מזה 70 שנה ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, שראש ממשלה, כל ראש ממשלה ושר ביטחון, חייבים להתמודד מולם.
שימוש פוליטי בביטחון הוא כרטיס אדום שחייב להוריד את המשתמש הציני בביטחון לצרכים פוליטיים מהמגרש הפוליטי.
זה מה שעשו כאן, יום אחרי יום, ליברמן, בנט, נתניהו, וכולם צריכים ללכת.
היום הגדיל בנט כששוב תלה את אין האונים הפוליטי שלו במערכת המשפט. שתבינו- בנט לא רק רוצה לשלוח את חיילי צה“ל לקרבות מיותרים, הוא גם רוצה להוריד מהם את השכפ“ץ המשפטי בבתי משפט זרים ולהוריד מעל קירות צבא ההגנה לישראל את רוח צה“ל ואת הקוד האתי.
הדבר הטוב היחיד שאני מוכנה להגיד על ביבי בימים האלה, זה שהוא לא הפקיד את צה“ל בידי בנט, כפי שהפקיר את מערכת המשפט בידי שקד.
יש גבול.
ועוד דבר אחד שנתניהו אמר בו אמת בימים האחרונים- שאם היו בחירות הממשלה הייתה נופלת ומוחלפת.
אז חברים, הגיע הזמן לשנות דיסקט, ואני אומרת את זה גם לאנשי התקשורת שכאן.
לא עוד דיון מי יצטרף לממשלת נתניהו הבאה, ובאיזה תפקיד ואיזה שר הוא יהיה כי לא תהיה ממשלת נתניהו הבאה.
הממשלה הזאת קורסת, חבריה לא מאמינים אחד בשני ולנו אין אמון באף אחד מהם. וכך מסתבר- גם הציבור. מה שהתחדש לנתניהו בשבועות האחרונים היו – הסקרים. לא עוד ביבי שנורא רוצה בחירות ולוקח בהליכה, אלא ביבי שמפחד מבחירות והוא יודע למה. הוא אמר שבחירות יפילו את ממשלת הימין – והוא צדק.
ביבי אולי רצה להשרות פחד פוליטי על המחנה שלו ופחד ביטחוני על הציבור כולו כי בסוף הרי דיי מדובר בדוקטור לפחד, הוא תמיד יודע איך להשתמש בו. זה המרשם הקבוע שלו לעצמו. אבל הפחד הפוליטי שלו שהביא אותו לפעול נגד בחירות, יצר גם תקווה גדולה. תקווה לניצחון – שלנו, תקווה לשינוי הדרך שבה הממשלה מובילה את מדינת ישראל, תקווה לביטחון שלא מבוסס על סיסמאות, אלא על שילוב של בין צבאי לבין מדיני, וזה, זה מה שאנחנו יודעים לעשות.