ציפי לבני מציגה את נאום האי אמון בממשלה – הטקסט המלא

אדוני היו״ר, כנסת נכבדה,

שבוע מיוחד השבוע הזה, שבוע שבו לפני-22 שנה נרצח ראש ממשלה בישראל – יצחק רבין.

זה שבוע שבו אנחנו מדברים באופן מיוחד על הצורך להבין שאנחנו כולנו עם אחד, כלקח מהרצח ההוא, והאמת היא שאנחנו יודעים להיות מאוחדים, אנחנו מאוחדים כשאנחנו תחת איום ומתקפה ובמבצעים ובמלחמות, ועם ישראל במיטבו באמת מחמם את הלב, מין ערבות הדדית כזאת שלא רואים בשום מקום אחר, אבל זהו? אני לא רוצה להסתפק באחדות רק כי יש לנו אויבים, זאת אומרת העם היהודי נשאר ביחד כל השנים האלה רק כי קמו עלינו לכלותנו?

זאת אומרת ואם לא יהיו לנו אויבים משותפים, אז לא יהיה לנו מכנה משותף? חזון משותף?

אז בואו נהיה שותפים לאותו חזון ואנחנו לא צריכים לחכות לשכול הבא או למלחמה הבאה או למבצע הבא כדי להיות מאוחדים.

מוזמנים לצפות בתקציר הנאום:

אבל בואו נאמר את האמת: יש לנו מחלוקת עמוקה סביב החזון, ואנחנו צריכים לברר את המחלוקת הזאת בינינו ולהכריע בה, גם אם הוויכוח יהיה קשה ונוקב, ואולי אפילו קורע לרגע, אבל ההיסטוריה דווקא הוכיחה שדווקא אחרי שאנחנו מכריעים, בינינו לבין עצמינו, גם אחרי מחלוקת פנימית קשה, אז אנחנו מתאחדים סביב התוצאה. זה נכון שהצורך בהכרעה מחדד את המחלוקות, אבל זה הבסיס ליצירת האחדות ביום שאחרי.

למשל אנחנו כולנו בכ״ט בנובמבר נזכור את ה-yes וה- NO ואת הריקודים ברחובות. אבל בואו נאמר על האמת, זאת ההחלטה על הקמת המדינה היהודית, אבל בפועל זאת התוכנית לחלוקת הארץ, גם הקמת המדינה וההכרזה עליה הייתה שנויה במחלוקת אז, אבל תראו איך ברגע שהיא קמה, ברגע שהיא הוכרזה כולם, כל הציבור היהודי אז ידע להתאחד אחריה.

הסכם השלום עם מצרים, אדוני היו״ר, אבי זכרונו לברכה היה חבר בכנסת, הוא לא יכל לתמוך בזה, אבל תראו איך כל כך הרבה שנים אחרי, ואף אחד סביב השולחנות והכיסאות כאן בבית הזה לא יגיד דבר מה נגדו וכולם יסכימו שזה היה מעשה גדול.

זאת אומרת לפעמים כדי להשיג אחדות אנחנו צריכים להכריע ולא להיקרע כל הזמן בין דרכים שונות. והכי חשוב, אחדות לא יכולה להיות מילה נרדפת ל״תסתמו את הפה״, ולצערי היום נעשה שימוש במילה ״אחדות״ לצורכי פילוג, כי מי שלא מתייצב סביב הממשלה וסביב הדרך שלה נקרא ״בוגד״ ואסור לו לבקר את הממשלה, ורצח פוליטי מתרחש לא על רקע מחלוקת, עם מחלוקות אנחנו יכולים לחיות, אנחנו יודעים לחיות.

אנחנו יודעים וצריכים לחיות עם הבנת העובדה שאנחנו עם אחד ואנשים שונים, עם אמונות ועמדות שונות, אם זה אפשר לחיות, מה שאי אפשר לחיות איתו זאת הדה-לגיטימציה של מי שחושב אחרת, הוצאתו מהמחנה, הפיכתו לבוגד, למשתף פעולה עם האויב ממש, והדה-לגיטימציה הזאת פורחת היום במדינת ישראל בחסות ממשלת ישראל ועוד איך.

מוזמנים לצפות בנאום המלא:

אז דיברנו כבר יותר מפעם אחת על המשפט הזה של מערכת הבחירות של הערבים, שנוהרים לקלפיות אבל תסלח לי לרגע הרשימה המשותפת, המשפט הזה לא היה רק נגד הערבים, זה לא מה שהטריד את נתניהו, החלק החשוב שבו היה עמותות השמאל שמביאות באוטובוסים במימון ממשלות זרות את אותם ערבים, שהם כבר מזמן נתניהו קבע שהם חלק מהאויב, ובמשפט אחד שרטט ראש הממשלה את האויב מבפנים, שלא לדבר על אותה מערכת בחירות שבסרטון אחר גם ראו את השמאל מראה ממש באופן אקטיבי לדעא״ש את הדרך לירושלים, אבל למה ללכת אחורה? בואו נדבר על כאן ועכשיו, אני רוצה להזכיר לרגע את תמונת החמוצים, זאת אומרת ראש ממשלת ישראל נשען ככה זחוח על קופסא של חמוצים, ואני רוצה להזכיר דווקא מה היה הכיתוב מתחת: ״יש לנו עם נהדר שאוהב לאכול חמוצים אבל הוא לא חמוץ״.

זאת אומרת אז מה המסקנה אם התמונה הזאת באה אחרי שעמד כאן ראש הממשלה וקרא ״חמוצים״ לכל מי שמתנגד לדרך שלו, אז בואו נחבר אחד ועוד אחד, העם לא חמוץ, אלה שמבקרים אותו כן חמוצים, זאת אומרת שמי שמבקר את ראש הממשלה הוא כבר לא חלק מהעם, אני יודעת שזה נשמע מסובך אבל תאמינו לי, לא במכונת התעמולה המיומנת והמשומנת היטב של נתניהו, ומתפקידנו לומר היום, שתחת בגדי האחדות המלך הוא עירום, הוא לובש את בגדי האחדות אבל מתחתם הוא מסית ומפלג את העם הזה, ואנחנו, אנחנו לא יכולים להתקרנף ואנחנו לא יכולים לשתוק כי זאת המדינה שלנו, ואזרחי ישראל זכאים להכריע על העתיד שלהם, ואני בעד משאל עם עכשיו, לא אחרי שהממשלה תעשה הסכם ולא אחרי שהכנסת תכריע, ולא אחרי מתי שאני לא יודעת מתי זה יקרה אלא כאן ועכשיו בואו נכריע בין שתי דרכים.

החזון שלנו הוא לא שתי מדינות לשני עמים, החזון שלנו עוסק בנו, במדינת ישראל, בערכים שלה ובעתיד שלה, ובאינטרסים הלאומיים שלנו, והיעד שלנו, הוויז הלאומי שלנו הוא מגילת העצמאות, המסמך שעד הממשלה הזאת היה המסמך המאחד של כל התנועות הציוניות במדינת ישראל, זה המסמך שמאפשר, חבריי ממרצ, לכל מפלגה להיות ציונית ולתמוך בעקרון שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ויש בה שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, ולכל אזרח, יהודי או ערבי, שמכיר בזכות של העם היהודי למדינה משלו אבל נלחם על שוויון כאן בבית פנימה, לתמוך או להיות חבר באותה מפלגה הרי זה גם יהודי וגם דמוקרטי, אבל כדי לשמור על רוב יהודי אנחנו צריכים לעצור בתחנת ההפרדות ממיליונים של פלסטינים, ואני מעדיפה לעשות את זה בהסכם, הנשים הנפלאות שיושבות כאן ״נשים עושות שלום״.

נשים עושות שלום בכנסת ישראל

ובדרך אנחנו כל הזמן שומרים על הדמוקרטיה ועל הערכים של מדינת ישראל הכי פשוט שיש, את הדרך הארחת מובילה הממשלה, היעד הוא ארץ ישראל השלמה, ועל הדרך הם רוצים שנפרד ממגילת העצמאות, עכשיו אני לא מאשימה את הממשלה באיזה דבר הזוי, הרי רק לפני כמה ימים הנחתי את מגילת העצמאות כהצעת חוק והם כולם הצביעו נגד, אני היום שומעת שליברמן דווקא חושב שמגילת העצמאות צריכה להיחקק בחוק, רק שלפני כמה ימים הוא הנחה כנראה את אנשי מפלגתו להצביע נגד, וזה לא מקרי, הם נגד מגילת העצמאות כי יש בה את המילה שוויון, ושוויון לא מתאים להם, וגם בג״צ לא מתאים להם כי בג״צ שואל שאלות, ומבקש תשובות ביחס לפעילות לא חוקית או בכלל מה עושים ביהודה ושומרון, והדמוקרטיה זה נטל, והם יבנו עוד התנחלויות מבודדות כדי לשים בדרכינו מכשולים בדרך להסכם שאנחנו רוצים להגיע אליו כדי לשמור על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לפי ערכי מדינת העצמאות, וכדי שננהל את הוויכוח הזה שאנחנו צריכים לנהל אותו הם ישימו על כל מתנגד לדרכם את התווית של ״בוגד״, הם יחלישו את בית המשפט, יסתמו את הפה ליועצים משפטיים ולשומרי הסף כפי שראינו רק היום בוועדת הכנסת, ורבותי זה נורא פשוט, ההיפך ממלכתיות, הרס הממלכתיות זה לפגוע באותם מוסדות ואותם גורמים ששומרים על הדמוקרטיה במדינת ישראל, וממלכתיות זה לשמור על המוסדות האלה גם כשהם אומרים משהו שלא נוח לנו.

ואת הוויכוח הזה רבותי אנחנו צריכים לנהל ברצינות, באחריות, מתוך כבוד הדדי, באופן ענייני, בלי שצד אחד מאשים את השני בבגידה במולדת, או בציונות, או באיזשהו דבר מה שיכול להיות עדיין המכנה המשותף שלנו, ואני מוכרחה לומר בימים האלה שאנחנו חייבים את הוויכוח הזה ואת הדיון הזה לעצמנו, אנחנו חייבים להכריע בו, זאת הדרך שבה נוכל להתאחד דקה אחרי שנכריע סביב חזון משותף, ואני מקווה שאת הדיון הזה יעשו מנהיגים מכל הצדדים שידיהם נקיות משחיתות.