אין בי שום חמלה או צער על מחבלים שרוצחים ישראלים, ומצידי באמת שיהפכו לשהידים. לא למחבלים אני דואגת, ולא למחבלים אנחנו דואגים, אלא לאזרחי מדינת ישראל אנחנו דואגים ולביט-חו-נם.
זאת חקיקה מופקרת, מאה אחוז פוליטיקה, מינוס בביטחון. ואיך אני יודעת שזאת חקיקה פוליטית? כי אלה העובדות: מערכת הביטחון – אלה שמתמודדים יום-יום, שעה-שעה, מתנגדים לעונש מוות. יש היום – וכבר יש היום בחוק – אפשרות להטיל עונש מוות, הוא לא מוטל, כי מערכת הביטחון חושבת שזה רע לביטחון, ואתה יכול להאשים מכאן ועד להודעה חדשה את המשפטנים הלפלפים. איך אני יודעת שזה משיקולים פוליטיים? כי רק לפני שנתיים 94 חברי כנסת, בהוראת ראש הממשלה לחברי מפלגתו ולקואליציה, הצביעו נגד. אבל הכנסת את זה להסכם קואליציוני, דרישה פוליטית בהסכם קואליציוני, ולעזאזל הביטחון.
אתמול עלה לשידור שר הביטחון – ואני מצטטת: אצלי – כך אמר – החלטות מתקבלות בשיתוף פעולה עם כל הגורמים והדרגים המקצועיים. והוסיף ואמר: אני מניח שכל הגורמים המקצועיים בצבא, בשב"כ, במערכת הביטחון על כלל מרכיביה, מדברים נטו ביטחון ולא נטו פוליטיקה. אבל – הוסיף שר הביטחון – כשאתה שומע את הפוליטיקאים הישראלים, אתה שומע נטו פוליטיקה.
זה בדיוק מה שאתה עושה היום, על חשבונם של אזרחי ישראל ועל חשבון ביטחונם. ההצעה הזאת היא נטו פוליטיקה, שנתמכת על ידי ראש ממשלה לחיץ, פוליטיקאי שמפחד רק על הכיסא שלו, ולעזאזל המדינה.
צמד המילים – המשיך שר הביטחון אתמול בריאיון – צמד המילים "חיים ומוות" – כך אמר – זאת לא סיסמה, זאת התלבטות יומיומית, וצריך אחריות – כך אמר – ואין פה מקום לאמוציות.
הרי כל החקיקה הזאת היא כניעה לאמוציות של אלה שלא רק רוצים עונש מוות – הם רוצים את זה בכיכר העיר, בשידור חי, בסקילה או בתלייה, העיקר שיוכלו לחגוג סביב האירוע הזה. רק שהריאליטי הזה הוא לא רק על החיים והמוות של הטרוריסטים אלא על החיים והמוות שלנו. ובדיוק זה מה שאנחנו צריכים – זה מה שאנחנו לא צריכים עכשיו, כשהכול נפיץ.
ואדוני, חבל התלייה הוא לא רק מנדטים כאן בישראל. הוא יתורגם למנדטים ולאבנים ולסכינים ולרובים של אותם מחבלים בצד השני, שמבחינתם למות שהיד זה לא איום אלא הבטחה גדולה. אבל הדבר המרגיע הוא שהאיום הזה או החוק הזה לא ימומש. איך אני יודעת? כי בהסכם הקואליציוני הקודם