אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, יש לנו מדינה נהדרת. אנשים שאוהבים אותה ואכפת להם ממנה, הם תורמים לה, הם משרתים בה, נלחמים עבורה ולעתים משלמים בגופם ממש עבור זה שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים.
אבל יש לנו ממשלה, ממשלה שלוקחת מהם את הזכות לשוויון, את הזכות לדבר, את הזכות לחשוב, את הזכות להתנגד לממשלה עצמה, את הזכות להיות יהודים לפי דרכם, את הזכות להתחתן אם הם לא רוצים לעשות את זה ברבנות ואת הזכות לחיות במדינה נקייה משחיתות.
ויש לנו ראש ממשלה שמשלם על חשבון הציבור הנהדר הזה, כדי להישאר בשלטון, והתשלום היומי, כי כל יום יש תשלום אחר, התשלום היומי הוא התשלום למפלגות החרדיות לפי הנוסחה – אתם תחזיקו אותי בשלטון ואני אשלח ילדים של אחרים להילחם.
והעובדה שיש מפלגה באופוזיציה שתומכת בזה זה ממש לא תעודת הכשר לחוק הרע הזה.
לפני כמה שנים יצאנו להפגין ברחובות. לוחמים במילואים, אזרחים שנמאס להם להיות היחידים שנושאים בנטל. היו שם אזרחים מכל המפלגות כמעט, כמובן חוץ מהחרדים, וביקשנו צדק. ביקשנו להרגיש שאנחנו לא היחידים שהלב שלנו קופא מדאגה כשאנחנו רואים בבקו״ם את השלט הזה מתחלף והשמות של הילדים שלנו המגויסים מופיעים עליו פתאום.
רצינו צדק, רצינו שערבות הדדית שכל כך מדברים עליה בחברה הישראלית תתורגם לזה שכל אחד יתרום לחברה בשירות צבאי, אזרחי או לאומי.
אבל מה שאנחנו מקבלים היום זה בדיוק את מה שנתניהו פעם אמר במשפט אחד – שבניקוי חרדים וערבים מצבנו מצוין. אז לא, מצבנו ממש לא טוב שרק חלק מאיתנו נושאים על גבם את כל השאר. ואנחנו נפעל כדי שהמדינה הזאת תהיה נהדרת לא בניקוי חרדים וערבים, אלא איתם ושכולם יתרמו.
ראש הממשלה מוכר את עצמו כראש ממשלה ״חזק״, אנחנו רואים ראש ממשלה חלש שנכנע כל יום למיעוט אחר בממשלה שלו – יום למפלגות החרדיות, יום לבית היהודי, יום לפעילי ליכוד, אבל הכניעה הכי כואבת, הכניעה הכואבת פיזית ממש, היא הכניעה לחמאס.
עכשיו אני שומעת שיש כאלה שאומרים ששווה בשביל ביטחון עם ביבי להשלים עם השחיתות של ביבי. אז זהו מסתבר שאפילו הנוסחה הזאת, המקוממת, הלא נכונה, היא כבר לא קיימת כי בעצם מה שאנחנו מקבלים זה אפס ביטחון ומאה אחוז שחיתות.
שרים שיוצאים לתקשורת, שרי קבינט, שמייעצים לעצמם מה לעשות, ואחר כך הם לא עושים את מה שהם מייעצים לעצמם ואז הם נוזפים בעצמם כי הם לא עושים את מה שהם ייעצו לעצמם, רבותיי זה הקבינט במדינת ישראל! הם אלה שצריכים להחליט ולשמור על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. העניין הוא שמדובר בחיי אזרחי מדינת ישראל, בילדים שהמילה עפיפון ובלון הפכו אצלם במקום מילים של כיף למילים של איום, לחקלאים שמסתכלים בשדות השרופים והלב שלהם נחמץ והופך שחור ובממשלה – כלום! איך אמר אחד משרי הממשלה ״ לא צריך להתרגש״ שר הביטחון שעמד בכל מבצע צבאי וצעק ״תנו לי! תנו לי! תנו לי! אני אראה להם מה זה!״ אומר ״אופס… בעצם אי אפשר״.
אני ראיתי את ראש הממשלה בחולשתו. כפי שהוא נכנע לפעילים פוליטיים ולמפלגות קצה גם בנושאים שנמצאים בחוץ, כך זה קורה גם בקבינט וגם בזמן מבצע צבאי. ראיתי אותו מחוויר כל פעם שבנט או ליברמן במהלך מבצע צוק איתן יצאו לתקשורת להתראיין ואמרו ״אנחנו יודעים לעשות את זה טוב יותר״ מה שכמובן גם לא נכון. אבל אז ראש הממשלה החוויר ולא היה מסוגל לקבל שום החלטה כי במקום לחשוב על אזרחי מדינת ישראל הקבוצה היחידה שהוא חשב עליה זאת הקבוצה שהוא קורא לה ה״בייס״ שלו, וזה ממש לא כל אזרחי מדינת ישראל.
והגיע הזמן להבין שלנתניהו, בנט וליברמן אין פתרון לביטחון אבל לנו יש. זה דורש יותר תחכום מדיבור וזה דורש גם אומץ ציבורי והפתרון תמיד יהיה צבאי, חזק, אבל גם מדיני נגד החמאס ולא עם החמאס והעיקרון הזה של גם צבאי וגם מדיני זה נכון בסוריה נגד איראן וזה נכון בעזה נגד החמאס, אבל ביבי כמו ביבי בסוף, הרי אחרי כל הדיבורים האלה, הוא ינהל אם הוא לא מנהל כבר עכשיו משא ומתן עם החמאס והוא יסגור הסכם עם החמאס. אותו ביבי ששיחרר לחמאס את כל אותם טרוריסטים ובראשם יחיא סינוואר שהיום מנהל את כל הקרבות האלה נגדנו מתוך רצועת עזה.
אתם יודעים, ראש ממשלת פולין אמר השבוע שההצהרה המשותפת עם נתניהו שבה נתניהו פתאום הסכים שיש דבר כזה שנקרא אנטי פולניות. ההצהרה המשותפת שלו עם נתניהו, איך הוא אמר שווה על היחסי ציבור של פולין יותר מכל סרט הוליוודי שהם יכולים להעלות על דעתם. אז תחשבו רק אם זה מה שאומר ראש ממשלת פולין על התקפלות וההתרפסות הזאת פתאום של ממשלת ישראל, מה חושבים עכשיו בחמאס.
במקום שישראל תהיה באמת המדינה החזקה שהיא, במקום שראשיה יחשבו קצת יותר מתוחכם מאשר כל המלל הזה שהם זורקים לאוויר, אנחנו משאירים, הממשלה הזאת משאירה, את תושבי עוטף עזה את הילדים, את האזרחים, משאירה אותם לנפשם, משאירה אותם לגורלם בלי שום פתרון והאמת היא שכמו שהם אמרו לא ממש מרגש אותם.
אני שומעת שרים ושרים לשעבר שאמרו שבזמן אמת הם חשבו על פירוז ושיקום, אז ההצעה הזאת הייתה, אבל גם אז נתניהו פחד כי הוא חשב על הבייס והוא לא חשב על העתיד ואני עוד זוכרת את השיחה שבה מועצת הביטחון עמדה להחליט והוא אמר לי אבל בשביל מה בעצם? מה זה אני מצטערת שאז לא היה אחד מהעוזרים של נתניהו להקליט את השיחה הזאת כדי שישמע גם עכשיו הציבור איך ראש הממשלה בעצם דוחה הצעה נגד החמאס שמאפשרת לנו להילחם בהם, וכן מאפשרת גם נושאים הומניטריים לא דרך תשלומים לחמאס אלא בפיקוח. פחדן שמתחזה למשהו שהוא איננו.
אני שומעת גם איך היום מנסים להכשיר את החוק הנוראי הזה של ההשתמטות בזה שהם אומרים ״זה מה שהצבא רוצה״, אבל אותה קבוצה לא מוכנה להקשיב לצבא שתומך בתפיסת הביטחון שלנו, כי אלה הדברים שצבא ההגנה לישראל אומר בקבינט, אבל כשזה נוגע לביטחון צה״ל מבחינתם יוק, כלום, שום דבר, אבל כשזה נוגע לתשלום לחרדים פתאום צה״ל .שיא הצביעות.
אז לנו יש דרך אחרת, ואנחנו נמצאים באופוזיציה מתוך בחירה, לא כי זו ארץ גזירה, כי אנחנו מאמינים שהדרך שלנו טובה יותר למדינת ישראל, ואנחנו נציג את הדרך הזאת וידע הציבור שיש כאן ממשלה אחת שמדברת ביטחון אבל בפועל מפקירה את אזרחי הדרום, שמדברת על מדינה יהודית כי שוב נתניהו ישלוף הרי את חוק הלאום, דרך אגב זאת גם נוסחה, זה החוק שנתניהו שולף כל פעם שהוא חלש בביטחון ועושה איזה משהו שמרגיז את אזרחי ישראל, אז הוא נזכר בחוק הלאום שזה החוק שמוחק את מגילת העצמאות, שמוחק את השוויון מחיינו והחוק הזה לא יכסה את העובדה שנתניהו הופך את מדינת העם היהודי למדינת המפלגות החרדיות ובעם היהודי הוא בועט.
אז זאת תהיה הבחירה, בין ממשלת הקיצונים הזאת שמנסה למחוק את השוויון מחיינו שהופכת את הלאומיות ללאומנות, שהופכת את שלטון החוק לפוליטיקאים מעל החוק, לבנינו, שמציעים גם ביטחון וגם תקווה, ומהלכים שהם גם צבאיים וגם מדיניים, שמאמינים בשלטון החוק לא רק בתיאוריה אלא לשמור על המוסדות ששומרים על החוק במדינת ישראל, ועל מערכת הערכים של מדינת ישראל, ומדינת העם היהודי המדינה שהיא מדינת העם היהודי ויש בה שוויון לכולם ואנחנו נדרוש מכל מנהיג שיושב כאן באולם, מכל ראש מפלגה, שיודיע לפני הבחירות באיזה צד הוא. נגמר הסיפור של ללכת בין הטיפות. ואם מישהו לא מוכן להתחייב על צד, שידע גם הציבור שבוחר בו שהוא שם את הפתק שלו על קרן הצבי.