בהיותי שרת משפטים בקדנציה הקודמת, כשעלה הנושא של חוק הלאום, חשבתי שנכון לעשות דיון שהוא דיון של עומק ושל תוכן וכדי להניח על השולחן את המסד לדיון הזה ביקשתי בהסכמת ראש הממשלה מהפרופסור רות גביזון להכין את המצע הזה. והיא עשתה את עבודתה נאמנה והחזירה את המסקנה, שהמסקנה בסופו של דבר הייתה – עדיף שלא לחוקק, אבל הוסיפה, לו יוחלט לחוקק, כדאי שזה יהיה למצער, על בסיס שיח ציבורי שבו משתתפים כל החלקים בחברה הישראלית.
מה שקרה מיד לאחר מכן זה כשהוגש הדו"ח לראש הממשלה הוא דחה את הדו"ח ומיד הניח על השולחן הצעת חוק מטעמו, שאת ההמשך שלה אנחנו רואים היום בכנסת. הדיון הוא לא דיון מכבד, הוא דיון דורסני, ואני אסירת תודה לכם שאתם מקיימים את הדיון הזה, שבו באמת ניתן יהיה לנהל את השיח הזה בצורה מכבדת. אבל אני רוצה להזהיר, אני הולכת לעשות את זה בצורה מכבדת, אבל בצורה כואבת ובצורה נוקבת, כי אני חושבת שאם אנחנו נסתיר את הוויכוח העמוק הזה ונתחבק בצל הקונצנזוס, אין סטטוס קוו, הוא מופר, ואנחנו הולכים לכיוון שהוא כיוון אחד שבעיניי הוא הרסני לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ובאופן אבסורדי, המילים יהודית ודמוקרטית זה שתי המילים שהן המכנה המשותף הרחב ביותר בחברה הישראלית, ובוודאי בחברה היהודית בתוך אזרחי מדינת ישראל, ואלה גם שתי המילים שיוצרות את הפער העמוק ביותר שקיים בינינו בהבנה מה זה אומר. כי להגיד יהודית ודמוקרטית היה קל, אמרה כאן שרת המשפטים, אני אומר, כולנו נסכים, אבל כשנגיע לשאלה ומה זה אומר עבור כל אחד מאיתנו, יסתבר שאנחנו ממש לא יכולים להסכים, או לפחות שהוויכוח הוא ויכוח עמוק מאוד. הן קיימות בחוקי היסוד, ודווקא המילה דמוקרטית היא החלק הקל, זאת אומרת לא אנחנו המצאנו את זה, זה קיים בעוד מדינות בעולם, אבל מדינת ישראל היא באמת המדינה היהודית היחידה בעולם ואנחנו אלה שצריכים להגדיר מה זה אומר עבורנו. והמנעד שבתוכו אפשר למצוא את כלל הדעות זה בין יהודית במובן הדתי, שזה מדינת הלכה ומקור הסמכות זאת ההלכה והפרשן זה הרב ולכן זה לא בית המשפט העליון ולא בג"ץ ולא השופטים אלא הרבנים, עד לצד השני שבו בעצם אומרים יהודית ודמוקרטית זה אותו דבר ולכן אנחנו לא צריכים מאפיינים מיוחדים.
עמדתי היא עמדה שאומרת אכן, כפי שנאמר קודם בחוק, מדינה יהודית ודמוקרטית, שתי המילים במשפט אחד, מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לכל אזרחיה. מדינה שעומדת על שתי הרגליים האלה, לא על רגל אחת, לא רגל אחת ארוכה ואחת קצרה, אלא מדינה שמאזנת את שני הערכים האלה. אבל בואו נאמר על האמת – זה לא משהו שאני המצאתי. גדולים וטובים ממני עשו את זה, כשמדינת ישראל רק נולדה. זוהי מגילת העצמאות. וכשמדברים על מדינת העם היהודי, גם בתפיסתי אם היא איננה מדינת הלכה, ובאמת התפיסה היא תפיסה לאומית, אז המונופול על ההגדרה שלה איננו בידי מפלגות פוליטיות, לא בידי רבנים, לא בידי מפלגות חרדיות והדיון הזה צריך להיות לא רק בינינו לבין עצמנו בתוך מדינת ישראל, אלא גם בינינו לבין העם היהודי שאנחנו כאן ביתו, גם אם הוא כרגע לא גר כאן.
ואני חוזרת לרגע שבו בעצם חתמו על מגילת העצמאות וזה מסמך מדהים, לא רק המגילה עצמה אלא גם הטקסטים שנאמרו קודם לחתימתה. כי עלו בזה אחר זה מנהיגים שאין ביניהם לכאורה קשר, עלו החרדים ועלו הרוויזיוניסטים ועלו הקומוניסטים, והם כולם אמרו דבר אחד – מה גדול היום הזה. אנחנו מוכנים לוותר על חלק מהדברים שאנחנו מאמינים בהם אם רק נחבור לדבר היחיד, בעצם, שהוא כן המכנה המשותף שלנו, וזה מה שכתוב במגילת העצמאות. ובמדינת העם היהודי, כפי שגם אמר הנשיא ברק, זה לא רק מדבר על זה שזאת מדינת העם היהודי, היא בוודאי מחוברת גם להיסטוריה וגם למורשת וגם לערכים וגם לתנ"ך וגם לסמלים.
עכשיו, מאחר ואמרתי שאני הולכת לשים את הדברים על השולחן, אז אני אומר את זה באופן בוטה. המהלכים שקורים היום בכנסת אינם מהלכים מכבדים, הם מהלכים דורסניים, שבו הונחה על השולחן הצעת חוק שכוללת רק רגל אחת שהיא הרגל של המדינה היהודית, והרגל השנייה דורסת את הדמוקרטיה. והסיפור הוא לא מה כתוב בחוק הלאום, אלא מה לא נמצא בו ולא מוכנים להכניס בו. ובוודאי שאני בעד העיגון של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אבל הסיפור הזה שבו יש חוקי יסוד שכבר נותנים מענה לעניין של הזכויות ולכן עכשיו נעגן את הזהות, זה תירוץ למחוק את הזכויות. ואיך אני יודעת את זה? אני לא מאשימה סתם. אני יודעת את זה כי גם אני חשבתי בעבר שצריך לעגן את מדינת העם היהודי יחד עם הזכויות. ואז אלה שמריצים גם היום את הצעת החוק הניחו לי הצעה שאומרת כן, מדינה יהודית, דמוקרטיה זה איזה סגנון משטרי, זה לא מערכת של ערכים. ולפני שאני באתי ואמרתי את הדברים הנוקבים האלה אמרתי – בואו נכניס שוויון, מדינת העם היהודי עם שוויון. אומרים לא, לא, לא, לא. שוויון זה לא. לא בגלל שזה קיים במקום אחר, וגם זה לא קיים באמת כך בחוק אחר, אלא כי רוצים לחוקק עכשיו חוק יסוד שיאפיל ויגמד ויקטין את אותם חוקים שקבעו את הזכויות של אזרחי מדינת ישראל.
ונוהגת שרת המשפטים לדבר במונחים של מסילות. זאת מילה נהדרת, זה ככה מזכיר לי מסילה אל הלב ומסילות ישרים. המסילות האלה, והיא צודקת, אנחנו נמצאים בצומת שאנחנו צריכים לבחור בין שתי מסילות שונות. ומאחר ובעיני מדינה יהודית ודמוקרטית זה היעד של המסילה שלי, שמירה על רוב יהודי היא קריטית, אבל זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק, כי בתוך מדינת הלאום שלי צריך לשמור על שוויון, ולכן גם ההחלטות המדיניות שלי של ההיפרדות מהפלסטינים היא חלק מאותה תפיסה שעוסק במדינה היהודית והדמוקרטית. אבל המסילות ששרת המשפטים מניחה היום על השולחן בחקיקה זה מסילה שמטרתה היא לשמור על ארץ ישראל כולה. ונגיע למצב, גם עם העניין הזה שמספחים עכשיו רק את שטחי C, אני כמעט רציתי לשאול בציניות על הקלות שבה מספחים עכשיו ונותנים זכויות לאותם מאות אלפים או מאה אלף של פלסטינים, אבל הסיפור הזה של אותם פליטים זה כל-כך נורא לדמוגרפיה, אבל נשים את זה בצד. אנחנו נגיע למצב שבו זה לא יהיה אפשרי, ולכן גם הם ידרשו שוויון זכויות, אלה שאמורים להיות באיזה מן קנטונים, בני אדם ללא אזרחות, דבר שלא יוכל להתקיים. ולכן על הדרך במסילה הזאת צריך להיפרד מהדמוקרטיה. וצריך שגם לא נרגיש שאנחנו נפרדים מהדמוקרטיה. ולכן מחלישים את בג"ץ כי הוא זה שמניף את הדגל הזה. ולכן טוענים שהאופוזיציה היא זאת שבכלל משתפת פעולה עם האויב. ולכן היועץ המשפטי לממשלה שהעז לומר על חוק ההסדרה שמסדיר את הלא-חוקי והופך אותו לחוקי שהוא טוען שהוא לא חוקתי, אז הוא עוד עורך דין, אז אמר, אז מה? יש כאן מהלכים מוסדרים, מוכוונים, הם היו מתחת לפני השטח הרבה שנים והם כאן.
ואני רוצה לקיים את הדיון הזה, אבל אני מבקשת שכל עוד אנחנו מקיימים את הדיון הזה אל תחוקקו מעל ראשינו את החוק הזה, שדורס בכוונת מכוון את הדמוקרטיה, שלא מוכן להכניס את המילה שוויון, ואני זאת שגם מופיעה בחו"ל ואומרת – רבותיי, דמוקרטיה ושוויון זה לא משהו שכתוב באיזה חוקה, זה חלק ממערכת הערכים שלנו כיהודים. והדברים הוזכרו כאן. ולכן אלה שתי הבחירות, אלה שתי המסילות, ומי שרוצה לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית שיתכבד, אם הוא רוצה לחוקק את חוק הלאום, להכניס את שני האלמנטים האלה בחוק הלאום. מי שרוצה להוציא צד אחד של המשוואה, ימצא אותנו במקום מדינה שנולדה עומדת על שתי רגליים, מדינה שעומדת על רגל אחת. והיום לא מחוקקים את תעודת הזהות של מדינת ישראל, אלא מוחקים את תעודת הלידה שלה, את מגילת העצמאות.
אני פה רק לשאלה אחת, אני רוצה להמשיך את אותו קו שהתחלנו בו הבוקר ולשאול אותך, אחרי הדברים המאוד נוקבים שלך, בכל זאת – שמעת כאן את שרת המשפטים, מה את יכולה לקחת מהדברים שלה כדי לנסות ולהגיע להבנה בין שתיכן? או שזה לא יכול להיות, זה או-או?
זה לא או-או, זה גם וגם. אני לא צריכה לקחת משרת המשפטים. אני זאת שעוד לפני שהייתי שרת משפטים עבדתי על חוקה בהסכמה, שקלתי גם אני לחוקק חוק לאום שמעגן את הקיום של מדינת העם היהודי עד שהסתבר לי שאין הסכמה בצד הזה, השני, לחוקק את מדינת העם היהודי, אם מוסיפים את המילה שיש בו שוויון לכל אזרחיה. ולכן אין כאן בחירה בין או יהודית או דמוקרטית, אני לא צריכה להבין אותה בצורך לשמור על מדינת העם היהודי, אני נמצאת שם לא פחות מהם. אבל אני לא מוכנה שזה יהיה הערך היחיד, ולכן אם אנחנו מבינים אחד את השני, אני לא מבינה אותם בצורך לחוקק את מדינת העם היהודי או לשמור עליה כזאת, אני נמצאת שם ממילא, אבל מדינת העם היהודי שאין בה שוויון איננה בעיני מדינת העם היהודי.
תודה רבה