אני כמובן באתי לשמוע אבל גם רוצה להשמיע דברים.
קודם כל חשוב שכולנו נדע שאנחנו כאן ביחד כי הכאב הזה כשקורה משהו לאזרח ישראלי או לחייל צה"ל לא משנה באיזה מקום – אם זה כאן, ביהודה ושומרון, או בכל מקום אחר – הכאב הזה קורע את כולנו. החובה לתת ביטחון לכל אזרח גם ביהודה ושומרון, וחובתו של צה"ל לעשות את מה שנדרש ובוודאי צה"ל מקבל גיבוי מכל אחד מאתנו בכל פעולה שהוא צריך לעשות, על מנת לספק ביטחון. אני לא אכנס עכשיו לשאלה מה נותן ביטחון, אבל אני רוצה לומר בהגינות: את ההכרעה מה נותן ביטחון צריכים לקבל ראשי מערכות הביטחון וצבא ההגנה לישראל ולא אתם. ואני שומעת אתכם בכל הימים האחרונים מדברים ואני רוצה לומר בכאב רב שיש נקודה שבה אתם, לא התושבים שלכם, כי להם נמשיך לתת ביטחון באהבה גדולה, מאבדים אותי. זה מה שאני רוצה להשמיע לכם.
אני מאוד מציעה לא לבלבל ביטחון ואידיאולוגיה. יש לכם אידיאולוגיה, היא לגיטימית. האידיאולוגיה הזאת לא קשורה לביטחון ואל תטענו שהיא קשורה לביטחון. ובהזדמנות זאת, אחרי אירועי הטרור הנוראיים האלה, כשאתם עליתם לקדם אידיאולוגיה, בין אם כזאת שמדברת על תוספות בניה למרות שהם לא נותנות ביטחון, ובעוד צה"ל מנסה להקטין את החיכוך, אתם עובדים כדי להגדיל אותו. ובהזדמנות זאת גם לתקוף את מערכת המשפט, הדבר הזה איננו מקובל וזה לא בינינו לבין הפלסטינים – זה בינינו לבין עצמנו. מערכת המשפט בישראל זה לא עניין של הפלסטינים זה עניין שלי ושלכם.
אתם רוצים למנוע מאתנו היפרדות אי פעם מהפלסטינים, זאת האידיאולוגיה שלכם, זכותכם. אני אמשיך לפעול כדי שנוכל פעם אחת ולתמיד להיפרד מהם. אתם צודקים בדבר אחד – אין התרעה. אין הרתעה כי הממשלה הזאת טרחה לשלם לחמאס בעזה והפיגועים האלה הם פיגועים חמאסיים. אני רוצה לחדש לכם – החמאס לא מקבל לא רק את הקיום שלכם כאן, הוא לא מקבל גם את הקיום של ת"א. והחמאס לא מקבל את הקיום של מדינת ישראל ככלל, ועדיין לא ראיתי מישהו שממליץ להכשיר בניה לא חוקית בת"א או לבנות שם. הסיפור הזה הוא חלק מאידיאולוגיה שלכם, לגיטימית, אל תשתמשו בביטחון, אל תשתמשו באירועים כאלה כדי לנסות לקדם אותה. את הוויכוח הזה אנחנו צריכים לעשות בנפרד. אנחנו נמשיך לספק ביטחון כולנו והילדים מכל רחבי ישראל יבואו הנה כחיילים ובמילואים באהבה גדולה.
ואני מאוד בעד השלמת גדרות אבל חלקכם מתנגדים להקמת גדר הביטחון שמפרידה מסיבות פוליטיות, אז בואו נשים את הדברים על השולחן. ואני מעדיפה את הרשות הפלסטינית נלחמת ברחובות הערים שלהם מול חמאס כי זה משרת אותי ואני מעדיפה שהם יעשו את זה שם, ולא הילדים שלנו מול חמאס, אז יש בזה גם יתרונות.
ולכן בהגינות רבה, בהגינות רבה נאמר כאן על ייאוש ותקווה. ונאמר כאן בהגינות שהייאוש זורק טרוריסטים למעגל הטרור. אז אני מסכימה עם האמירה הזאת וכל השאיפה שלכם, הלגיטימית, אין בה תקווה לצד השני, אבל יותר חמור מזה – אין בה תקווה עבורי. ולכן את הוויכוח מה צריך לעשות – אם להיפרד או לספח, את הוויכוח הזה נעשה בנפרד. לא על רקע גלי טרור ולא על רקע פיגועים, כי גם אני לא עושה את הדיון הזה אתכם על רקע פיגוע.