לפני עשרים שנה נבחרתי לכנסת ישראל במדינת ישראל, מדינת העם היהודי.
דמוקרטיה שיש בה שוויון לכל.
כל חיי הציבוריים ליוו אותי אותם ערכים ציוניים שינקתי בבית הורי. לכן פעלתי לשמור על רוב יהודי בישראל, לעגן את ההכרה הבינלאומית בישראל כמדינת העם היהודי ובזכותנו להגן על עצמנו מול אויבנו.
היפרדות לשלום מהפלסטינים הכרחית כדיי לשמור על רוב יהודי במדינת ישראל, על זהותה ועל ערכיה.
זוהי הכתובת של הקיר, זוהי הכתובת של לוח ליבי, בכל מקום פוליטי בו הייתי.
לפיה קיבלתי החלטות על ביטחונה של מדינת ישראל ופעלתי להביא לאזרחיה שלום. זה המצע, החזון והדרך.
אני מאמינה במקף המחבר בין היהודית לדמוקרטית ובין הצבאי למדיני. זה היה אמור להיות המובן מאליו הישראלי כך היה הרבה שנים. אבל השנים האחרונות היו קשות לי במיוחד, לי ולדברים שאני מאמינה בהם.
המובן מאליו הערכי הפך להיות שנוי במחלוקת. שלום הפכה להיות מילה גסה, הדמוקרטיה נמצאת במתקפה ועמדה פוליטית שונה מהשלטון הפכה לקללה. את נסיונות ההיפרדות מהפלסטינים כדי לשמור על רוב יהודי החליפו רעיונות הסיפוח שיובילו לרוב ערבי.
”במדינתו פנימה" אמר מנחם בגין" יהיה הצדק השליט העליון שליט על כל שליטיה", ועכשיו השליט השתלט על הצדק. הוא תוקף את התקשורת החופשית ומערכות אכיפת החוק והמשפט. ה- D9 שהופיע במערכה הראשונה כבר התחיל את העבודה.
זו תהיה המערכה האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית. דווקא מול מסע השתקה תפקידה של הנהגה, גם מהמרכז, להגן על חופש הביטוי של אלה שאנחנו לא מסכימים עם דעותיהם,
בלי להיכנע לקמפיין התיוגים השיקרי. זוהי המערכה על ישראל.
האמנתי שכל אלה ששותפים לדרך צריכים להתאחד סביב העקרונות שלנו, לשלב ידיים ולשכנע ביחד, בראש זקוף בצדקת הדרך שלנו. בלי לקרוץ לצד אחד, בלי לגמגם
להתייצב סביב דרך אחת, כגוש אחד, ליצור פה תקווה ומהפך.
זה לא קרה.
נורא בעיניי שצריך היום אומץ לדבוק בגלוי בחזון שהיה הבסיס להקמת מדינת ישראל
שנכתב במגילת העצמאות, שכל חלקי הציונות התאחדו אז סביבה עובר מסע דה-לגיטימציה נוראי.
אני מעולם לא הסתרתי את הדרך שלי, את החזון שלי. אמרתי אותו, צעקתי אותו, נלחמתי עבורו ואני לא מפחדת מאיך יקראו לי. זאת המשמעות בעיניי של הנהגה.
מי שחושב שהמאבק על מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית,על ביטחון והיפרדות לשלום
הוא אות קין על מצחי – טועה. זה מקור לגאווה גדולה עבורי ושילמתי על כך מחיר. לעמדות ברורות יש מחיר מסתבר, תמיד. ראיתי גם את המחיר ששילמו הוריי על עמדותיהם וגם אני, כל חיי הציבוריים, הייתי מוכנה לשלם אותו.
שנים אמרתי קודם המדינה, אחר כך המפלגה, אחר כך אני. ואני שמה את עצמי היום בצד ומודיעה שהתנועה בראשותי לא תתמודד בבחירות הקרובות. אני מאמינה שהעמדות שלי
ושל התנועה טובות יותר למדינת ישראל ושהצדק עמנו.
יש בי הכוח הפנימי להמשיך ולהיאבק, אבל אין לנו מספיק כוח פוליטי לממש את הדרך שלנו לבד. אני לא אסלח לעצמי אם קולות המאמינים בדרך יתבזבזו.
אני אסירת תודה לכל מי שהתגייס ונתן בי אמון. אין לי מילים לבטא עד כמה ריגשתם אותי.
היום. אני מבקשת מכם סליחה, מכל איש ואישה שכתבו לי, סימסמו, טילפנו, אלה שחיבקו אותי ברחוב וביקשו שאהיה חזקה.
אני עדיין חזקה, אני עדיין מאמינה שהדרך שלנו נכונה וטובה לישראל, אבל זוהי ההחלטה הנכונה לעת הזאת.
תמשיכו גם אתם להאמין בדרך, תדרשו מפוליטיקאים עמדה ברורה, אל תתנחמו בזאת שזאת הפוליטיקה. אתם יכולים לשנות אותה.
יהיו שיאמרו – עדיף היה לה לפרוש בשיא. מה שמנע ממני לעזוב היתה תמיד המחשבה שלא אסלח לעצמי אם אדע שיכולתי לתרום עוד והפקרתי את המערכה. היום אני מפסיקה את ההתמודדות של התנועה בראשותי בידיעה שעשיתי ככל יכולתי למען המדינה האהובה שלי ולמען חיבור הכוחות שילחמו עליה. אבל זה כבר לא תלוי בי.
היתה לי הזכות לתרום לישראל, שמרתי על ישראל, פעלתי לקבל הכרה בה כמדינת העם היהודי. פעלתי וקיבלתי תמיכה שלא תהיה זכות שיבה של פליטים לישראל. התנעתי פעמיים את המשא ומתן המדיני וניהלתי אותו תוך שמירה על כל הדברים החשובים לישראל ולביטחונה. קיבלתי החלטות על יציאה למבצעים ומלחמות ופעלתי שיסתיימו בניצחון מדיני.
עמדתי בראש מפלגת המרכז הגדולה בישראל ופעלתי לאיחוד כוחות למען הדרך שלנו. הפעם זה לא צלח.
ישראל חזקה, יש לה עבר מפואר ומעורר השראה ועתידה יכול להיות בהיר ומלא תקווה. אני מקווה שההחלטות הנכונות יתקבלו למען העתיד, שהאיומים יהפכו להזדמנויות וההזדמנויות ימומשו לטוב.
אני עוזבת את הפוליטיקה אבל לא אתן לתקווה לשלום לעזוב את מדינת ישראל.
אין לי ספק שהדרך שלנו תחזור ותנצח. אני מקווה שכבר הבחירות האלה
יובילו את ישראל לדרך שאני מאמינה בה.
היו שלום, עשו שלום.
תודה רבה