23/03/2019 , ט"ז אדר ב' התשע"ט
ENG

נרשמים, מדברים ומשפיעים

נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

ערב טוב.
פעמיים ניהלתי משא ומתן מדיני לא עם ארגוני טרור ושלוש פעמים הייתי צריכה לקבל החלטה מול ארגוני טרור בעצם, כחברה בממשלת ישראל ובקבינט בעניין חטופים. פעם אחת בעסקה של טננבאום, אזרח ישראלי, ושלוש גופות שידענו אז שהן גופות של אביטן, אברהם וסועאד.
הצבעתי נגד.

חשבתי אז כמו שאני חושבת היום, שמול גופות ישראל לא צריכה לשלם את המחיר שנדרש אז, ובעניינו של האזרח חשבתי שהאחריות של מדינת ישראל להשיבו הביתה, היא מאוד מאוד קטנה אם בכלל, בטח לא במחיר שנדרש.

הפעם השנייה הייתה בעניינם של גולדווסר ורגב, שניים שחזרו בסופו של יום למרבה הצער כגופות אבל בעת קבלת ההחלטה סרבו לתת לנו למרות שדי היה ידוע אז כבר שהם אינם בחיים, את אותה הוכחה שלפחות אני אוכל לדעת האם מדובר בחיילים או בגופות. ואני עדיין זוכרת את השיחות שלי עם המשפחות גולדווסר ורגב, ואני אמרתי להם שאם אני יודעת שזה גופות אני אצביע נגד. אם אני יודעת שיש סיכוי, ולו הקטן ביותר, שהם בחיים אז אני אעבור לבדוק את המחיר הנדרש, ובאותו עסקה המחיר הנדרש בנסיבות ההן היה סביר. ומבחינתי החלק שהיה חשוב היה שנסראללה לא יקפוץ על ההזדמנות הזאת כדי להפוך להיות מייצגם של הפלסטינים. ולכן היתה בהתחלה דרישה גם לשחרור פלסטינים על ידו ולזה סרבנו.

הפעם השלישית היתה בעניינו של חייל ישראלי, של גלעד שליט. הייתי בממשלה שלא אישרה את העסקה. קיבלנו את רשימת הדרישות של חמאס שהייתה בלתי נסבלת. ובעצם העברנו את מפתחות הממשלה לנתניהו עם החלטה שלא לשחרר.

כיום מדינת ישראל ניצבת בפני רצון להחזיר הביתה 2 גופות של אורון שאול ושל גולדין ואני אתייחס גם למשאי ומתן מה נכון לעשות בכלל אבל גם למה עובר על מקבל ההחלטות שצריך לקבל את ההחלטות בעניין הזה, וההחלטות שלנו הן יותר רחבות מאשר העסקה שמתווך שנוסע הלוך וחזור יכול לעזור לנו בה.

אני מוכרחה לומר שלמרות שקיבלתי בחיים הציבוריים החלטות באמת בעניין של חיים ומוות – מלחמות ומבצעים, ההחלטות האלה הן אולי היו הקשות ביותר.

עכשיו כל ההחלטות צריכות להיות נגזרת של אסטרטגיה. זה נכון לכל החלטה שמקבלים ואני אדבר כאן על האסטרטגיה הנכונה וגם בעניינים האלה. לצערי רוב ההחלטות שהתקבלו בנושא של עסקאות שבויים לא היו נגזרת של אסטרטגיה אלא בעיקר נגזרת של לחץ ציבורי פנים ישראלי. זאת אומרת, ראיתי מנהיגים, מקבלי החלטות שפעלו בניגוד גמור לכל מה שהם חשבו קודם, לכל מה שהם דיברו עליו קודם, לכל מה שהם כתבו עליו קודם, עיין ערך ספרו של נתניהו על הטרור. ועשו את זה בגלל שינויים חברתיים שקרו בתוך מדינת ישראל ובגלל לחצים כאלה.
עכשיו, האסטרטגיה היא נגזרת לא רק מאיזו עסקה ספציפית אלא בכלל בואו נתרומם רגע ונסתכל על מה שקורה באזור ומה האסטרטגיה הנכונה. ואני אתייחס גם לדברים שנאמרו כאן על ידי ליברמן קודם.

 

כי נדמה שמדינת ישראל עכשיו נמצאת במצב שבו ברור לנו שיש כישלון בגלל האין אסטרטגיה ואני אוסיף ואומר שאלה שטוענים שהאסטרטגיה יכולה להיות רק עוד מכות יותר קשות, ורק עוד צבא, ורק נשחרר להם את הרצועה, ורק תנו לצה"ל לנצח – גם זאת טעות מוחלטת שלא הוכיחה את עצמה בעבר, ולא תוכיח את עצמה בעתיד, ולכן מדינת ישראל נמנעת ממבצע צבאי בעזה אבל היא לא נותנת את הפתרון שהיא יכולה לתת.

זאת אומרת – לא מדובר רק במצב שבו יש ממשלה של לפלפים אלא מדובר כאן במצב שבו גם אלה שצועקים בואו נהיה חזקים לא מציגים פתרון שהוא פיתרון אמיתי. והפיתרון שלנו הוא אסטרטגיה שהיא אסטרטגיה דואלית. זאת אומרת היא מסתכלת על האזור שיש בו מתונים וקיצונים, לא מתונים -לא נסחף – אבל פרגמטים וקיצונים, כשהתשובה לזה צריכה להיות שילוב של צבאי ומדיני. אבל מה שאני רוצה לדבר אתכם כאן הערב זה עם מי כן ועם מי לא מנהלים משא ומתן. אני שמעתי כאן קודם עם מי לא מנהלים משא ומתן, אני גם הייתי רוצה להוסיף לכם עם מי כן. על מה כן, על מה לא ועם מי, ובעצם צריך לקחת את החלוקה האזורית הזאת בין הגורמים הפרגמטים לבין הקיצוניים כשעם הגורמים הפרגמטים יש לנו מכנה משותף ויש לנו סיכוי להגיע אתם לשלום.

לצערי הרב זה תלוי בין היתר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. כלומר, ברגע שאנחנו מורידים מהשולחן את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אין ספק שבאותו רגע יש לנו שלום אזורי כולל ונורמליזציה. לא אני מוכרת את זה לציבור, זאת יוזמת הליגה הערבית. הם לא מצפים שישראל תקבל אותה כלשונה, אבל ברגע שאנחנו מגיעים להסכם עם הפלסטינים באותו רגע יש לנו שלום עם כולם.
בהערת אגב, זה לא קשור ישירות לנושא, אבל בהערת אגב: אלה שמוכרים עכשיו שאפשר לעשות שלום עם העולם הערבי בלי העניין הפלסטיני, אני מטילה ספק גדול בכך. אני חושבת שאפשר להתקדם אבל לא עד כדי שלום אזורי עם כולם. אבל אני רוצה להזהיר אותנו: זה חשוב לעשות אתם שלום. אבל אם הם יפקירו את העניין הפלסטיני זה עדיין לא אומר שהבעיה נפתרה מבחינתנו. כי בסופו של יום אנחנו אלה שנמצאים עם מיליונים של פלסטינים בין הים לירדן, ולנו אין את הפיתרון. אנחנו צריכים לתת להם פיתרון. מאבק בטרור כולל גם גבול שאין למדינת ישראל, ולכן זה נושא שאנחנו אלה שצריכים לתת לו פיתרון כי הוא אינטרס שהוא אינטרס ישראלי.

בצד של הקיצונים יש גורמים איסלאמיסטיים דתיים שלא יקבלו את הקיום שלנו כאן no matter what. הם מייצגים מלחמת דת. זה לא מלחמת דת של האיסלאם מול כל העולם המערבי בגלל שאנחנו יהודים ונוצרים, אלא זה גם מלחמת דת בתוך העולם המוסלמי עצמו. הם גם לא מקבלים את הגורמים היותר פרגמטיים, היותר מתונים, את האיסלאם המתון – מבחינתם גם הם כופרים. ולכן בצד האיום שמוצג כאן על ידי איראן ועל ידי חיזבאללה שהיא הזרוע הארוכה שלה בלבנון, ועל ידי חמאס שזה אמנם סונים ואלה ושיעים אבל איראן גם מממנת אותם. והם גם מייצגים את אותה מלחמת דת. מול אלה יש גם הזדמנות ליצור ברית, שהיא גם ברית אסטרטגית, גם ברית ביטחונית עם הגורמים שהם הגורמים היותר פרגמטיים. אלה מאוימים, אנחנו מאוימים, מה יותר פשוט מליצור כאן ברית שהיא ברית אסטרטגית.

עכשיו ברור שכשמדובר במלחמת דת היא לא פתירה. וברור עוד יותר שככל שאנחנו ננסה לרצות אותם, ככה הם ירצו יותר. ובשכונה הקשה הקרויה המזרח התיכון אי אפשר להפגין חולשה מול הגורמים האלה. ולכן ברור שהאסטרטגיה צריכה כן להיות יד קשה ואם אנחנו מדברים על חטיפות – כל תשלום שאנחנו משלמים על החטיפה הראשונה מוביל אותם בעצם לחטיפה הבאה, ואנחנו חייבים להבין את זה, גם כשאנחנו מגיעים לעסקאות על שבויים וחטופים אבל גם כשאנחנו מתמודדים עם כל הבעיות באזור.

מלחמת לבנון השנייה היא בעצם התחילה כתוצאה מחטיפה, ואני רוצה להבהיר משהו אם הוא עוד לא ברור: ישראל לא יצאה למלחמת לבנון השנייה בכדי להחזיר את החטופים. זה נאמר תוך כדי על ידי ראש הממשלה אבל זה לא היה באמת ברמה של הנחיות לצה"ל תצאו עכשיו להחזיר חטופים. זה היה ברור שלא זאת המשימה שבעקבותיה יצאו כל הכוחות על אדמת לבנון. היה ברור שאנחנו לא יכולים להשלים עם מצב, אני רוצה להזכיר – זה היה אחרי חטיפת גלעד שליט, מגיעה החטיפה השנייה ואם אנחנו לא מגיבים בפראות בעצם אנחנו מעבירים מסר לכל המשוגעים פה באזור שישראל מקבלת את זה שאתם נכנסים, חוטפים, אנחנו אחר כך נתחיל להתמסחר על מחיר. ולכן היה חשוב שתהיה מכה מאוד קשה בהתחלה. וכאן אנחנו ניצבים בפני הסיטואציה שבה יש ממשלה לגיטימית במדינה מאוד חלשה עם ארגון טרור, מיליציה חמושה שאז חי מחוץ לממשלת לבנון. ממומן על ידי איראן ותוקף אותנו מתוך אדמת לבנון. זאת אומרת זו סיטואציה שאנחנו צריכים להחליט מול מי אנחנו פועלים ואיך אנחנו פועלים וההחלטה היתה לתת מכה קשה לארגון הטרור שמשתמש במדינה ריבונית אבל מאוד חלשה כדי לתקוף אותנו כשהעולם כולו ניצב עם ממשלת לבנון הלגיטימית נגד המיליציה החמושה.

מסר מבחינתי היה מסר החשוב ביותר בלילה הראשון: תקפנו אותם, היה אם אתם זוכרים נקרא "ליל הפאג'רים". היה לנו מודיעין מדויק, תקפנו אותם בכל המקומות שהיו חשובים לנו. מבחינתי ביום שאחרי כבר היה ברור שאנחנו מקבלים מידע שבו נסראללה מה זה מתחרט על היום שבו הוא חטף את החיילים שלנו. זו היתה הנקודה שבה השגנו הרתעה. מול ארגוני טרור אין מה לנהל משא ומתן על איזה שהם הסדרים. המבצע הצבאי נועד להשיג הרתעה. ההתמשכות של המבצע רק פגעה בהרתעה הישראלית. התחלנו להסתבך בתוכו. התחילו לחזור הרוגים ישראלים. אזרחים ישראלים שנהרגו. מדינה שלמה שנמצאת בממ"דים ומקלטים ובעצם ככל שהתארך המבצע הצבאי ככה התברר שהכוח הצבאי אין לו תשובה לשאלה ששאלתי ביום הראשון לפני שיצאו למבצע, בישיבה הראשונה בערב ב- 12 ביולי: מהי הגדרת הניצחון? ומול ארגוני טרור בסוף ייצא האחרון שם מהבונקר, יסמן וי ועם ישראל יגיד, וואי, איך נכשלנו. אנחנו צריכים לדעת מראש מאז מלחמת ששת הימים אין אלבומי ניצחון מהסוג הזה. ואלה שמוכרים שיש אינם דוברי אמת. או שהם חסרי ניסיון. ולכן במלחמת לבנון השניה היינו צריכים לקבל החלטה, אוקיי, כבר אחרי שנגררו פנימה, איך אנחנו מסיימים את האירוע הזה? אקורד סיום צבאי כבר אין. אפשרות אחת – ניסינו לשקוע בבוץ הלבנוני. עוד כמה שנים קדימה. להזכיר לכם אז את החיילים שחזרו בארונות לארץ? את הרצון לצאת משם? ואז זה מעביר אותנו לאופציה השניה, והאופציה השניה היתה, לא נעים להגיד – יציאה בלילה חשוך, לסגור את שער פטמה מאחורינו. לא מצב שמעיד על כוחה של מדינת ישראל. סוג של בריחה בחשכת ליל. אני לא אוהבת להגיד את זה, אבל זאת היתה התוצאה.

ולכן ההחלטה שיזמתי אותה, תוך כדי, כבר מהשבוע השני, החלטה 1701 לא היתה החלטה עם חיזבאללה אלא החלטה של כל העולם נגד חיזבאללה, והמשא ומתן גם לא נוהל עם ממשלת לבנון, אלא בעצם עם האמריקאים, עם מדינות ששלחו גם כוחות בינלאומיים פנימה כשהקונספט היה – הטובים מול הרעים באותה החלטה. ממשלת לבנון לגיטימית, חיזבאללה לא. היעד הוא פירוז של חיזבאללה, איסור על העברת נשק. וכל מי שמלגלג על ההחלטה הזאת צריך לדעת שצבא ההגנה לישראל עד היום משתמש בהחלטה הזאת בין היתר בכדי לבצע פעולות על הפרת האמברגו ועל העברות הנשק לחיזבאללה. זה מה שנותן לנו את האפשרות לעשות את זה. האם המצב מיד השתנה? לא.

 

אבל אני רוצה להזכיר שלפני שיצאנו למלחמה הזאת, כשאריק שרון עוד היה בחיים, הדיון האחרון עם אריק שרון היה על הפרצה בכפר עג'ם. ואני זוכרת אותו דופק על השולחן בסגנון השרוני, למה אי אפשר שצבא לבנון ישלח איזה שהוא כוח לסגור את הפרצה הזאת? וצבא לבנון לא ירד דרומה כי היו שם חיזבאללנים. ואחרי החלטה 1701 צבא לבנון ירד דרומה עם כוחות בינלאומיים. האם זה היה פיקס? לא. אבל זה איפשר לנו כשהיינו במצב מאוד לא טוב מבחינת צבאית להשיג הישג מדיני נגד חיזבאללה. להתחיל לשנות מציאות. העובדה שלאחר מכן חיזבאללה הפך להיות לשותף של ממשלת לבנון באמת מסבכת עוד יותר את העניינים ביחס לעתיד. אבל אלה הבחירות שיש. ובמזרח התיכון הבחירות הן תמיד בין אופציות גרועות. ובאותו היום אני למדתי, אם שאלתי כשרה טריה, שרת חוץ טריה את השאלה "מהו ניצחון?" את הרמטכ"ל, בסיום מלחמת לבנון השניה היה לי ברור שצריך גם וגם: גם לעבוד עם המתונים נגד הקיצוניים אבל גם צבאית וגם מדינית. צבאית נגד הקיצוניים, אבל מדינית עם העולם נגד אותם גורמי טרור. וזיהינו מיד את האינטרס המשותף בהקשר הזה, כולל של מדינות ערב שהיו צריכים לגנות בחוץ אבל לא נעים לספר איזה מסרים קיבלתי בשקט.

 

אבל עכשיו, אחרי זה, הובן על ידי מדינת ישראל שצריך שילוב גם של אקטים מדיניים ואני זוכרת שבאיזה שהוא שלב הופעתי בפני המכללה לביטחון לאומי, ודיברנו על עזה, ונרד עכשיו לרגע לעזה. ואמרתי להם, מה הם עושים? אומרים, מה זאת אומרת? למדנו ממלחמת לבנון השניה שבצד המהלך הצבאי צריך מהלך מדיני. אני אומרת, נו? אז הם אומרים, כן, הסדרה עם חמאס. אני אומרת לא לא לא לא. הסדרה עם חמאס זה בדיוק משא ומתן עם ארגון טרור שתוקף אותך ואז אתה מגיע אותנו להסכמות, ההפך ממה שאמרתי קודם. חמאס בעזה הוא חיזבאללה בלבנון. זה לא הממשלה הלגיטימית. זה cut and paste רק לא נכון. ממש. ולכן מה המדיניות הנכונה שאנחנו צריכים לעשות בעזה? כי מה שקורה זה שהחלוקה של מתונים וקיצונים שיש לנו באזור כשזה נוגע לעזה, כשזה נוגע לרשות הפלסטינית זה קיים בתוך הרשות עצמה. יש לנו את היותר פרגמטים, הרשות הפלסטינית ששולטת ביהודה ושומרון, משתפת איתנו פעולה ביטחונית, יום יום שעה שעה, נגד הטרור החמאסי. ובעזה יש לנו שלטון חמאס. ארגון טרור איסלאמיסטי קיצוני לא מכיר במדינת ישראל. ניסינו. שנת 2006 החמאס עלה לשלטון, אנחנו ממש ממשלה טריה, עלה בבחירות. אני מתנגדת להשתתפות ארגוני טרור בבחירות וגם התנגדתי להשתתפות שלהם. ואנחנו מיד לוקחים את כל העולם כולו לשלוש הסכמות שאנחנו יזמנו אותם. חמאס רוצים לגיטימיות? אין בעיה. שיכירו במדינת ישראל, שיתנערו מאלימות ומטרור, ושיאמצו את ההסכמים הקודמים בינינו לבין הפלסטינים. שנת 2006. 12 שנה עברו העולם כולו שומר על זה שחמאס הוא ארגון טרור מוכרז, לא לגיטימי עד שיקבל את תנאי הקוורטט, ומי מפר את זה? ממשלת ישראל ברשות בנימין נתניהו. לא חבל?

אז עכשיו צריך לראות מה באמת עושים בסיטואציה הזאת. אז יש לנו את החלוקה הזאת ועם החלוקה הזאת אנחנו צריכים לעבוד בדיוק באותה מדיניות. אני שמעתי את ליברמן שאומר, אסור להעביר מסר שטרור משתלם. הוא צודק, אבל מה עם מסר אחר לרשות הפלסטינית שמשתפת איתנו פעולה נגד הטרור, לא כדאי להעביר להם מסר מה כן משתלם? אבל כל השנים האחרונות בעצם ממשלת ישראל תוקפת במילים, מקצצת תקציבים, מייצרת מצג שבו בעצם הגורמים שיש להם דרישות מאיתנו, ויש להם ויכוחים, ויש לנו ויכוחים מדיניים קשים איתם, אבל הם לא פועלים נגדנו בטרור. אז אותם תוקפים ולחמאס משלמים. ההפך, ההפך. זה מה שצריך להיות. וכתוצאה מזה בעצם הופכים את החמאס לכתובת היחידה של מדינת ישראל בצד הפלסטיני. וכשהאמריקאים מצטרפים בהתלהבות וממשיכים לקצץ – מה המסר של זה בדיוק לפלסטיני הממוצע? מה משתלם? לשתף פעולה עם ישראל או לשלוח שהידים לגדר, או שיירו עלינו טילים?
וזה מה שקורה עם ממשלה שמחזיקה מעצמה ביטחוניסטית, ימין ימין ימין של האמא של הימין. זה לא עובד ככה. הגיע הזמן שנבין שהאסטרטגיה היא אסטרטגיה שאנחנו מציעים אותה, ולא – אנחנו לא אלה שהיינו מעבירים באקט של פאניקה – וזאת היתה הסיטואציה – את מזוודות הכסף לחמאס. זה היה ביטוי לפאניקה, זה לא היה תוצאה של אסטרטגיה. ואחרי שיש כבר שקט, אז אני לא, ליברמן ברך אותי לפני שהוא יצא בברכה של בית"רים, אז בשיר בית"ר כתב כי "שקט הוא רפש". אז אני לא רוצה להגיד ששקט הוא רפש. שקט יכול להיות דבר טוב אם אתה יודע לנצל אותו לטווח הארוך. נגיד שכבר עשינו את כל הדבר הזה. יש עכשיו שקט. הביקורת שלי על הממשלה זה גם עכשיו כשיש שקט, מה, מה הם עושים? הם משאירים את תושבי עוטף עזה בהמתנה למזוודות. עכשיו זה לא סוג ההמתנה, אתם יודעים, כשאנחנו במתח אם תגיע המזוודה שלנו או לא. זה החלטה של הקאטרים, אם הם יחליטו לשלם בחודש הבא לחמאס, או לא. וממשלה שכל הזמן לא רצתה להעביר נושאים הומניטריים לפלסטינים בעזה, משלמת לחמאס, אסלי. והמדיניות הנכונה היא לייצר הפרדה בין האוכלוסייה לחמאס. לי אין בעיה עם חיים הומניטריים טובים בעזה. זה לא אינטרס ישראלי, זה לא שאני כל כך טובת לב. זה לא אינטרס ישראלי שיחיו לצידנו אנשים שאין להם חשמל ואין להן מים לשתות. לא טוב. אז בהומניטרי תשחררו, אבל לא דרך חמאס. רוצים לעשות פרויקטים? שיהיו בפיקוח של האו"ם. אבל באקט של פאניקה ישראל מסכימה שקאטר תשלם לחמאס כסף. משכורות. היא יקבעו מי נותן, הם מעבירים את הרשימות. מה המסר של זה לפלסטינים כולם? אבל חוזרת ואומרת – אז הגענו כבר לשקט, אז בואו תנצלו את השקט הזה לעשות משהו נכון ועכשיו אני חוזרת שוב לתפיסה:

 

 

 

אם אני חוזרת למתונים ולקיצונים, יש לנו את המתונים – הרשות הפלסטינית, אין לה שום יכולת היום לעשות משהו אמיתי בעזה. הם חלשים, זה נכון. בין היתר גם בגלל מה שנעשה מולם כמה שנים. לכן אנחנו צריכים את העולם, את המצרים, ואת העולם לחזק אותם. יש היום, דנים בהחלטת מועצת ביטחון – תקבעו יעד שעזה תפורז בעתיד. תתחילו להכניס את הרשות הפלסטינית בהתחלה למעברים. דרך אגב הדרישה שלהם היא שיקבע, אפילו אם באופן מדורג, שבעתיד תהיה שם ממשלה שמקבלת את תנאי הקוורטט – זה אינטרס גם שלנו. זה אולי קודם כל אינטרס שלנו. אז אפשר לזהות את האינטרס המשותף הזה. ואפשר להתחיל בהדרגתיות כדי שלפחות נראה שיש כאן תהליך שהוא לא רק המתנה למזוודות בין חודש לחודש. הוא יכול להיות מגובה על ידי מועצת ביטחון, הוא יכול להיות מגובה על ידי המצרים. עכשיו תגידו נו, את מגזימה, אין לה כוח, יש להם כוח – אני פשוט הייתי שם, 2014, צוק איתן, בשבוע השני למבצע כבר יזמתי החלטת מועצת ביטחון שקובעת שהיעד הוא פירוז עזה, שקובעת שישראל יכולה לפעול נגד הטרור. שקובעת אמברגו נשק על חמאס, שקובעת הפסקת ההתעצמות מיידי, ופירוז בעתיד, שקובעת הומניטרי לאוכלוסייה – כן, פרויקטים לא דרך חמאס. היעד הוא הבאת ממשלה שמקבלת את תנאי הקוורטט. כולם הסכימו. חוץ מראש ממשלת ישראל. ישבה השגרירה של ארה"ב באו"ם במועצת הביטחון, חיכתה ל-כן. היה שגריר ישראל בוושינגטון, שגריר ישראל באו"ם על הקו, מזכיר המדינה קרי, נתניהו על הקו, ואני לידו. ואני לא מבינה למה הוא אומר "לא". אז ככה, בהתחלה הוא אמר לי כי אני לא רוצה להכיר בזה שתהיה שם ממשלת אחדות. אם היתה שם ממשלת אחדות לא היינו צריכים לשלם את הכסף לחמאס. אז היום גם נתניהו אומר שהוא מעדיף ממשלת אחדות. והדבר הנוסף היה עוד משפט בסוף, שקובע שישראל והרשות הפלסטינית הלגיטימית, לא החמאס ינהלו משא ומתן לסיום הסכסוך ללא תנאים מוקדמים. אההה, זה כבר איום גדול על ישראל. על הממשלה. משא ומתן זה עלול להביא למשבר פוליטי. לטרור נשלם, זה מה שהם עושים, אבל משא ומתן – בשום פנים ואופן לא. וככה במקום שתהיה אסטרטגיה שבה אנחנו לא משלמים לטרור וכן מנסים, אני לא טוענת שהשלום מעבר לפינה, אבל כן מנסים לפעול על מנת לראות אם אפשר להגיע אליו, להעביר את הרשות הפלסטינית בשלבים לעזה – אנחנו נמצאים בעולם הפוך לגמרי.
והתוצאה הסופית היא שישראל נתפסת בחולשתה, שהאופציות פתאום שנמצאות לפנינו זה או מבצע רחב היקף עד כיבוש, או לא לעשות כלום ולשלם כסף. והאופציה האמיתית שיכולה לשנות אסטרטגית את המצב בעצם לא נמצאת על שולחנה של הממשלה הזאת.

 

אני רוצה לסיים בלחזור בעצם בנושא שעוסק יותר במשא ומתן לשחרור חטופים. והבטחתי שאני אשתף אתכם קצת בחוויות. וגם כאן, יש כאן גם הפוך על הפוך, זאת אומרת, זאת ממשלה ששיחררה את כל האלף ומשהו לחמאס בעיסקת שליט. יחיא סינוואר שהיום תוקף אותנו, ראש הזרוע הצבאית, הוא בעצם שוחרר בעיסקת שליט. רבים מהמשוחררים שם חזרו לטרור. עכשיו גם מול הרשות הפלסטינית היינו צריכים לקבל החלטה אם אנחנו משחררים אסירים וזאת עסקה שהייתה עסקה גרועה מאוד במהלך המשא והמתן האחרון ב-2014. כדי לחזור למשא ומתן בעצם בא אבו מאזן מתוסכל, הוא אומר אתם משחררים כל הזמן למי שחוטפים לכם, לטרוריסטים. לנו יש קבוצה ששכחו אותה באוסלו. חבורה כבר די מבוגרת שיושבת 30 שנה בכלא הישראלי, כי כשחתמו על אוסלו לא עשו חילופי שבויים, כמו שעושים בהסכמי הפסקת אש, או בהסכמי שלום. הוא אומר, תנו לי לפחות את הקבוצה הזאת שהם איומים ונוראים באמת, אבל הם כבר יושבים הרבה מאוד שנים בכלא. ומדינת ישראל עושה עסקה – מה התמורה שאנחנו נקבל? אז תמורה אחת שהייתה שמאוד חשובה זה זה שבמהלך המשא ומתן הם לא יפנו לבית הדין הבינלאומי בהאג, ולא יפעלו נגדנו באמצעים דיפלומטים, אבל התמורה השניה היתה משהו שבעיני הוא ממש לא אינטרס ישראלי. וככה הגענו לעסקה מאוד לא טובה – שחרור אסירים מול בניה בהתנחלויות. עכשיו בעיני בניה בהתנחלויות המבודדות הם לא אינטרס ישראלי ממילא, הם רק יקשו עליו להגיע להסכם בעתיד, וככה שני העמים עוברים חוויה מאוד קשה ביום אחד – לא רק שזה לא win win אלא עוברים חוויה קשה ביום אחד: ישראל משחררת אסירים ואז יש את הרשימה של כל הדברים האיומים והנוראיים שהם עשו. ובצד הפלסטיני מה שהם רואים זה את ההכרזות על כמה בונים בהתנחלויות. וזאת דוגמה לעסקה שכל אחד רצה לקחת את האינטרס שלו והתוצאה הסופית היתה תוצאה שבעיני היתה רעת אסון למשא ומתן. אבל אני אחזור רגע לעסקת גלעד שליט.

 

יש משהו שקרה לנו כחברה ואנחנו חייבים לדבר עליו. במלחמת לבנון אני זוכרת שבשבוע הראשון בעצם למלחמה, ביום ראשון נהרגו 8 אזרחים ישראלים בתחנת הרכבת בחיפה. אזרחים. נורא. במהלך השבוע, ביום רביעי נדמה לי, היה הקרב על מארון א-ראס ונהרגו חיילים ישראלים. וישב לידי, אני לא רוצה להגיד מי, אבל ישב לידי שר מאוד בכיר שאומר לי, לחברה הישראלית מאוד קשה לקבל הרוגים, חיילים הרוגים. ואני זוכרת שאמרתי, אבל זה המשמעות של מבצע או מלחמה. והמשפט הזה מאוד התמקד בסיפור של גלעד שליט. אז כמובן שיש לנו אחריות, אנחנו שולחים את החיילים, יש לנו אחריות להחזיר אותם הביתה. זה ברור ומובן מאליו. אבל יש כאן גם שאלה האם בכל מחיר. ואני זוכרת שעמדתי לפני בחירות 2009 בשיחה עם תלמידים בבית ספר תיכון חדש בתל אביב, וכולם אז היו בהפגנות ברחוב, מוכרחים להחזיר את הילד הביתה. ואמרתי להם, תראו, אתם הולכים לצבא והחובה שלנו באמת להחזיר את כולם בשלום הביתה, אבל מלחמות – יש כאלה שלא חוזרים. ואני זוכרת שתקפו אותי ואמרו לי, איך היית מרגישה אם זה היה הבן שלך. ואתם לא יודעים מה עבר עליי ברגע, כי הבן שלי התגייס בשנה שהתגייס גלעד שליט. ובכל זאת כמקבלת הייתי צריכה לחשוב על מה זה עושה למדינת ישראל.

 

האם זה מחליש אותנו, זה מחזק אותנו, האם המחויבות שלנו היא רק למשפחות, או המחויבת שלי היא לכלל אזרחי מדינת ישראל? ואני, כאמור, קיבלתי החלטה יחד עם הממשלה של אולמרט לא לעשות את העסקה הזאת. אבל אני רוצה לשתף אתכם בזה שהחברה הישראלית שיש לה חוסן עצום במבצעים ומלחמות, הערבות ההדדית הנפלאה ביותר מתגלה ברגעים האלה, אבל יש נקודות שבהן אנחנו חייבים כמקבלי החלטות להסתכל על האינטרס של המדינה כולה, למרות שזה נורא קשה. והשימוש במילים הוא שימוש משמעותי, אנחנו מדברים על "הילד" אבל חיים במדינה שבה הילדים מתבגרים ומתגייסים ואז הם חיילים ששומרים על ילדים. הם הילדים שלנו, אבל הם חיילים. וגם עכשיו השיח על אורון שאול והדר גולדין הוא שיח של – להחזיר את הבנים. הם גופות. זה נורא. אני שלחתי אותם, קיבלתי את ההחלטה במבצע צוק איתן. אבל האם באמת עכשיו האינטרס שלנו למנוע מעצמנו לעשות את מה שנכון לעשות בעזה כי אנחנו לא יכולים לעשות את העסקה עליהם? ללכת למבצע צבאי ולשלוח עוד חיילים רק כי אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיה בדרך אחרת? אלה הדילמות שיש למקבלי החלטות במדינת ישראל. הן דילמות קשות, הן דילמות אנושיות, הן דילמות שאתה צריך להסתכל בעיניים של משפחות. אבל המשמעות של מנהיגות היא באמת להסתכל גם באופן הכי אנושי, הכי כואב, אבל בסוף לקבל את ההחלטה לפי האינטרס הכולל. ובכל מה שקשור לעזה, כשאני שומעת שעכשיו אומרים, אוקיי, נעשה את העסקה בהסדרה, ואז גם ידון נמל לעזה ועוד כל מיני דברים שהופכים את עזה לחמאסטן, אני אומרת, לשם הגענו עכשיו? זה עכשיו הדיל? נמל תמורת זה?

בואו נעסוק בשאלה מה האסטרטגיה שלנו כלפי עזה. ולמדינת ישראל אין אסטרטגיה ביחס לעזה. האם אתם רוצים אותה חמאסטן בשליטת חמאס כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון – תגידו. אבל אתם לא יכולים להגיד, אנחנו רוצים, או לפחות ראש ממשלה שאומר, אני רוצה להגיע להסדר ואני עדיין בעד שתי מדינות, או לא אכפת לי איך קוראים לזה, ואני רוצה את הרשות הפלסטינית בעזה, ולעשות הפוך. אז או שתגידו את האמת, וגם תגידו לציבור – אנחנו לא רוצים לכבוש את עזה, זה לא טוב למדינת ישראל כי אנחנו לא רוצים לדאוג לשני מיליון פלסטינים לחינוך, לבריאות, לרווחה, למים לשתייה, לחשמל – לא רוצים. תודו בזה לפחות. אל תספרו לנו שרק נחליף את שר הביטחון ואז הכל יהיה בסדר כי הוא ישחרר את צה"ל מכבלי ו- קשקוש.

 

וזה הפיתרון רבותיי: יש לנו רשות פלסטינית חלשה אבל היא יכולה לחתום על הסכם. עזה צריכה להיות חלק ממנו, גם אם היישום לא יהיה עכשיו. ואז גם החמאס יהיה בפני ברירה חדשה וגם העם הפלסטיני יהיה בפני ברירה חדשה, והם ידעו שאם הם בוחרים את החמאס שוב עזה לא תהיה חלק מזה. ואם הם יבחרו בגורמים היותר מתונים הם כן יוכלו לקבל את העצמאות שלהם. זאת הבחירה שאנחנו צריכים לתת להם, כמו שאמרתי קודם: אין שלום מעבר לפינה, אולי. אבל גם אין כיבוש שמשרת את האינטרס, כיבוש מחדש של עזה, שמשרת את האינטרסים של מדינת ישראל מעבר לפינה. אז צריך לקבוע יעד. והיעד שלנו בווייז הלאומי שלנו זו מדינה יהודית ודמוקרטית ואנחנו רוצים להיפרד מהפלסטינים, כי אנחנו רוצים לשמור על רוב יהודי. וגם אם אין פרטנר אנחנו נשמור את הדרך פתוחה לשם.

 

הממשלה לוקחת אותנו בעטיפה של ביטחון לרצון בעצם לספח את השטחים, דבר שיביא להתנגשות עם הדמוקרטיה, לכן הם רוצים לעצור בתחנה שנפרדים בה מהדמוקרטיה וזה מה שקורה בימים האלה במדינת ישראל.

ואני מקווה שהבחירות הבאות שיבואו עלינו במהרה, יהיו בין שתי הדרכים החלופיות האלה. ואני מקווה שהוכחתי הערב שהפתרון שלנו הוא גם הנכון יותר.

הפיכת יום ירושלים ליום זיכרון ממלכתי עבור בני העדה האתיופי שמתו בדרכם לישראל
קראו עוד
תהליך גישור לפני גירושין
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר האופוזיציה: הדיון על באיזה יום ניתנו ההמלצות הוא ספין. נתניהו הורס את משטרת ישראל

קראו עוד

ציפי לבני ראש האופוזיצה ברשת ב': תמיכה מלאה בביצוע המשימה אך יש להכניס האירוע לפרופורציות

קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזיציה בקונגרס נשים עושות שלום-הסרת חסמים לשלום במזרח התיכון

להאזנה: אחר הצהריים טובים לכולן ולכולם.   כן, באתי עם הצעיף כי אני רואה אתכן.   אני רוצה לומר לכן עד כמה אתן גם מחזקות אותנו, וכשאני עומדת ומדברת במליאה ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות – מראיינת: דפנה ליאל

להאזנה: לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות. החודש האחרון הבהיר שהוא חושש מבחירות. אם נתארגן נכון, נוכל גם לנצח. ...
קראו עוד

ראיונות רדיו ונאומים של ראש האופוזיציה ציפי לבני

 
קראו עוד

"יש תקווה, תנצלו אותה" – נאום סיום מושב הכנסת ה- 20 של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני

זאת שעת חירום למדינת ישראל - לא פחות. אני לא יודעת מה יהיה בבחירות - אני יודעת מה צריך לקרות בבחירות. ומה שישראל זקוקה לו ...
קראו עוד
הורדה באגרות לפי חוק חופש המידע
קראו עוד
נשים בוועדות המשנה לבחירת דיינים
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבה המיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית מילוש זמאן

להאזנה: כבוד נשיא צ’כיה מילוש זמאן, ברוך הבא לירושלים בירת ישראל. אני מייצגת על הדוכן את האופוזיציה בישראל. היחסים בין צ’כיה לישראל חשובים לכל חלקי הבית ...
קראו עוד
פיילוט להנגשת הייעוץ המשפטי לציבור הבלתי מיוצגים
קראו עוד
פרוייקט סיוע משפטי חינם לחושפי שחיתויות
קראו עוד
קמפיין נגד גזענות של משרד המשפטים
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר מפלגת התנועה: בשביל מערכת משפט עצמאית, חזקה ונקייה צריך להחליף את הממשלה

קראו עוד

ציפי לבני בנאום אי אמון בממשלה: "יש לנו כאן ממשלה שחבריה מביעים בה אי אמון יום יום, שעה שעה"

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שזה אמור להיות אי האמון הכי קל ופושט. הרי בדרך כלל באה האופוזיציה, מביעה אי אמון בממשלה, והממשלה ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני: ממשלה שעברה מ"תנו לנו למשול" ל"תנו לנו להפגין נגד עצמנו"

מה שיש לנו כמובן זאת ממשלה שעברה מ-תנו לנו למשול ל-תנו לנו להפגין נגד עצמנו בשעה שעם ישראל נמצא בפני אתגרים ביטחוניים אדירים. גם מול ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בדיון ועדת חוץ וביטחון ביישוב עפרה יחד עם ראשי רשויות באיו״ש: "אני מאוד מציעה לא לבלבל ביטחון ואידיאולוגיה"

אני כמובן באתי לשמוע אבל גם רוצה להשמיע דברים.   קודם כל חשוב שכולנו נדע שאנחנו כאן ביחד כי הכאב הזה כשקורה משהו לאזרח ישראלי או לחייל ...
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בוועידת ההזדמנויות של כלכליסט: "אפשר לעשות מהפך!"

להאזנה לנאום: אני יודעת שהועידה נקראת ועידת התחזיות, אבל כשאנחנו מאה יום לפני הבחירות, אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת לא לדבר על תחזית אלא איך אפשר ...
קראו עוד
הכפפת קק״ל למבקר המדינה
קראו עוד

דברי יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני 10.12.18

 להאזנה: חוזרת מביקור פצועי הפיגוע הנוראי אמש בעפרה. חיבקתי את המשפחות גם בשמכם. כואב הלב לשמוע על שירה, אם צעירה שהיא והתינוק שהוציאו מביטנה נאבקים עכשיו ...
קראו עוד
יותר שקיפות – פחות שחיתות !
קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזציה במכללה לביטחון לאומי

אם אתם רוצים את כל הסיפור כולו אז הורי נפגשו כשני לוחמי אצ"ל תוך כדי שוד רכבת כסף בריטית בלילה. רומנטיקה מסוג אחר. שלושה זוגות ...
קראו עוד
מכתב הגושים של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש
קראו עוד

להאזנה: נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

קראו עוד

יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני בשבתרבות בנתניה – מראיין: אבי בטלהיים

לצפייה בשבתרבות
קראו עוד

הרצאתה המלאה של ראש האופוזיציה ציפי לבני במכון הישראלי לדמוקרטיה על "מלאכת הרכבת הקואליציה"

להאזנה: האמת היא שהוזמנתי להרצות ככה במהלך החודשים האחרונים, קבענו יום בלוח השנה ומסתבר שהדיון הזה לא הולך רק דיון תיאורטי. הוא דין שהפך להיות מאוד ...
קראו עוד
סדנאות לשופטים בנושא תקיפה מינית
קראו עוד
הפצצת הכור הסורי בשנת 2007
קראו עוד

"היו שלום – עשו שלום" נאום הפרישה מהחיים הפוליטיים המלא של יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני

לפני עשרים שנה נבחרתי לכנסת ישראל במדינת ישראל, מדינת העם היהודי. דמוקרטיה שיש בה שוויון לכל. כל חיי הציבוריים ליוו אותי אותם ערכים ציוניים שינקתי בבית ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני במליאה: פעם נתניהו היה הבטחה להיות מר ביטחון אבל זהו, ההבטחה התפוגגה, והתבררה המציאות

ראש הממשלה ושר הביטחון ושר החוץ ושר הבריאות והשר לקליטת העלייה. אני לא יודעת אם שכחתי משהו. כל כך הרבה תארים עבור כל כך מעט ...
קראו עוד

הפודקאסט של ציפי לבני

קראו עוד
סיום מלחמת לבנון השנייה בהחלטה 1701 של מועצת האו"ם
קראו עוד
הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות
קראו עוד
שינוי גודל גופנים
ניגודיות