תודה רבה ושלום לכולם. אני חשבתי שאני מגיעה לדיון על ערכיה של מדינת ישראל ולא לדיון בשאלה מה בג״ץ יכול או לא יכול לעשות. ועל זה אני הולכת לדבר כאן.
האמת היא שרציתי להגיד לשרת המשפטים שהסתלבטה כאן על כל מי שחושב אחרת, בסגנון חלם, שלא מזמן דווקא הגיעה להנה… מסתבר שהעיר חלם באמת קיימת עדיין. והגיעה הנה איזו להקה, של גויים, לא יהודים, ששומרת בחלם על התרבות היהודית. אמיתי. לפני חודש בערך. והם שרו את השירים, והם התחברו ליהדות, אבל ליהדות שכוללת ״ואהבת לרעך״, ״ואהבת את הגר״, אותה יהדות שאני רוצה שתהיה חלק מערכיה של מדינת ישראל. ולא יהדות של שנאה, של הדרה. יהדות שלא מקורה בזכויות של אחרים.
ואני רוצה… אני לא הולכת להתפלפל כאן על סעיף כזה או אחר של החוק, לעסוק בפסיקות השוואתיות, להיכנס לפסקי דין מהעבר. אני רוצה שנסיר לרגע את המסכות, נדבר בלי צביעות. נאמר בפשטות רבה מה אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה.
המבחן שלי הוא מבחן אחד. ובמבחן הזה, האם אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית במובן של מדינת העם היהודי, שיש בה שוויון זכויות לכל אחד ואחת מאזרחיה כפי שנקבע במגילת העצמאות. ומי שבעד התפיסה הזאת בבחינת ה״לנו או לצרינו״ במובן כמובן של היריבות הפוליטית ולא יותר. מי שבצד הזה נמצא בצד שלי מבחינתי. אבל מי שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה שהיא או מדינה רק דמוקרטית, שאין בה ביטוי לזכותו של העם היהודי למדינה משלו. או מי שרוצה לקחת את מדינת ישראל למדינה שתהיה רק מדינה יהודית, ושלא תהיה גם מדינה דמוקרטית במובן של דמוקרטיה של מערכת ערכים, ולא שלטון הרוב שהרוב קובע ועושה מה שבראש שלו, הוא יריבי הפוליטי. ואני אשתמש בכלים הפוליטיים שיש לי בכנסת ובכל מקום אחר כדי לשכנע שמה שהם עושים זה לקחת כבר את מערכת הערכים המוסכמת שהוסכמה ביום הקמת מדינת ישראל, וקורעת אותה.
דיברה כאן שרת המשפטים על זה שלא הגעתי להסכמות. היה רגע אחד בהיסטוריה של עם ישראל שבו עלו בזה אחר זה וחתמו על אותו מסמך. זה התחיל בזה דרך אגב שהרב בירך. וזה עבר לזה שעלו כולם. גם החרדים, גם הקומוניסטים, גם הסוציאליסטים, וגם הרוויזיוניסטים, ממשיכי תורתו של ז׳בוטינסקי. שהיו להם הערות כאלה ואחרת למגילת העצמאות, אבל אמרו, מה גדול היום הזה. אנחנו עכשיו מאוחדים סביב עקרונות מסוימים, בסיסיים, שמכירים בזכות של העם היהודי למדינה משלו, ועבור זה הם נלחמו. וקובעים באותה נשימה שבמדינת העם היהודי יהיה שוויון זכויות לאזרחים.
מה שנעשה עם חוק הלאום זה לא לחוקק רגל חסרה. זה לקטוע רגל אחת קיימת. ועל זה בדיוק הויכוח.
עכשיו אני אעשה את העבודה מאוד קלה. למי שבאמת תומך באופן אמיתי וכן בתפיסה שאומרת שמדינת ישראל היא גם מדינה יהודית וגם דמוקרטית. מי שאומר ״אנחנו רק הוספנו רגל, אבל אנחנו לא נגד שוויון״, אז בואו תצטרפו.
בעוד שבוע-שבועיים תונח על שולחן הכנסת שקובעת… אתם חושבים שהשוויון צריך להיות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו? הוספתי אותו. תצביעו בעד. אתם חושבים שצריך את שתי הרגליים ביחד, של מדינת העם היהודי עם שוויון לכולם? אתם בעד מגילת העצמאות? תצביעו בעדה. גם את הצעת החוק הזאת הגשתי. הצעת החוק שקובעת שמגילת העצמאות תהיה המבוא לחוקתה של מדינת ישראל. המבוא לחוקתה של מדינת ישראל אבל מאחר ויש בה כמובן גם תפיסות היסטוריות וכו׳ כפי שנהוג במבוא לחוקה, אבל המשמעות החוקתית האמיתית תהיה למערכת הערכים החוקתית שמצויה שם. גם מדינת העם היהודי וגם שוויון.
ומי שמתנגד לזה באופן מפתיע בכנסת ישראל זה שני חלקים של הבית. כן, הרשימה המשותפת שיש לה קושי עם העניין של המדינה היהודית, וממשלת ישראל שיש לה קושי עם השוויון לא פחות. עכשיו אם אתם חושבים שאני מאשימה סתם, אז קודם כל המבחן הזה יחזור ויהיה. אז תמיד תוכלו לראות איך הם מצביעים. אבל המבחן הזה כבר היה בשתי הצעות חוק, של בני בגין ושלי, שאומר משפט פשוט: שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לכולם. כן, הממשלה הצביעה נגד, עם הרשימה המשותפת.
ומי שלא מקבל את מגילת העצמאות, שלא יעסוק לי עכשיו בשאלה מה בית משפט רוצה. כי אני זאת שרוצה לשמר את הערכים של מדינת ישראל על פי מגילת העצמאות. אבל גם סביב השאלה מהי דמוקרטיה יש לנו ויכוח. כי כששרת המשפטים של מדינת ישראל טוענת שדמוקרטיה זה שלטון רוב וזהו, אז יש לנו בעיה מהותית בתפיסה של מהי דמוקרטיה.
מדבר השר יריב לוין על זה שאם אחרי שנמנה את השופטים שאנחנו רוצים, אז אני אסכים, כך הוא אמר, להוסיף את המילה שוויון. אז קודם כל בואו נתחיל בזה בבקשה, שתכניסו כפי שהיה נהוג כל השנים לוועדה לבחירת שופטים את נציג האופוזיציה במדינת ישראל. ולא תמנעו מנציג האופוזיציה במדינת ישראל להשתתף בבחירת השופטים. זה מיעוט, אבל זה לפחות דיון שצריך להתקיים בוועדה.
אבל ההבטחה של יריב לוין, או ההבטחה של יריב לוין להצביע אז בעד השוויון זה בערך מזכיר לי את ההבטחה של ביבי נתניהו לאמיר אוחנה שהוא גם יצביע בעד החוק שמאפשר פונדקאות להומואים. גם זה וגם זה לא יקרה כי יש לממשלה בעיה אמיתית עם שוויון.
אני זוכרת, לפני שנים ספורות, כשעלה הנושא הזה. הסכמנו נתניהו ואני למנות את פרופסור רות גביזון על מנת שתעשה את עבודת הרקע. לא מישהי שחשודה באולם הזה, אני חושבת, באיזה רצון לקחת את מדינת ישראל למחוזות נוראיים.
אני זוכרת גם את הדיון הראשון שקיימנו. השתתפו בו יריב לוין, השר אלקין, ואיילת שקד. השר אלקין אמר, ״לא יקום ולא יהיה, לא יהיה שוויון. אנחנו רוצים לקבע את ישראל כמדינה יהודית בתפיסה ששוויון זה לא חלק מהעניין״.
השר יריב לוין האמת אמר את מה שהוא אמר כאן, ״תנו לי את הועדה לבחירת שופטים, ואז לא אכפת לי מכלום״.
שרת המשפטים אז עוד לא עסקה, או לא לקחה את כל הדוגמאות האלה, או לא הקשיבה… או הקשיבה פחות למה שפורום קהלת אמר, ויותר לאיזה הגיון פנימי. ואמרה ״באמת, מה הבעיה ביהודית ודמוקרטית, מדינת העם היהודי עם שוויון?״
חבל שהיא לא הקשיבה יותר לרות גביזון והפכה להקשיב לקיצוניים שבמפלגתכם, וגם בפורומים החוץ.
עכשיו צודק גם השר יריב לוין… צודק גם השר יריב לוין, כשאמר שהחוק הזה, איך הוא אמר? ״זה חוק ריק״. הוא לא חוק ריק. אבל הוא לא החוק שרצתה הממשלה. כי החוק שרצתה הממשלה הוא חוק שהתחיל בזה שזה יהיה החוק שלאורו יפורשו כל שאר החוקים, כולל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. וזה יהיה החוק שקובע שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ולא דמוקרטית. וכשביקשתי לעשות את מה שעשה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אתם מבינים? חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהוא הרגל, שאתם אומרים שהיא הרגל הדמוקרטית, קובע בפתיח לו, כי הוא נועד להגן על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה גם יהודית וגם דמוקרטית. שהוא בא כדי להגן על ערכיה של ישראל בהכרזה שעל הקמתה של מדינת ישראל במגילת העצמאות.
אז אמרתי, אתם יודעים מה? בואו נפתח גם את חוק הלאום באמירה הכללית הזאת. שחוק הלאום הוא חלק מהעניין הזה של מדינה גם יהודית וגם דמוקרטית, אם אתם טוענים שחסרה רק רגל. בואו נזכיר את מגילת העצמאות בפתח החוק.
לא לא לא לא. לזה הם לא היו מוכנים. אבל זה לא במקרה שהם לא היו מוכנים. כי החוק הזה נולד באמת במועצה הציונית, בדיון שגם אני הייתי בו. ואני באמת חשבתי שזה ממש בסדר לעגן את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני באמת חושבת שזה חשוב.
דרך אגב, אני הגשתי גם הצעת חוק שקובעת שחוק השבות יהיה חוק יסוד. ואם יש משהו שאני לא סולחת להם עליו זה שבניסיון להכשיר את החוק הזה הם הכתימו את חוק השבות. חוק השבות הוא חוק ראוי שקובע את שער הכניסה למדינת העם היהודי, וגם בג״ץ הנוראי הזה קבע שזה חוק לגיטימי. הוא לא עוסק בשוויון בין אזרחי המדינה, בינם לבין עצמם, או בהפרת השוויון כפי שעושה חוק הלאום. וחשבתי שזה רעיון טוב עד שקיבלתי את הצעת החוק וראיתי שבעצם מדברים על מדינה יהודית אבל דמוקרטיה הופיעה באיזה סעיף אחר כשיטת משטר, העניין הטכני הזה. אמרתי ״לא לא, התבלבלתם, בואו נכתוב יהודית ודמוקרטית״. אמרו לי ״לא. לזה אנחנו לא יכולים להיות שותפים.״
אז זה הסיפור האמיתי שלפנינו. מי בעד מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. מי בעד שהיא מדינה יהודית שאיננה דמוקרטית, או לפחות שהדמוקרטיה בה אינה מערכת ערכים.
אבל למה אני כל כך בטוחה שהם לא יכולים להצטרף לשוויון, הממשלה הזו? כי זה חלק מהשקפת עולמם. כי החרדים לא יכולים לקבל שוויון לנשים, או לחברי הקהילה הלהט״בית, כי זה מנוגד להשקפת עולמם. וראש הממשלה פשוט נוהג לשלם להם במטבע חוקתי לצערי. וכי הבית היהודי שדואג נורא, שמעתי, לא את הבית היהודי, שמעתי את יריב לוין, נורא דואג לרוב היהודי עם הפליטים שנכנסים הנה. אבל הליכי הסיפוח הם הסכנה האמיתית לרוב היהודי במדינת ישראל. ולכן אלה שמובילים לסיפוח גם ידאגו שלא יהיה שוויון במדינה הדו-לאומית הזאת שתיווצר, כדי שהיא תישאר מדינת העם היהודי שאין בה שוויון לכולם. זה המהלך. וחובתי לצאת נגדו. וחובתי לשים את האמת הזאת על השולחן.
וזה לא איזה דיון בנבכי סעיף כזה או אחר. בוודאי שרוב הסעיפים כאן קבועים בחקיקה, שגם אני תמכתי בה הרי. מה אני מתנגדת לזה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי? אני הראשונה ששכנעתי את כל העולם שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי ולכן אין זכות שיבה של פליטים פלסטינים למדינת העם היהודי. כולל במכתב שנתן נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל. אבל אתם יודעים איך שכנעתי? אני אספר לכם. נסעתי לארצות הברית. ישבתי עם מזכירת המדינה האמריקאית. סיפרתי לה על הוריי ועל מלחמתם להקמת המדינה באצ״ל. על אמותנם בזכויות של העם היהודי על הארץ כולה. אבל על הצורך לקיים מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. והסברתי שלעומת החלטת האו״ם השערורייתית שהציונות היא גזענות, הציונות היא לא גזענות. כי במדינת העם היהודי יש שוויון לכל אחד ואחד מהאזרחים.
ועם הבסיס הזה שבו הלכתי, ראש מדינה אחר ראש מדינה, ואמרתי לו, לא, מדינה יהודית זה לא עניין גזעני. זה גם לא עניין דתי. זה הזכות של העם היהודי למדינה אבל במדינתו פנימה יש בה שוויון לכל אחד ואחד מהאזרחים. וכך קיבלתי את אותה תמיכה.
אז כל מי שעכשיו דואג ממה שקורה בעולם, החוק הזה זה הכלים… אני לא מדברת עכשיו על ה-BDS. זה כאב הלב הגדול ביותר שהחוק הזה גרם לעם היהודי… אני חוזרת עכשיו מביקור בארצות הברית. יהודים שניצבים לצידה של מדינת ישראל, שולחים את הילדים שלהם להיות חיילים בודדים ביחידות קרביות בצה״ל, שהילדים האלה מגנים על מדינת ישראל בקמפוסים, אומרים לי ״למה?״… ״איך אנחנו יכולים להזדהות עם מדינה שנותנת לנו כיהודים ליברליים תחושה של ניכור?״
אז מדינת העם היהודי זה לא רק הדבר הזה שנבחרנו ואנחנו בממשלה ונעשה מה בראש שלנו. ושוויון, במקום שיהיה הדבר המפלג יכול להיות הערך המאחד. השוויון זה המקף המחבר בין היהודית לדמוקרטית. הרי שוויון זה לא לקחנו רק מהחוקה האמריקאית. ״ואהבת לרעך״ זה אנחנו. אז מה הבעיה לחוקק את זה?
אבל הפכתם את חוק הלאום לכלי הזה ולמכשיר הזה שינסה לשרטט אותי ואת חבריי כבוגדים, כאילו אנחנו נגד מדינת העם היהודי. כאילו אנחנו לא לאומיים מספיק. ואני אפסיק את הדיון הזה ואניח בפני ממשלת ישראל בשנת ה-70 למדינת ישראל, החלטה אחת. האם היא בעד או נגד מגילת העצמאות. מה שהיה טוב לאבות המייסדים של המדינה, כולל מנחם בגין, כולל ממשיכי דרכו של ז׳בוטינסקי, שאמר ״כל יחיד מלך״ ודיבר על דמוקרטיה, ודיבר על זכויות, ודיבר על המשמעות העמוקה של מיעוטים שיחיו במדינת העם היהודי. מה שהיה טוב אז צריך להיות גם לממשלת ישראל היום. ואם ממשלת ישראל לא מסוגלת להצביע בעד מדינה שעומדת על שתי הרגליים האלה, כל הפלפולים המשפטיים האלה, עזבו אתכם. אז באמת איבדנו את הציונות. ונגד זה אלחם. תודה רבה.