הנאום המלא של ציפי לבני בכנס ביטחוני-מדיני של המחנה הציוני
בוקר טוב לכולם, מכובדיי כולם. נמצאים פה שלושת ראשי מפלגת העבודה בזה אחר זה לדעתי, אהוד ברק, בוז׳י הרצוג ואבי גבאי, וחשבתי על זה כשהסתכלתי עליכם, שבכל התקופה הזאת שהתחלפו ראשי מפלגת העבודה, נתניהו נשאר יושב ראש הליכוד. אז הגיע הזמן גם להחליף שם את ההנהגה.
השיח הולך להיות כאן מטבע הדברים על ביטחון ואני רוצה שלפני שנתחיל בשיח שניקח לעצמינו כמה הנחות יסוד. הנחת יסוד בסיסית אחת היא שישראל היא המדינה החזקה ביותר באזור. ישראל לא נמצאת לפני השמדה. מצבם של אזרחי מדינת ישראל הוא לא כמו מצבם של יהודי אירופה ב-1939.
ואנחנו חייבים להתייחס לביטחון ישראל כמו שאנחנו מתייחסים לשלום, מתוך ביטחון עצמי. אבל יש מי שמנסה לערער באזרחי ישראל את הביטחון העצמי הזה. כמעט לא יאומן, שנת 2015 – בחירות במדינת ישראל, אחרי עשרות שנות עצמאות, ובמערכת הבחירות הזאת, אחד מתשדירי התעמולה היה תיאור של פוגרום שנעשה ברוסיה לסבא או לאבא או למישהו ממשפחת נתניהו.
אבל זה לא נעשה סתם. זה נועד לתת את ההרגשה לאזרחי ישראל, שאנחנו במצוקה ושאנחנו מוקפים באויבים וצריכים להיות איזה גטו סגור ויש אחד שיכול להצילנו – נתניהו. יש לו הופעה נהדרת, יש לו קול סמכותי ואני אומרת כמי שהייתה בקבינטים של שלושה ראשי ממשלה – הוא לא יודע לתת ביטחון למדינת ישראל. וזה מזכיר לי אהוד (ברק) נמצא כאן, איך השבוע הוציאו את הטקסטים של נתניהו שנעמד בסיום עופרת יצוקה ותקף את אולמרט ואותי, לך הוא חסך כי כל הפוליטיקאים שבאים ואומרים רק "תנו לצה״ל לנצח" כי אני אתן לצה״ל לנצח, רק רוצים למשוך קולות.
כי בבוא היום, הניצחון של מדינת ישראל והביטחון של מדינת ישראל הוא גם צה״ל חזק, אבל לא רק צה״ל. אלא הבנה, שהיא הבנה אסטרטגית של שילוב של צבאי ומדיני, ומי שיודע לעשות את זה, זה מי שיניח על השולחן את הדרך הנכונה. והיא שייכת – תסלחו לי, לא רק שהיא לא שייכת רק לימין, לא רק שהיא לא שייכת לגנרלים, היא לא שייכת לגברים בלבד. אלא היא שייכת לנו, ואני מאמינה שאנחנו צריכים לשים את הדרך הזאת על השולחן להתאחד סביבה. ואנחנו ננצח לא רק כדי ליישם את הדרך הזאת, אלא אנחנו ננצח עם הדרך הזאת ואם נשים את הדרך על השולחן ואם לא נתחבא ונשכנע את הציבור שזוהי הדרך הנכונה ולא דרכה של הממשלה.
השאלה היא לא רק מה יהיו המלצות המשטרה בעניין נתניהו אלא אם תישאר משטרה בישראל אחרי נתניהו, ולא מה יפסוק בית המשפט אם יוגש כתב אישום, אלא אם ישאר בית משפט עליון אחרי הבית היהודי. pic.twitter.com/yvIUKoHs8P
— ציפי לבני (@Tzipi_Livni) 22 בדצמבר 2017
והסכנה האמיתית למדינת ישראל היום באה מהדרך שמובילה הממשלה הזאת, קודם כל במה הממשלה עושה ולא עושה ומה שהיא לא עושה זה תהליך מדיני. מה שהיא כן עושה זה מובילה אותנו למדינה דו לאומית מסוכסכת שלא תהיה מדינה יהודית ושלא יהיה בה ביטחון והדבר השני
ואני חייבת לומר על זה מילה. כי ביטחון הוא לא רק צבא והוא לא רק ביטחון פיזי, אלא בעת הזאת ממשלת ישראל הורסת את מדינת ישראל מבפנים הורסת את כל המוסדות שהמדינה הזאת בנויה עליהם. והשאלה רבותיי לא מה יהיו המלצות המשטרה בתיק נתניהו אלא האם נתניהו ישאיר משטרה במדינת ישראל. והשאלה היא לא מה יחליט בית המשפט, אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו אלא אם ישארו בתי משפט חזקים במדינת ישראל אחרי "הבית היהודי", וזה חלק מהמלחמה, חלק מהמאבק, חלק מהדרך הזאת, ואנחנו צריכים לחבור ביחד – כל המאמינים בדרך ולהניח אותה על השולחן ולבוא כגוש אחד גדול ורחב ולהגיד – זאת דרכנו.
עכשיו, "מהי הדרך?" ואנחנו ממש לא צריכים להדחיק את הנושא המדיני, ולאלה שאומרים לי "לא, אבל זה כבר לא בון טון, ואסור לדבר על שלום, וזה נתפס קצת שמאלה מדי", תרשו לי לרגע לעשות את השיח שאני עושה לא רק אתכם שאתם סוג של שותפים לדרך אלא גם עם הצד השני. ולפני שנדבר גבוהה גבוהה, בואו נשתמש במכשיר הכי פשוט שהשתמשנו בו הבוקר כשהגענו לרחוב שושנה פרסיץ. אני הכנסתי את הכתובת ב"וויז", וגם מדינה צריכה יעד לאומי. לא מספיק שאנחנו מאוחדים כי יש לנו אויבים, בואו נהיה שותפים לדרך ולחזון.
ואני רוצה להפתיע אתכם: ב"וויז" הלאומי שלי זה לא שתי מדינות לשני עמים. הפלסטינים לא כלולים ב"וויז" הלאומי שלי. ב"וויז" הלאומי שלי – זאת מדינה יהודית ודמוקרטית ובטוחה, יוסיף עמוס ידלין: "וצודקת", (ואני מסכימה) בארץ ישראל, לשם אנחנו רוצים להוביל, זאת הציונות, זאת מגילת העצמאות, וצריך לשמור על זה עכשיו. זה נכון שכדי לשמור על מדינה יהודית צריך רוב יהודי, ולכן אנחנו צריכים לעצור בתחנה בדרך. והתחנה בדרך היא הפרדה, היפרדות לשלום וחלוקת הארץ הזאת, רצוי לשתי מדינות לשני עמים ורצוי בהסכם. למה אני מעדיפה הסכם? אני מעדיפה הסכם כי אני יכולה לקבל בו חתימה, גם אם הוא חלש היום אבל לפחות חתימה שהעולם כולו יכבד של סיום הסכסוך כי שתי מדינות לשני עמים אומר שכל מדינה נותנת פתרון לאומי לעם אחד ולכן הקמת המדינה הפלסטינית היא הפתרון לכל הפלסטינים כולל הפליטים הפלסטינים שמוחזקים בתת תנאים עם מפתחות על הצוואר שכאילו יפתחו בתים בישראל והם לא יפתחו אף בית במדינת ישראל. וכשבאתי לעולם, גם לנשיא בוש, וגם לכל מנהיגי העולם אמרתי שתי מדינות לשני עמים? בבקשה, אנחנו בעד. אבל כפי שמדינת ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי וכפי שאנחנו קלטנו מכל העולם, וכפי שמדינת ישראל היא היום בית לכל יהודי בעולם – הקמת המדינה הפלסטינית היא הפתרון המלא לפליטים? אמרו לי כן. אז כשבאים עם פתרון אפשר גם לגייס את העולם.
הבוקר בכנס מדיני-ביטחוני: בדרך שלנו ששומרת על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, אנחנו רוצים לעצור בתחנה בה נפרדים ממליונים של פלשתינים. הדרך שלהם מובילה למדינה דו-לאומית. בתחנה בדרך לשם הם רוצים להיפרד מהדמוקרטיה. pic.twitter.com/FkacwhpY4g
— ציפי לבני (@Tzipi_Livni) 22 בדצמבר 2017
ואני רוצה, כחלק מתנאי הביטחון, והפלסטינים כבר הסכימו שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת. זה עוד לא פותר את הבעיה. הם יודעים שלא יהיה להם צבא, צריך לפקח ואיך זה נעשה ואיך זה לא נעשה ועוד שורה של דברים שהם על השולחן וכן, מאז 'הסכמי אוסלו' גם ירושלים נמצאת על השולחן. וירושלים לא תחזור ל'קווי 67' בגלל המקומות הקדושים החשובים והכותל שנמצא שם, וגם הפלסטינים יודעים שהוא יהיה חלק מאתנו אבל אני לא רוצה עוד מעל 200,000 פלסטינים שגרים שם בכפרים שפעם היו כפרים פלסטינים שחיברו אותם לירושלים באופן לא טבעי ומבחינתי שיהיו חלק ממדינה פלסטינית עתידית.
אבל הרי תגידו לי "גם אמרו את זה דוברים לפניי" ויגידו לי כולם "ואולי הם צודקים אבל אין פרטנר" אבל למה שאנחנו נהיה תלויים בפלסטינים? והם צודקים. כשמדינת ישראל קמה למה הערבים רצו? לא. הם נלחמו ובכל זאת הקמנו את מדינת ישראל ואתם יודעים מה? הקמנו את המדינה למרות שהחלטת החלוקה שאנחנו מתענגים על ה-Yes וה-NO, זאת החלטה שגם קבעה שתקום מדינה ערבית אבל ההנהגה היהודית עסקה בנו, ביעד שלנו. הקמנו מדינה עבורנו ולא הסתכלנו על מה יקרה איתם. אז יכול להיות שיש בעיה עם הפרטנר אז תגידו מה זה אומר שאם רציתי להגיע היום לבאר שבע ויש לי פקקים בדרך אז אני נוסעת לטבריה? לא, היעד שלי לא משתנה בגלל שיש לי בעיה עם הצד השני. אז אם אני לא יכולה עכשיו לחתום על הסכם קבע, ואני מעדיפה לחתום על הסכם קבע, אני לא משנה כיוון. אז אני עושה צעדים שיקרבו אותי לשם. הוצגו כאן כמה צעדים בין אם מדובר על הקפאת בנייה, מדובר על השבחה כלכלית בצד השני, בין אם מדובר על שינוי הגדרות של שטחים.
והדבר הכי חשוב אנחנו צריכים להבין שהאוטו הזה נלקח על ידי ממשלה שב"וויז" שלה כתובת אחרת לגמרי. ורק שנבין את זה, נדע כמה זה מסוכן לנו. כי הכתובת שלהם היא לא מדינה יהודית ודמוקרטית. הכתובת שלהם היא ארץ ישראל השלמה וכדי להגיע לשם, והם יודעים שזה יבוא למצב שלא יהיה רוב יהודי כאן ולכן הם מבינים שתהיה התנגשות בין הדמוקרטיה, בין שוויון לבין מדינת ישראל היהודית, ולכן הם שמים על השולחן חוקים שאין בהם את המילה שוויון כי התחנה שהם עוצרים בה זה התחנה שבה הם רוצים להיפרד מהדמוקרטיה אנחנו רוצים להיפרד מהפלסטינים.
הם רוצים להיפרד מהדמוקרטיה ולכן אלה כל החקיקות והתופעות והחוקים שאנחנו רואים זה חלק ממסלול שהם לוקחים אותנו. אז הדרך שלהם רעה למדינת ישראל ואנחנו חייבים להגיד את זה.
ועוד דבר אחד: שלא יבלבלו אף אחד, עוד התנחלות מבודדת עוד זוג צעיר לשלוח לאיזה גבעה לא רק שזה לא עוזר לביטחון זה עוד באמפרים בדרך שלנו. ובואו נאמר את האמת: התנחלויות לא נותנות ביטחון הן -צורכות ביטחון. קודם כל, בעיניי זה לא מוסרי. צה״ל הוא זה שצריך לשמור על אזרחים. חיילים שומרים על אזרחים. אני לא צריכה לשלוח משפחה שתגור על איזה גבעה כדי שתגן עליי בתל אביב. התפיסה הביטחונית היא תפיסה קודם כל שמתחילה בצבא. הדבר השני, אני צריכה עכשיו לשלוח את החיילים להגן עליהם כי הם החליטו לשבת על איזה גבעה מבודדת, והם רוצים שאנחנו נהיה שלובים זה בזה. מבחינתם אותה גדר ביטחונית שהקמנו כדי להיפרד מהם שתיהרס. אז רוצים לדבר על ביטחון? מה עדיף לנו מדינה עם גבול וצבא חזק או שנהיה שלובים זה בזה והטרור יהיה אצלנו פנימה לא רק שם, לא רק ביהודה ושומרון, אל הכל. כי זה הכל יהיה מדינה אחת במקום שנהיה עם גבול מוכר, הם מכניסים את הטרור אלינו הביתה, אבל הם משתמשים בביטחון ומשתמשים בזה שאין פרטנר אבל אנחנו חייבים לשים על השולחן את הדברים האמתיים על השולחן.
תראו, היה לי מאוד קשה השבוע לראות את הסרט עם הקצין עם הילדה הבאמת מעצבנת הזאת. אני כמעט לא יכולתי לחכות עד סוף הסרט, אני כמעט רציתי לצעוק, אני מתביישת להגיד את זה – ״תעשה משהו״, אבל הבחירה של הילדים שלנו לא יכולה להיות בין אלאור אזריה לבין הקצין הזה, ואני גאה בהתנהגות שלהם, באמת גאה בהתנהגות של אותו קצין שלא הגיב. איזה כושר איפוק, וואו, איזה חינוך, איזה ערכים, איזה רוח צה״ל. ואני גם בעד זה שהיא תיענש, שלא יובן לא נכון. אבל אני רוצה שתדעו: הם גוזרים עלינו, הממשלה הזאת שמובלת על ידי "הבית היהודי" גוזרת עלינו ועל הילדים שלנו ועל הנכדים שלנו ועל הבאים אחריהם להיות בסיטואציות האלה יום יום, שעה שעה, בעוד אנחנו רוצים ליצור גבול ורוצים להגיע מתישהו, גם אם זה לא מחר בבוקר למצב שבו צה״ל מגן על מדינת ישראל מתוך מדינת ישראל ושבו צה״ל לא עושה יום יום, שעה שעה עבודות שיטור מול אזרחים, ואנחנו חייבים לשים את זה על השולחן. אז אם אנחנו מדברים על ביטחון, רק עוד שני דברים חשובים: דיברנו על האזור, כשאנחנו מתרוממים לרגע ככה מהעניין שלנו והפלסטינים… והאזור, באמת יש בו התפרעויות, יש בו ארגונים אסלאמיסטים קיצוניים דתיים, רבותיי, עם אלה אין מה לעשות הסדרים, אין מה לעשות הסכמים. זה לא משנה אם זה איראן, אם זה "חיזבאללה" או "חמאס".
אידיאולוגיה דתית קיצונית היא נגדנו בגלל מה שאנחנו ולכן אני התנגדתי תמיד למשא ומתן עם חמאס גם בסיום מבצעים צבאיים, ולכן תמכתי במבצעים צבאיים בעת הצורך מול "חמאס" אבל בצד השני יש קבוצה, תראו אני לא רוצה להיסחף ולהגיד מתונים, אבל פרגמטיים והם מבינים שהקיצונים האלה זה האיום עליהם.
אז יש כאן הזדמנות פז לעשות ברית אסטרטגית אזורית עם אותם גורמים שמבינים שאיראן היא האויב שלהם והם רוצים לעשות איתנו את הברית הזאת אבל מה? יש להם תקרת זכוכית, ותקרת הזכוכית שלהם זה הסכסוך הישראלי פלסטיני. ותאמינו לי, אני ישבתי עם כל המנהיגים לדעתי, כמעט כל המנהיגים של המדינות האלה, וזה תמיד נעשה בשקט ובחדרים סגורים ותמיד הם חזרו ואמרו "רוצים אבל לא יכולים, לא יכולים כי אנחנו לא נוכל לעשות צעדים פומביים אתכם כשמחר בבוקר שוב יראו ב'אל ג׳זירה' איזה אירוע של החייל שלכם וילדה פלסטינית, לא יכולים". אז רק בואו נבין עוד משהו: ההזדמנות הזאת, ושאף אחד לא יגיד שיש שלום אזורי בלי הפלסטינים. אין. אבל עם הפלסטינים, אם אנחנו נעשה את הצעדים הנכונים זה לא עוד איזה שלום "דרדלה" של איזה פיסת נייר שאנחנו עושים עם אבו מאזן שלא יכול לבצע כלום, זה יכול לשנות אסטרטגית את המצב של ישראל באזור, זה לא הולך להיות פשוט, אבל זה נמצא על השולחן בהתנהלות נכונה של הנהגה ישראלית, הנהגה פלסטינית, הנהגה ערבית ונשיא ארה״ב אפשר לשחק עם כל החלקים האלה של הפאזל ולשרטט כאן תמונה אחרת לגמרי.
והדבר הנוסף שחשוב לומר זה, והתחלתי ממנו, ביטחון הוא לא רק צבא, מדינת ישראל באמת חוותה ניצחונות צבאיים מפוארים בעזרת צבא ההגנה לישראל אבל בראייה היסטורית מדינית הפסדנו גם אחרי הניצחונות הצבאיים המפוארים האלה. ובחלק אנחנו עדיין נמצאים עם סימני שאלה של היום שאחרי. רק צבא לא יכול לשנות את המצב הביטחוני של מדינת ישראל, לטווח ארוך הוא יכול ליצור הרתעה, הוא יכול לפגוע בטרור, אבל אנחנו כבר לא במצב של צבאות שקמים עלינו לכלותינו. אנחנו במצב של מלחמה א-סימטרית של ארגוני טרור שנמצאים בתוך מדינות אחרות, או ישויות אחרות, או שטחים אחרים ומולם אנחנו בוודאי צריכים לפעול בכח אבל שינוי מציאות לטווח הארוך נעשה מדינית והבשורה הטובה היא שאפשר לעשות את זה כי גם העולם מבין כשזה מול ארגון טרור שהוא יכול להיות עם ישראל נגד הטרור. אתם יודעים, אני רוצה לחזור לרגע לסיום "מלחמת לבנון השנייה", ואני רוצה להניח בפניכם את האופציות שמונחות לפני מקבל החלטות במדינת ישראל: הגענו לשם, בואו נאמר את האמת לא מוכנים, בין היתר כי צה״ל התאמן בלהיות שוטר ופחות בלנהל מבצע צבאי כמו שצריך, ובהתנהלות הזאת היו לנו כמה אפשרויות.
אחת, להשאיר את צה״ל בלבנון למה רק בדרום? יש טילים גם בצפון ולהתבוסס בבוץ ולשקוע בו מוכר לכם? היינו שם והיה צריך להפסיק את זה, ונמצא כאן אהוד ברק שהפסיק את זה בלילה אחד סגרנו. אבל כאן אני רוצה לומר שגם התפיסה שבה בלילה אחד עוזבים וסוגרים את "שער פאטמה" מאחורינו זה חשוב היה בנסיבות האלה, אבל אני העדפתי אז, בסיום "מלחמת לבנון השנייה" ליצור גם את המהלך המדיני שבו כל מדינות העולם, בהחלטה של "מועצת ביטחון". רבותיי, אלה היו ימים שמדינת ישראל ידעה לקבל החלטות ב"מועצת הביטחון" בעד מדינת ישראל ו"מועצת הביטחון" לא הייתה האיום הזה שבו צריך להרים טלפון לאמריקה ולבקש תשימו וטו, וזה כלל אמברגו נשק, וזה כלל הורדת צבא לבנון, וזה כלל כוחות בינלאומיים לא יוניפי"ל הרגיל.
עוד אני כשרת חוץ של מדינת ישראל נסעתי לאיטליה, לספרד ולצרפת כדי שהם ישלחו כוחות והיום נתניהו שביקר את ההחלטה הזאת כי "תנו לצה״ל לנצח" מתחנן באו״ם שההחלטה הזאת תיושם. ועוד דוגמא: "צוק איתן" הייתי בקבינט של נתניהו ולצערי ראיתי איך כל פעם שמתראיין או ליברמן או בנט בחוץ נתניהו מחוויר ולא מסוגל לקבל החלטה גם כשהוא עמד לקבל החלטה נכונה. עכשיו תוך כדי המבצע גייסתי את העולם וכבר ניסחנו החלטה תאמינו לי חלום של כל ישראלי על עזה: כל העולם נגד חמאס, פירוז תמורת שיקום, מאבק משותף בטרור, לגיטימיות למדינת ישראל לפעול ומשא ומתן מתחדש לא עם "חמאס" אלא עם הרשות הפלסטינית בלי שום תנאי מוקדם "מועצת הביטחון" התכנסה, השגרירה של ארצות הברית הייתה על הקו, מזכיר המדינה האמריקאי היה על הקו, שגריר ישראל היה על הקו, נתניהו יושב בחדר, לא מסוגל להחליט והם אומרים: "אנחנו לא יכולים להחזיק אותם". יש לנו את כל העולם בכיס ונתניהו אומר לא.
ולכן, מי שייתן ביטחון למדינת ישראל זה מי שיש לו אסטרטגיה לטווח הארוך שהיא דואלית. היא נגד הקיצונים, נגד הטרור בכח ובריתות עם המתונים והפרגמטיים והבנה שהיא הבנה משולבת שגם כוח צבאי בשילוב עם מהלכים מדיניים זאת האסטרטגיה הנכונה. רבותיי, לא רק שאין לנו במה להתבייש, אנחנו עם זה צריכים לבוא לציבור, זאת הדרך שלנו.
אני יודעת שיש כאלה שאומרים: "אבל הציבור רוצה אחדות, למה לעורר מריבות עכשיו?" ואני טוענת שאחדות הגיעה אחרי הכרעה. להגיד לכם שהוריי אהבו את תכנית החלוקה? לא. זה היה חלוקת הארץ, אבל כשמדינת ישראל הוכרזה אבא שלי עזב את האצ״ל והלך לצה״ל. ההסכם עם מצרים, להגיד לכם שב"ליכוד" אהבו אותו? לא. צחי הנגבי עלה על האנדרטות. רבים עוד התבלטו, ארבעים שנה אחרי, עומד נתניהו על הדוכן ואומר "אסטרטגי, השלום הזה הוא אסטרטגי למדינת ישראל".
ולכן אנחנו צריכים להכריע. ולהניח בפני הציבור בישראל שתי דרכים וללכת עם הדרכים האלה לבחירות. הכרעה עכשיו לדרך הנכונה ואם אין בחירות מבחינתי "משאל עם" עכשיו בין שתי הדרכים האלה ואז רבותיי נדע להיות מאוחדים גם לא רק כי יש לנו אויבים, אלא כי יש לנו דרך משותפת וחזון משותף וזאת רבותיי בעיניי הציונות במיטבה. תודה רבה.