14/12/2024 , י"ג כסלו התשפ"ה
ENG

נרשמים, מדברים ומשפיעים

נאומה המלא של ראש האופוזציה במכללה לביטחון לאומי

אם אתם רוצים את כל הסיפור כולו אז הורי נפגשו כשני לוחמי אצ"ל תוך כדי שוד רכבת כסף בריטית בלילה. רומנטיקה מסוג אחר. שלושה זוגות יצאו מהערב הזה. הגברים עצרו את הרכבת, והנשים שמו את הכסף בגרבי ניילון ועטפו אותם סביב גופן כנשים הרות. ולהמשיך רק את הסיפור – שניהם ישבו בכלא, כן, אמא שלי בכלא בית לחם עם אמא של עמידרור. אבי בכלא עכו. אבל אני אשלים רק את הסיפור הקצר הזה, כי הוא מתחבר למה שאני ארצה לדבר עליו, וזה ששניהם גם התחתנו ב-ה' באייר תש"ח. הם הזוג הראשון שנישא במדינת ישראל. ואני יודעת שהם הזוג ראשון והיחיד כי, דיבר כאן עמידרור על חובשי כיפה, זה היה ספירת העומר להזכירכם, ואסור להתחתן. אבל סבתא שלי הכריחה את הרב הראשי של תל אביב לערוך את החופה הזאת וכך יצא.

אבל אני רוצה להתייחס באמת ל-70 שנה לא ברמה האישית שלי, אלא בעצם למדינה שלנו.

 

היה סרט נהדר בשם "דלתות מסתובבות" עם גווינת' פאלטרו. בקיצור, הספר מתאר השתלשלות אירועים שונה לגמרי שיכולה להיות בחדר על בסיס החלטות שונות. מקבלת החלטה וחייה הולכים לכיוון אחד, היא מקבלת החלטה אחרת וחייה הולכים לכיוון אחר.

 

ובחיים אין דלתות מסתובבות. אנחנו מקבלים החלטות ואנחנו נכנסים לתוך איזשהו מסלול, וה U-turn לא תמיד אפשרי. ככה גם מדינה. ואנחנו נמצאים בסוג של תהליך שבו אנחנו מייצרים לעצמנו איזשהו מסלול שבעיניי הוא שונה ממסלול 70 השנה האחרונות והחלק שמטריד זה שלא בהכרח אזרחי מדינת ישראל אומרים, אוקיי, עכשיו אנחנו צריכים לקבל את ההחלטה הזאת, כי חלק מהדברים קורים בלי שקיבלנו את ההחלטה.

 

אני אשתף אתכם באיך הייתי רוצה שתראה מדינת ישראל ולאיפה היא תלך, אבל בואו נאמר את האמת, יש בינינו מחלוקת, אני מקבלת את מה שעמידרור אמר שצריך, המחלוקת הזאת צריכה לדון בכבוד הדדי ובהבנה שכל אחד מאיתנו רוצה את טובתה של מדינת ישראל בדרכו, אבל אני מתנגדת להעלים את המחלוקת. כי אני חושבת שאם אנחנו לא שמים לב או לא מכריעים בה, אז פשוט אנחנו נתעורר יום אחד כשמישהו בחר לנו את הדלת וזה לא בהכרח אנחנו. וכדי להתייחס לאיפה בעיניי צריך ללכת בעצם אני רוצה לחזור לתעודת הלידה שלנו, לתעודת הזהות שלנו, כי גם כאן מדינה כמו אדם – קיבלנו פעם תעודת זהות, היינו צעירים, שמנו אותה במגירה, אנחנו לא בדיוק משתמשים בה, אבל אנחנו עם איזה שהוא משהו שברור לנו מה אנחנו.

 

אז קודם כל, מדינה יהודית איננה מדינה דתית. מדינה יהודית היא מדינת הלאום של העם היהודי בה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית. הציונות הייתה תנועה לאומית היא לא הייתה תנועה דתית. כל יהודי יכול למממש את זכותו, למממש את דתו בכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם. אבל מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה העם היהודי מממש את זכותו הלאומית. ולמה אני אומרת את זה? כי השאלה מה היא מדינה יהודית, הזכות של כל אחד מאיתנו כאן לקבוע מה היא ומה זה אומר עבורנו, היא לא פחותה מזכותה של כל מפלגה חרדית בכנסת או משל הרבנות. מדינה יהודית איננה מדינת הלכה. ולכן הדיון סביב יהדותו של מדינת ישראל הוא דיון שהוא דיון בשאלה מה המשמעות של להיות מדינת הלאום של העם היהודי.

 

הוויכוח הנוסף הוא גם בשאלה שאני מודה שזה השנים האחרונות הביאו אותנו לוויכוח הזה, וזה מה היא מדינה דמוקרטית. עכשיו בעיניי מדינה דמוקרטית זה מדינה שמבוססת על מערכת ערכים שכל ממשלה מחויבת בה כלפי אזרחיה. אבל אם אני שומעת בשנתיים האחרונות טקסטים שאומרים שדמוקרטיה זה הרוב קובע, ובעצם מה שממשלה צריכה זה משילות, ואין לה גבולות או מגבלות או איזונים או בלמים, זו איננה דמוקרטיה. דמוקרטיה איננה רק שכל אחד בה מצביע ונגמר העניין, הרוב קבע, ועכשיו עושים מה שרוצים. ובעצם אם אני מנסה לראות מה המכנה המשותף בין היהודית לדמוקרטית הייתי לוקחת את המילה שהכי שנויה במחלוקת עכשיו ואמרת שהיא המכנה המשותף, שהיא אמורה להיות הקו המחבר בין היהודית לדמוקרטית, וזה השוויון.

 

שוויון כערך יהודי, ואהבת לרעך לא גזרנו מהחוקה האמריקאית, זה חלק מהמקורות שלנו, זה חלק מהערכים שלנו כיהודים בוודאי ששוויון הוא נדבך יסודי בדמוקרטיה. ואת כל זה כאמור לא צריך להמציא. כל זה נכתב במגילת העצמאות ששבעים שנה אחרי הפכה להיות שנויה במחלוקת. לא יגידו את זה. תשאלו את כולם, את כל המפלגות, את כל חברי הכנסת היהודים יגידו לכם, בטח מגילת העצמאות. אבל כשביקשנו לחוקק אותה, או כשביקשנו לחוקק את המשפט שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לכולם, הצביעו נגד. כשאנחנו מבקשים להוסיף את המילה שוויון לחוק הלאום, אנחנו לא יכולים, מצביעים נגד. כשאנחנו מבקשים לחוקק את המילה הזאת בכל חקיקה נוספת שקיימת היום או בחוק כבוד האדם וחירותו, יש היום התנגדות למילה שמהווה חלק ממגילת העצמאות, שמהווה חלק ממערכת הערכים שעליה אני חונכתי, גם בבית שבו גדלתי על הזכות על הארץ, ועדיין על שוויון לכולם. ומכאן בעצם אני גוזרת גם את ההחלטות שאנחנו צריכים לקבל. כי אני לא מאמינה שאחרי 70 שנה מישהו מאזרחי מדינת ישראל צריך לבחור האם מדינת ישראל תהיה מדינה או יהודית או דמוקרטית. ואני חושבת שהתפקיד שלנו זה לשמור על המקף המחבר הזה ולדאוג ששני הערכים האלה יוכלו להמשיך לחיות ביחד. אבל יש תנאי הכרחי, הוא לא מספיק, אבל הוא תנאי הכרחי. והתנאי ההכרחי לשמור על מדינת שתישאר מדינתו של העם היהודי ומדינה דמוקרטית, זה רוב. רבותי, בלי רוב יהודי אין מדינה יהודית. או אין מדינה יהודית ששומרת על ערך השוויון. ולכן בעיניי במסלול הנסיעה הזה כשהיעד שבו הוא יהודית ודמוקרטית ובטוחה בארץ ישראל אני רוצה לעצור בתחנה. הייתי רוצה שזו תהיה תחנת השלום, לא כאן ליד עזריאלי, אבל התחנה שבה באמת אנחנו נפרדים לשלום מהפלסטינים. אבל בשביל שלום צריך שני צדדים. ואני לא רוצה עכשיו להיכנס לדיון – יש פרטנר, אין פרטנר, הוא לא בסדר, הם כן בסדר. כי אני חושבת שקודם כל אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים. מה טוב לנו. ואם טוב לנו להיפרד מהם, אז בואו נראה איך אנחנו עושים את זה גם אם הם לא ממש רוצים, אני רוצה להזכיר שמדינת ישראל קמה למרות שהערבים לא רצו. ואני רוצה להזכיר שמדינת ישראל קמה אחרי שבכ"ט בנובמבר רקדו היהודים ברחובות כשהאו"ם הכריז והסכים להקמתה של מדינת יהודית וכולם עסקו בשמחה הגדולה הזאת. למרות שלחלק היה קצת כאב לב כי המשמעות הייתה חלוקת הארץ והקמת עוד מדינה ערבית. אבל הנהגת הציבור היהודי התמקדה ביעד של הקמת המדינה היהודית ופחות במה יהיה להם ואם הם רוצים או לא רוצים. אז במשל הווייז והדרך הזאת אני רוצה לעצור בתחנה אני רוצה להיפרד מהם, אבל אם יש לי בעיה עם הפרטנר, פקק תנועה. אני לא משנה את היעד שלי. אני לא מחליטה שעכשיו אני לא אהיה יהודית או לא אהיה דמוקרטית. אני או ממתינה, כשאני שומרת את הדרך פתוחה, או שאני מחפשת נתיבים חלופיים להגיע לאותו מקום.

 

אני מעדיפה הסכם. הוא מסיים סכסוך הוא קובע גבול מוכר, הוא מסדיר את גושי ההתיישבות כחלק ממדינת. יש שורה של דברים שאני מעדיפה בגללם הסכם. אבל אני לא אשנה את החזון של המדינה שאנחנו מאמינים בו כבר 70 שנה כי הצד השני לא רוצה עכשיו לחתום או שיש לו עניינים אחרים, או שהוא לא רוצה להיפרד. החזון שלי לא תלוי בהם, ולצערי הדיון בישראל הוא כל הזמן עוסק בשאלה, אבל מה הם, ומה הם רוצים, והם כן בסדר והם לא בסדר, ויש או אין פרטנר. וזה הוויכוח האמיתי שצריך לנהל אותו בחברה הישראלית.

 

ואמרתי יהודית ודמוקרטית ובטוחה, אז גם ויכוח מה הוא ביטחון ויש כאלה שיטענו שהתחנה הזאת שבה אני רוצה היא תחנה מאוד מסוכנת כי היא לא מייצרת ביטחון, והיא חושפת אותנו, ובמרחב הקטן הזה שבין הים לירדן אין מקום לעוד מדינה, אבל אני חוזרת ואומרת – אני לא קמה בבוקר ושמה שתי מדינות לשני עמים כחזון שלי, אלא החזון שלי עוצר בנו, עוסק בנו.

 

וכשאנחנו מסתכלים על ביטחון אנחנו צריכים להתרומם לרגע ולהסתכל על כל האזור, וכן אנחנו מדינה קטנה, מוקפת אויבים, פחות ממה שהיו. אבל אתגרי הביטחון שונים לגמרי. אנחנו כבר לא בסיטואציות שמדינות ערב שועטות אלינו. אבל גם הניצחון הוא אחר. אנחנו צריכים להבין שהיום נגמרו אלבומי הניצחון של מלחמת ששת הימים. אנחנו במלחמה א-סימטרית, במלחמה של מדינה מול ארגוני טרור, שחלק משתמשים במדינה אחרת, בלבנון, חלק השתלטו על עזה. ואם אנחנו מסתכלים ומנסים לאפיין את מה שקורה כאן, אז כן – יש את האיסלאמיסטים, הקיצונים, הטרוריסטים, וזה באמת לא משנה אם זה שיעים או סונים, אם זה מדינה כמו איראן, שלוחתה בלבנון – חיזבאללה, או החמאס ברשות הפלסטינית. איתם יש לנו מלחמת דת. הם כאן נגדנו בגלל מי שאנחנו, לא בגלל מה שאנחנו עושים. מלחמות דת הן לא פתירות. ואנחנו צריכים להיזהר מלהפוך את הסכסוך פלסטיני שהוא סכסוך לאומי למלחמת דת. ולכן כשאני מסתכלת על האזור אז האינטרס שלנו הוא לייצר ברית עם הגורמים, טוב פעם אמרו מתונים, אבל אחרי חלק ממה שקורה שם… לא מתונים, אבל פרגמטיים. אנחנו מדברים כולנו על המדינות הסוניות המתונות. ויש כאן הזדמנות ענקית כי גם… מה? שומרוניות מול… אוקיי, טוב. אני לוקחת את זה מכאן. איתם, הן מבינות שאיראן וגרורותיה מאיימת עליהן. אנחנו כבר לא האויב המרכזי, אז כאן הזדמנות, אבל יש לנו תקרת זכוכית. ואני חושבת שתשמעו היום בערב, אני מניחה שראש הממשלה בא, שהוא יספר שתקרת הזכוכית הזו כבר נסדקה. ותקרת הזכוכית הזאת זה הסכסוך הישראלי פלסטיני שלא מאפשר להם לחיות איתנו בשלום. וזה נכון שתקרת הזכוכית נסדקה, דרך אגב – במשך הרבה מאוד שנים אני מקיימת פגישות עם ההנהגה שלהם, פגישות שקטות, הם לא יכולים לעשות את זה פומבי, וזה בסדר. וזה נכון שהן מבינות שאיראן היא האויב, והן רוצות לקשור איתנו קשרים, אבל עדיין הסכסוך הישראלי פלסטיני מונע מהן, אבל דווקא בהיבט החיובי – שוו בנפשכם שאנחנו עוצרים בתחנה הזאת ומגיעים להסכם, זה כבר לא הסיפור הדרדלה הזה, של קצת, בעיות, יהודה ושומרון, ומה יהיה שם, אלא שינוי בתפיסה האסטרטגית, במיקום האסטרטגי של ישראל באזור. אנחנו באירוע אחר ותאמינו לי אני לא מדברת על שלום במובן הרומנטי הזה שנחתום על הסכם ואז נחיה באושר ועושר. ממש לא. אבל זה באמת יכול להיות שינוי אסטרטגי.

 

עכשיו בואו דווקא נלך עם מי שאומר שהשינוי האסטרטגי הזה יקרה גם אם לא נפתור את הסכסוך.

 

לתת פיתרון לבעיה של מיליונים שחיים איתנו בין הים לירדן. והבעיה הזאת היא בעיה ישראלית, זאת לא הבעיה הפלסטינית. ולכן ההכרעה הזאת היא חלק ממה שאנחנו צריכים לעשות. והיא מורכבת והיא מסובכת. וכשאנחנו מסתכלים שם, אותה חלוקה קיימת גם בתוך הרשות הפלסטינית. יש לנו את החמאס שזו אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית שלא מקבלת את הקיום שלנו- אפשרנו להם ב- 2006 אנחנו יזמנו עם העולם את מה שנקרא תנאי הקוורטט. אמרתי אם רק יקבלו את זה שישראל יש לה זכות להתקיים, התנערו מאלימות ומטרור, יקבלו את הסכמי השלום – הם ארגון לגיטימי. 2006. הם לא מוכנים שישראל יש זכות להתקיים. ההתנגדות היא חלק מהאידיאולוגיה שלהם. אז אם אמרתי קודם שמול הרעים בכוח ועם הטובים צריך לפעול ביחד נגד הרעים, במובן הכי פשוט שיש, החמאס מולם צריך בכוח כשצריך לפעול. דבר אחד בטוח – ישראל לא יכולה לאפשר לעצמה לשלם לאלה שפועלים נגדה בטרור. זה לא רק במערכת היחסים בינינו לבינם, זה מסר לכל האזור. וכפי שאמרתי על כל האזור כולו: עם המתונים נגד הקיצוניים או עם השמרנים נגד המהפכנים, איך אמרת? אז אותו דבר אנחנו צריכים לעשות נגד חמאס אבל עם הרשות הפלסטינית הלגיטימית, שעשתה הרבה טעויות, שמעצבנים אותנו, שספרי הלימוד שמה מכעיסים, שהכספים שהם מעבירים מכעיסים. אבל רבותי, הבחירה במזרח התיכון היא בין אופציות גרועות. ובבחירה שלי בין אלה ששולח את השהידים לבין אלה שנלחמים בהם ברחובות ומשתפים איתי פעולה ביטחונית, אני מעדיפה את השניים.

 

אני לא רוצה להתמקד בסכסוך הישראלי פלסטיני כי בנו לדבר עלינו. אבל היכולת של מדינת ישראל לשמור על תעודת הזהות שלה, על הזהות שלה, על מערכת הערכים שלה, כמדינה יהודית ודמוקרטית תלויה בין היתר בנכונות שלנו וביכולת שלנו להיפרד מחדש. אני ציינתי איך אני רואה או לאיפה מדינת ישראל יכולה ללכת ואיך אנחנו יכולים לפרוח ואיך שלום אזורי יכול לשנות את כל תפיסת המציאות ואת מצבה האסטרטגי מדיני של מדינת ישראל באזור, את הכלכלה וזה במובן החיובי. אבל אני בכל זאת רוצה לשרטט לכם כן ולשתף אתכם במה אני מודאגת

 

כי אני מודאגת עכשיו שבעצם מה שנדמה לנו כמערכת ערכים ברורה ומקובלת בינינו היא כבר שנויה במחלוקת. בגין פעם היה אומר "המובן מאליו גם ראוי שיאמר", אבל זה כבר לא מובן מאליו. ואני חוששת שבלי אנחנו שמים לב לוקחים אותנו לווייז יעד אחר לגמרי. ואנחנו לא כל כך מרגישים את זה. ובווייז הזה זה כבר לא יהודית ודמוקרטית ובטוחה בארץ ישראל, אלא ארץ ישראל כולה על חשבון המדינה הדמוקרטית. ולכן התחנה שלצערי עוצרים בה איננה דווקא היפרדות מהפלסטינים אלא היפרדות מהדמוקרטיה. וזה שורה של מהלכים שקשורים אחד בשני. והמהלכים האלה הם מתקפה על בתי המשפט, כי בתי המשפט שומרים על הערכים החוקתיים האלה. והיועץ המשפטי לממשלה שאומר, אתם לא יכולים להעביר הצעות חוק שאין בהן שוויון, או שיש בהן איזה מן סיפוח במשתמע. וזה לא חוקתי, אז אומרים, לא הוא לא יועץ משפטי לממשלה, אז עורכי דין. אפשר לחפף. וכל יום היום מגיעות הצעות כאלה, שהן לא חוקתיות אבל כבר לא עוצרים, כי הדמוקרטיה כמו שאני שומעת בעצם הפכה להיות שיטת ממשל, שיטת משטר, אז הרוב קובע, אז אפשר. ואנחנו איבדנו את הדבר הזה שפעם נקרא ממלכתיות ושהיה הדבר הפנימי הזה שאומר לממשלה, איך הבריטים היו אומרים, לפני ואחרי שגירשנו אותם – it`s not done. זה לא קיים היום, ואני מוטרדת מזה. ואני מדברת עכשיו, תאמינו לי, בעדינות כי הבטחתי שאני לא אהיה נורא אופוזיציה בערב הזה. אבל אני כן משתפת אתכם בשתי הדלתות שקיימות, ובלי שאנחנו מרגישים, בלי שהחלטנו על זה, וזה אפילו לא דרישה של הרוב, זה מיעוט שיש לו כוח פוליטי מאוד גדול, שלוקח אותנו לכיוון הזה.

 

אני מתחברת, מאחר ונכנסתי תוך כדי ההרצאה של עמידרור, אז זה מחזיר אותי גם, דיברת אתה על התחושה של מיעוט שאנחנו היינו או הורינו היינו, במדינה שבה השלטון בעצם דחה את השקפת עולמם והרגישו מנודים. אז כמובן שזה כבר לא המצב בצבא, אתה סיפרת את החוויה האישית שלך, גם הבן שלי היה לא מזמן בצנחנים ושם כבר היה מניין בצוות שלו, הכל בסדר. אבל אני כן רוצה לומר משהו על מה שקורה: התחושה הזאת של ממסד, של עלייתה, אני יכולה להביא אותה, וזה בסדר לעשות תיקון. זה בסדר כדי לעשות את התיקון. אבל מה שלא בסדר זה יצירת הדה-לגיטימציה ליריבים פוליטיים. כי המשפט הזה ששנינו אמרנו פה, שהוויכוח הזה צריך להיות מתוך הנחה שכל אחד מאיתנו כואב כשיש פיגוע טרור. שכל אחד מאיתנו רוצה לתת ביטחון. שכל אחד מאיתנו דואג למדינת ישראל כמדינה העם היהודי – בדרכו. והסיפור הזה שבו במהלך התקופה האחרונה מתחילים לייצר, כי הסכסוך זולג פנימה, אויבים מבית, בין אם מדובר במיעוט הערבי שהם אזרחים שווי זכויות שהיא מדינת העם היהודי, ובין אם מדובר ביריבים ויצירת חוסר לגיטימיות לעמותות – הדבר הזה, זאת תופעה שחייבת להיפסק. כי אחרת אנחנו לא נוכל לקיים את הדיון הזה בינינו.

 

עכשיו זה לא קורה רק במדינת ישראל. זה קורה בכל העולם. כשקו אדום נחצה במקום אחד בעולם הוא כבר לא קיים גם כאן. ודמוקרטיות משתנות, והנהגות פופוליסטיות עולות, ושנאת האחר מופיעה בכל מקום, והטכנולוגיה מפחידה את הדורות הישנים, והדורות הבוגרים, והדורות החדשים בועטים בממסד ועל הדרך הורסים את המוסדות הדמוקרטיים. זה לא קורה רק במדינת ישראל. ולכן כשאנחנו מדברים קדימה, אנחנו יכולים לדבר על עצמנו, אנחנו צריכים להיות מודעים לכלל השינויים הגלובליים שמתקיימים, ואני חושבת, אני לא רוצה להגיד חוששת, כי יש בי הרבה מאוד תקווה ביחס לעתיד, שאנחנו מדברים היום את מה שהיה ופחות מודעים להשפעה של כל השינויים הטכנולוגיים בעולם, וכל מה שקורה בעולם גם על מדינת ישראל. אבל לסיום אני בכל זאת רוצה אחרי שהבעתי גם את הדברים שאני חוששת שקורים לנו בלי שאנחנו מרגישים, ואחרי ששרטטתי את היעד שאני מאמינה שאנחנו צריכים לחזור ולשים אותו בווייז הלאומי: אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שאריק שרון תמיד היה מספר. הוא גדל בהתיישבות העובדת ואביו היה לוקח אותו לעבוד בשדה. והוא היה ילד קטן, ישראל חמה, והוא היה מספר איך הוא היה הולך בתלם, מסתכל קדימה והתלם המשיך והוא לא ראה את הקצה שלו. והיה אומר לאבא שלו, אולי נפסיק ונלך הביתה נמשיך מחר? ואבא שלו היה אומר לו, אל תסתכל קדימה, תסתכל אחורה, תראה כבר כמה עשינו. אז בואו נסתכל רגע אחורה, איזו מדינה נהדרת. מדינה סטארט אפ, המדינה הכי חזקה באזור, מדינה דמוקרטית, מדינה שבאמת תורמת לעולם כולו. אז אם ככה מסתכלים אחורה, וזה מה שאנחנו, אז אפשר להסתכל קדימה בתקווה. תודה רבה.

 

 

 

הפודקאסט של ציפי לבני

קראו עוד
פיילוט להנגשת הייעוץ המשפטי לציבור הבלתי מיוצגים
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני במליאה: פעם נתניהו היה הבטחה להיות מר ביטחון אבל זהו, ההבטחה התפוגגה, והתבררה המציאות

ראש הממשלה ושר הביטחון ושר החוץ ושר הבריאות והשר לקליטת העלייה. אני לא יודעת אם שכחתי משהו. כל כך הרבה תארים עבור כל כך מעט ...
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בוועידת ההזדמנויות של כלכליסט: "אפשר לעשות מהפך!"

להאזנה לנאום: אני יודעת שהועידה נקראת ועידת התחזיות, אבל כשאנחנו מאה יום לפני הבחירות, אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת לא לדבר על תחזית אלא איך אפשר ...
קראו עוד
תהליך גישור לפני גירושין
קראו עוד

להאזנה: נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזיציה בקונגרס נשים עושות שלום-הסרת חסמים לשלום במזרח התיכון

להאזנה: אחר הצהריים טובים לכולן ולכולם.   כן, באתי עם הצעיף כי אני רואה אתכן.   אני רוצה לומר לכן עד כמה אתן גם מחזקות אותנו, וכשאני עומדת ומדברת במליאה ...
קראו עוד

"יש תקווה, תנצלו אותה" – נאום סיום מושב הכנסת ה- 20 של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני

זאת שעת חירום למדינת ישראל - לא פחות. אני לא יודעת מה יהיה בבחירות - אני יודעת מה צריך לקרות בבחירות. ומה שישראל זקוקה לו ...
קראו עוד
מכתב נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש נגד זכות השיבה
קראו עוד
הפיכת יום ירושלים ליום זיכרון ממלכתי עבור בני העדה האתיופי שמתו בדרכם לישראל
קראו עוד

"היו שלום – עשו שלום" נאום הפרישה מהחיים הפוליטיים המלא של יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני

לפני עשרים שנה נבחרתי לכנסת ישראל במדינת ישראל, מדינת העם היהודי. דמוקרטיה שיש בה שוויון לכל. כל חיי הציבוריים ליוו אותי אותם ערכים ציוניים שינקתי בבית ...
קראו עוד

יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני בשבתרבות בנתניה – מראיין: אבי בטלהיים

לצפייה בשבתרבות
קראו עוד
סיום מלחמת לבנון השנייה בהחלטה 1701 של מועצת האו"ם
קראו עוד
נשים בוועדות המשנה לבחירת דיינים
קראו עוד

נאום ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבה המיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית מילוש זמאן

להאזנה: כבוד נשיא צ’כיה מילוש זמאן, ברוך הבא לירושלים בירת ישראל. אני מייצגת על הדוכן את האופוזיציה בישראל. היחסים בין צ’כיה לישראל חשובים לכל חלקי הבית ...
קראו עוד

ציפי לבני ראש האופוזיצה ברשת ב': תמיכה מלאה בביצוע המשימה אך יש להכניס האירוע לפרופורציות

קראו עוד

הרצאתה המלאה של ראש האופוזיציה ציפי לבני במכון הישראלי לדמוקרטיה על "מלאכת הרכבת הקואליציה"

להאזנה: האמת היא שהוזמנתי להרצות ככה במהלך החודשים האחרונים, קבענו יום בלוח השנה ומסתבר שהדיון הזה לא הולך רק דיון תיאורטי. הוא דין שהפך להיות מאוד ...
קראו עוד
הורדה באגרות לפי חוק חופש המידע
קראו עוד
הכפפת קק״ל למבקר המדינה
קראו עוד
פרוייקט סיוע משפטי חינם לחושפי שחיתויות
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני: ממשלה שעברה מ"תנו לנו למשול" ל"תנו לנו להפגין נגד עצמנו"

מה שיש לנו כמובן זאת ממשלה שעברה מ-תנו לנו למשול ל-תנו לנו להפגין נגד עצמנו בשעה שעם ישראל נמצא בפני אתגרים ביטחוניים אדירים. גם מול ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות – מראיינת: דפנה ליאל

להאזנה: לבני באירוע ׳שבתרבות׳ בנס ציונה: ביבי משתמש בצרכים ביטחוניים כדי לא ללכת לבחירות. החודש האחרון הבהיר שהוא חושש מבחירות. אם נתארגן נכון, נוכל גם לנצח. ...
קראו עוד

"ביום שחמאס תחדל להתקיים נוכל להתחיל הכל מחדש"

ראיון מיוחד ל-EL TIEM PO עם מ"מ ראש הממשלה ושרת החוץ לשעבר ציפי לבני ציפי לבני מתוארת כאישה החזקה ביותר בתולדות ישראל, אחרי גולדה מאיר. ...
קראו עוד

ראש האופוזיציה ציפי לבני בדיון ועדת חוץ וביטחון ביישוב עפרה יחד עם ראשי רשויות באיו״ש: "אני מאוד מציעה לא לבלבל ביטחון ואידיאולוגיה"

אני כמובן באתי לשמוע אבל גם רוצה להשמיע דברים.   קודם כל חשוב שכולנו נדע שאנחנו כאן ביחד כי הכאב הזה כשקורה משהו לאזרח ישראלי או לחייל ...
קראו עוד
קמפיין נגד גזענות של משרד המשפטים
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר מפלגת התנועה: בשביל מערכת משפט עצמאית, חזקה ונקייה צריך להחליף את הממשלה

קראו עוד

נאומה המלא של ראש האופוזיציה ציפי לבני בכנס ניהול סכסוכים ומשא ומתן במרכז הבינתחומי

ערב טוב. פעמיים ניהלתי משא ומתן מדיני לא עם ארגוני טרור ושלוש פעמים הייתי צריכה לקבל החלטה מול ארגוני טרור בעצם, כחברה בממשלת ישראל ובקבינט ...
קראו עוד

ראיונות רדיו ונאומים של ראש האופוזיציה ציפי לבני

 
קראו עוד

דברי יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בישיבת סיעת המחנה הציוני 10.12.18

 להאזנה: חוזרת מביקור פצועי הפיגוע הנוראי אמש בעפרה. חיבקתי את המשפחות גם בשמכם. כואב הלב לשמוע על שירה, אם צעירה שהיא והתינוק שהוציאו מביטנה נאבקים עכשיו ...
קראו עוד

ציפי לבני יו"ר האופוזיציה: הדיון על באיזה יום ניתנו ההמלצות הוא ספין. נתניהו הורס את משטרת ישראל

קראו עוד
הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות
קראו עוד
סדנאות לשופטים בנושא תקיפה מינית
קראו עוד
הפצצת הכור הסורי בשנת 2007
קראו עוד
יותר שקיפות – פחות שחיתות !
קראו עוד
שינוי גודל גופנים
ניגודיות