בכיכר הזו נשפך דמו של ראש מממשלת ישראל יצחק רבין בעת שביקש למנוע שפיכות דמים.
הוא נרצח בגלל השלום, זהו רצח פוליטי. נקודה
בכיכר הזו נרצח ראש הממשלה של מדינת ישראל כולה, של אלה שבחרו בו ואלה שלא.
בכיכר הערב, רבבות שמאמינים בדרכו של רבין עם אלה שבאו במחאה נגד רצח מתועב. כולנו כאן, גם מי שלא תומך בדרך, מאמינים שדמוקרטיה היא ערך והיריות ההן בגב היו גם יריות בליבה של הדמוקרטיה. ואנחנו שותפים הערב למסר :לא לאלימות, גם אם ובמיוחד כשיש מחלוקת עמוקה בינינו על הדרך.
אני כאן היום לא רק כדי לזכור ולהזכיר את המנהיג ששילם בחייו למען השלום אלא גם כדי להבהיר, בקול צלול וברור, שאף אחד לא יהפוך את הדרך שלנו לבגידה. השלום לא מת בלילה ההוא. לא קלה דרכו, ויש המנסים להרוג אותו היום כדי שלא נוכל להחיות אותו לעולם. אבל אפשר להציל אותו עדיין.
23 שנה אחרי ויש עדיין שמחפשים את השערה, את ההוכחה המשפטית המדויקת שתוכיח ידו של מי הייתה אז במעל. אבל דבר אחד, על דבר אחד אין ויכוח ולא יכול להית ויכול – על האווירה שבה נולד הרצח.
זה לא עיסוק משפטי-היסטורי, זה קריטי לעתיד המשותף שלנו.
חובתנו, וחובתנו להסתכל על מה שקורה כאן ועכשיו ורבותיי, ורבותיי – ההיסטוריה חוזרת.
ובשביל לדעת את זה לא צריך לחפש מתחת לקרקע, לאסוף שברי ראיות, לבדוק מה ראו אז מהמרפסת. מספיק לקרוא את הפוסטים של ראש ממשלת ישראל, לראות את הסרטונים, להקשיב לנאומים, לקרוא את הטוקבקים האלימים שהרוח הרעה הזאת מובילה אותם. זאת שמאשימה בבגידה וסכנה למדינה את כל מי שחושב אחרת, ואני גאה לחשוב אחרת.
אני קוראת כאן לכל חבריי, גם מהימין, אלה שמרגישים שמוטחת בהם האשמה שלא כדין על מה שהיה בעבר. אז אתם יודעים מה? תסתכלו מה קורה עכשיו. תעמדו עכשיו ביחד איתנו נגד ההסתה, נגד הדה-לגיטימציה. לא בשביל להוכיח את מה שהיה אז אלא בגלל מה שקורה היום. כי את זה, רבותיי, את זה כבר כולנו נצטרך להסביר, מה כל אחד עשה כשזה קרה וקורה מול עיניו.
בסוף השבוע הזה שבו נערכות לוויות ליהודים שנרצחו מתוך שנאה בבית הכנסת בעת תפילתם. אני רוצה לעשות אתכם חוזה – בואו נתחייב שלא ניתן להפוך את המחלוקות מבית לשנאה שכבר פעם הפכה לשלוש יריות בגב.
זוהי ההסכמה הנדרשת, לא אחדות פוליטית כעלה תאנה, לא אחדות מזויפת לצורך סתימת פיות או למחוק דעות, לא אחדות של יסמנים.
אנחנו נמשיך לנהל את הוויכוחים קשים ככל שיהיו, לא נטאטא אותם מתחת לשטיח – לזה אני לא מוכנה – אבל, אבל אנחנו ננהל אותם באופן שנוכל לחיות ביחד ביום שאחרי.
ולסיום ואולי כהתחלה חדשה –
זוהי שעת חירום. נדרשת קואליציית חירום לאומית, והמטרה חשובה מכל אחד ואחת מאתנו.
יהיה זה איחוד של תקווה ושל שינוי לא רק לאלפים המרגשים שזה אתם, שהגיעו הערב, אלא למיליונים שמחכים לבשורה.
אבל אנחנו לא מחכים, אנחנו נמשיך במאבק הצודק, נחושים, בלי גמגומים ובראש מורם. כי אין לנו זמן, ישראל לא יכולה לחכות עוד, ישראל מחכה לנו.