הרצאתה המלאה של ראש האופוזיציה ציפי לבני במכון הישראלי לדמוקרטיה על "מלאכת הרכבת הקואליציה"

להאזנה:

האמת היא שהוזמנתי להרצות ככה במהלך החודשים האחרונים, קבענו יום בלוח השנה ומסתבר שהדיון הזה לא הולך רק דיון תיאורטי. הוא דין שהפך להיות מאוד מאוד אקטואלי, וברשותכם אני לא אדבר רק תיאורטיות, אלא אני אדבר גם על מה שקורה כאן ועכשיו, או לפחות על מה שאני מקווה שיקרה בבחירות הקרובות.

עכשיו לפני שאני אתייחס לראש הממשלה עצמו, ואני גם אתייחס לראש הממשלה עצמו, כל הסיטואציה שבה יש ראש ממשלה בישראל 10 שנים, עכשיו, ובעצם אין לנו הגבלות על כהונת ראש ממשלה, עוד בלי קשר לזהות ראש הממשלה, זה דבר רע. חשוב שנעביר אחרי הבחירות הצעת חוק שקובעת, שמגבילה, את כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות בלבד. אין שום סיבה בעולם שזה יימשך כל כך הרבה זמן. יותר מדי זמן בשלטון זה לא טוב, יותר מדי זמן בשלטון זה גם משחית. שלא יובן – אנשים שהם נקיים גם הרבה זמן בשלטון לא משחית אותם בהכרח, אבל פרק זמן ארוך למי שהפיתויים הם גדולים מדי עבורו, הדבר הזה דבר שהוא רע מאוד.

במקרה הזה, הספציפי של ראש הממשלה המכהן, הבעיה היא לא רק בפרק הזמן שהוא נמצא בשלטון, אלא בעיני, במה שהוא עושה לשלטון החוק במדינת ישראל ובמה שהוא עושה למדינת ישראל כדי להישאר בשלטון. יש כאן מתקפה מתוזמרת של ממשלה בניצוחו של ראש ממשלה על מוסדות שלטון החוק והדמוקרטיה במדינת ישראל. הרי שאלה היא כבר לא מה יחליט היועץ המשפטי לממשלה, אלא אם יישאר מוסד של יועץ משפטי לממשלה שהוא עצמאי, שיכול לקבל את ההחלטות שלו באופן עצמאי בלי שהוא מאוים או מגומד על יד ממשלה בישראל. כשראש ממשלה בישראל טוען, וזה יהיה הטיעון שנשמע גם במערכת בחירות, שכל מערכות אכיפת החוק והמשפט תופרות תיקים – מה יגיד אחרון העבריינים או ראש המאפיה מחר בבית המשפט? הרי ראש הממשלה עצמו אומר שזו מדינה שבה תופרים תיקים. ולכן הבחירות האלה הן בחירות דרמטיות לעתידה של מדינת ישראל כדמוקרטיה. לעתידה של מדינת ישראל כמדינה שיש בה שלטון חוק. וככלל, כהערה נוספת, בהמתנה הזאת למה יגיד היועץ המשפטי לממשלה, ואני מקווה שהוא יצליח ויספיק להוציא את החלטתו כדי שידעו לפני הבחירות אזרחי מדינת ישראל על מי הם מצביעים, אחרי שכבר יש לנו את ההמלצות ואת ההמלצות של הפרקליטות, ושנדע גם מה אומר היועץ המשפטי לממשלה. אבל אני אומרת מראש: הסיפור שעברנו למצב שבו המבחן רק בין פלילי ללא פלילי, זה דבר שלא מקובל עליי. אנחנו אמורים להיות גם תפיסה נורמטיבית, של נורמות שמחייבות אותנו כפוליטיקאים ואנשי ציבור. יש את מה שנקרא באנגלית בריטית it`s not done. וזה דבר שצריך להיות מצפן פנימי של פוליטיקאי, של נבחר ציבור בלי קשר לעוד מה שאומר לו אחר כך היועץ המשפטי לממשלה. אבל כשרוצים גם להרוס ולשנות את תפקידם של שומרי הסף במשרדים הממשלתיים, ולהפוך אותם משומרי סף לשומרי שר, אז מה נשאר לנו כאן, מהדמוקרטיה המפוארת שהיא מדינת ישראל. ולכן הבחירות האלה, האם תהיה לנו כאן מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, מדינת העם היהודי שיש בה שוויון, מדינת חוק, עם התנהלות ממשלתית שהיא גם ממלכתית, מדינה שרוצה להיפרד מהפלסטינים כדי לשמור על רוב יהודי, או מדינה קיצונית עם משטר יחיד, לא דמוקרטית, עם כניעה, אני מקווה שלא יהיה כך, גם של גורמי אכיפת החוק, גם של התקשורת שמנסים להכפיף את כולם עכשיו לרצונו של אדם אחד שהוא ראש הממשלה. שלא לדבר שהם גם מוליכים אותנו בדרך למדינה דו לאומית, וזה מה שמונח על הכף.

וכל אחד ששותף לדרך שתיארתי, וכל אחד שמצהיר שטובת המדינה מול עיניו צריך להיות שותף לאיחודים בינינו, אפשר ליצור כאן צוות עוד יותר גדול, צוות מנצח, שכל אחד מאיתנו מוכשר, אין ספק, אבל כל אחד מאיתנו גם צריך לשים את האגו בצד למען המטרה המשותפת שהיא מהפך לטובתה של מדינת ישראל. זה יהיה המבחן. וכל אחד מאיתנו צריך גם לחשוב וגם לפעול לפי המשפט הבא "קודם המדינה, אחר כך המפלגה, ורק אחר כך – אני". אני הצעתי את החיבורים האלה ב- 2013, אני עשיתי את זה ב- 2015, הקמנו את המחנה הציוני שיצר תקווה מאוד גדולה, לא ניצחנו את הבחירות אבל – ווההה, רחוק מכל מה שחשבו אז שיהיה, כי גם ב- 2014 נתניהו ככה פיזר אותנו להנאתו, פיטר את יאיר לפיד ואותי והלך נון שלאנט לבחירות, ו… הגיע ליום האחרון בבחירות למשפט הבלתי נסבל של "הערבים נוהרים" כי הוא ידע שהוא הולך להפסיד. זה אפשרי אם אנחנו נשכיל ליצור את החיבור הזה, את האגרוף הזה. את החיבור שלא עוסק בכל אחד מאיתנו ולא באגו שלנו, אלא ביכולת שלנו להתאחד למען המטרה המשותפת. כאמור 2015 הקמנו את המחנה הציוני שיכול להיות בסיס מצוין לחיבורים. אני בעבר כבר ויתרתי על האגו כדי לעשות חיבורים וכפי שאני חוזרת ומצהירה, כך אעשה גם עכשיו. החיבורים האלה בעצם בפועל צריכים ליצור את הרשימה הגדולה בישראל. עכשיו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו כמהלך וולונטרי שלנו בבחירות האלה. מה שהייתי רוצה שיקרה אחרי הבחירות, שנעביר חוק שקובע שראש המפלגה הגדולה הוא, היא, ראש הממשלה. ברגע שזה מה שנקבע אז באופן טבעי יווצרו שני גושים. אני מאמינה שאנחנו צריכים לייצר את זה עכשיו מרצוננו, מתוך הבנה שכך אפשר לנצח אבל בחקיקה זה מייצר את זה באופן טבעי. אנשים ירצו להתאחד ביחד כדי להיות חלק מאותה מפלגה שגם תקבל את המנדט להרכיב ממשלה שהוא בעצם אוטומטי. בדרך הזאת אנחנו נחסוך לעצמנו את כל מצעד הסחטנויות שקורה לפני הבחירות, אחרי הבחירות, בדרך לנשיא, אחרי הנשיא, כל יום שני בהצבעות אי אמון. הדבר הזה מייצר מצב שבו אין בישראל מפלגת שלטון. זאת אומרת, יש ראש ממשלה שהוא מרכיב את הממשלה אבל מה שהוא עושה באופן קבוע הוא בעצם נותן לשותפות הקטנות, הסקטוריאליות, את מה שהן רוצות. ובסוף המפלגה שמקבלת את הכי הרבה מנדטים מייצגת הכי פחות את המצביעים שלה. וברמה, בתפיסה המדינית שלי, מאחר ואני יודעת איפה נתניהו היה כבר, אבל כשהוא משלם כל הזמן לבית היהודי זה מזיז את כל הממשלה לימין הקיצוני. ואותו דבר קורה עם החרדים ואותו דבר קורה עם כל מפלגה סקטוריאלית שיודעת שראש הממשלה, להישרדותו, זקוק להם, יש כאלה שמשלמים, יש כאלה שלא, ובמקרה הזה יש לנו ראש ממשלה שמשלם באבוה. דרך אגב, תשימו לב שהרצון לשנות את החוק הקרוי חוק גדעון סער, לא נועד למנוע את הסחטנות. מילא היה בא ואומר, בואו נלך על איזה אקט שמונע סחטנות. לא לא, הקטע שבו הוא ישמח להתמסר לסחטנות, כל עוד לא הנשיא הוא זה שיקבע. זאת אומרת החשש שלו זה לא מהסחטנות, זה סבבה, אבל שהנשיא לא יתערב לו במה שהוא משלם למפלגות הקטנות.

אני מאמינה שבגדול מדינת ניצבת לפני שתי דרכים באופן בסיסי ביותר, חלופיות, אחת בוויז הלאומי שלה יש מדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו רוצים לעצור בדרך להיפרד מהפלסטינים, אנחנו רוצים לשמור על רוב יהודי, אנחנו לא רוצים לוותר על הדמוקרטיה, אנחנו מאמינים שאפשר את שתיהן – גם את היהודית וגם את הדמוקרטית. הדרך השנייה בוויז הלאומי זה ארץ ישראל השלמה, תחנה שעוצרים בדרך זה היפרדות מהדמוקרטיה בדרך למדינה דו לאומית, ולכן אנחנו רואים את המתקפה על כל שומרי הסף. תוסיפו לזה עולם משתנה, דמוקרטיות משתנות, מנהיגים שמנצלים שנאה ויאוש ופחד על מנת לקבל עוד תמיכה, פופוליזם ששולט בעולם זה לא דבר שקורה רק לנו. אבל, חברים, זאת המדינה היחידה שלנו ועליה אנחנו צריכים לשמור ואני מאמינה שאם אזרחי ישראל יבינו בבחירות האלה שבעצם כל המערכת שדיברתי עליה קודם – היועצים המשפטיים ובתי המשפט – הם קודם כל שומרים על הזכויות שלהם. שוויון זה לא שיעור בשנה א' במדע המדינה. שוויון זה זכות שיש לכל אזרח, וממשלת לא מוכנה לחוקק אותו. אני מניחה שגם כאן על הקירות יש את מגילת העצמאות – ממשלת ישראל לא מוכנה לחוקק אותה במלאות 70 שנה למדינת ישראל.

בשביל זה, כפי שאמרתי קודם, אנחנו חייבים להתאחד ולייצר את מה שלא קיים היום בחוק אבל זאת חובתנו הלאומית – לייצר את האיחודים האלה, ליצור את הרשימה הגדולה ביותר, לקבל את המנדט, להרכיב ממשלה ולשנות את הכיוון של הספינה המופלאה הזאת שהיא המדינה שלנו.
תודה רבה.