינוק שהוציאו מביטנה נאבקים עכשיו ...
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבה המיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית מילוש זמאן

להאזנה: כבוד נשיא צ’כיה מילוש זמאן, ברוך הבא לירושלים בירת ישראל. אני מייצגת על הדוכן את האופוזיציה בישראל. היחסים בין צ’כיה לישראל חשובים לכל חלקי הבית ...
קראו עוד

ראיונות רדיו ונאומים של ראש האופוזיציה ציפי לבני

 
קראו עוד
תהליך גישור לפני גירושין
קראו עוד
הפצצת הכור הסורי בשנת 2007
קראו עוד

הרצאתה המלאה של ראש האופוזיציה ציפי לבני במכון הישראלי לדמוקרטיה על "מלאכת הרכבת הקואליציה"

להאזנה: האמת היא שהוזמנתי להרצות ככה במהלך החודשים האחרונים, קבענו יום בלוח השנה ומסתבר שהדיון הזה לא הולך רק דיון תיאורטי. הוא דין שהפך להיות מאוד ...
קראו עוד
מכתב הגושים של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש
קראו עוד

יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני בשבתרבות בנתניה – מראיין: אבי בטלהיים

לצפייה בשבתרבות
קראו עוד

להאזנה: נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

קראו עוד

"היו שלום – עשו שלום" נאום הפרישה מהחיים הפוליטיים המלא של יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני

לפני עשרים שנה נבחרתי לכנסת ישראל במדינת ישראל, מדינת העם היהודי. דמוקרטיה שיש בה שוויון לכל. כל חיי הציבוריים ליוו אותי אותם ערכים ציוניים שינקתי בבית ...
קראו עוד
הורדה באגרות לפי חוק חופש המידע
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר האופוזיציה: הדיון על באיזה יום ניתנו ההמלצות הוא ספין. נתניהו הורס את משטרת ישראל

קראו עוד

ציפי לבני ראש האופוזיצה ברשת ב': תמיכה מלאה בביצוע המשימה אך יש להכניס האירוע לפרופורציות

קראו עוד

"יש תקווה, תנצלו אותה" – נאום סיום מושב הכנסת ה- 20 של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני

זאת שעת חירום למדינת ישראל - לא פחות. אני לא יודעת מה יהיה בבחירות - אני יודעת מה צריך לקרות בבחירות. ומה שישראל זקוקה לו ...
קראו עוד
הכפפת קק״ל למבקר המדינה
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בוועידת ההזדמנויות של כלכליסט: "אפשר לעשות מהפך!"

להאזנה לנאום: אני יודעת שהועידה נקראת ועידת התחזיות, אבל כשאנחנו מאה יום לפני הבחירות, אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת לא לדבר על תחזית אלא איך אפשר ...
קראו עוד
סדנאות לשופטים בנושא תקיפה מינית
קראו עוד
שינוי גודל גופנים
ניגודיות