לפני 11 שנה קרא לי ראש המממשלה דאז לביתו והציג לי מידע מודיעיני על מבנה דמוי קוביה, הכור הגרעיני שנבנה בסוריה. מספר חודשים אחר כך, בחמישי לספטמבר 2007 ישבנו שלשתינו, ראש המממשלה שר הביטחון ואני כשרת החוץ, בחרנו את דרך הפעולה הצבאית והחלטנו על הוצאת המבצע אל הפועל באותו לילה.
גם 11 שנה אחרי, זוכרת את הרגעים שישבנו שם, יחד עם הרמטכ״ל ומפקד חיל האויר בבור הפיקוד בקריה, מקשיבים לדיווחים על התקדמות המבצע, מעודכנים שהכור חוסל, מחכים שמטוסינו יחזרו בשלום ומקווים שעם ישראל יוכל להמשיך לישון בשקט.
כשיצאתי באמצע הלילה מהבור לאחר שהסתיימה התקיפה והסתכלתי על שמי תל אביב חשבתי שיכול להיות שעם ישראל יתעורר למלחמה בלי לדעת למה, אבל היה ברור שזה היה המעשה הנכון, שהיינו צריכים לפעול ועשינו הכל כדי להקטין הסיכון שנידרדר למלחמה כוללת.
התקיפה היא מההחלטות הביטחוניות והאסטרטגיות החשובות והמוצדקות שקיבלה ישראל בעשורים האחרונים. מצער שהחשיפה מלווה בוויכוחים אישיים בין ראש מממשלה לשר הביטחון. אפשר פשוט לפרגן לכל מי שהיה שותף. לראש הממשלה אהוד אולמרט שהוביל, לשני שרי הביטחון עמיר פרץ ואהוד ברק, לצה״ל כמובן ולכל המערכות שעבדו בשקט ובמקצועיות, בלי פטפטת, בלי יחסי ציבור ועם המון אחריות ושיקול דעת. הייתה לי הזכות להיות שותפה.
בימים שאחרי חשיפת החלטה אמיצה של ממשלת ישראל וביצוע מדהים של כל זרועות מערכת הביטחון – במקום לשדר הרתעה לאויבינו, הצגנו סכסכת בלתי נגמרת. את המחלוקות והסכסוכים האישיים צריך להשאיר מאחור ולהישאר עם התחושה הטובה שנתנו לאזרחי ישראל בהחלטות שקיבלנו לטובת ביטחון ישראל, ששיפרו את מצבנו האסטרטגי באזור באופן דרמטי.