זה לא דבר שבשגרה שראש האופוזיציה מגישה את הצעת אי אמון בממשלה. זה לא דבר שבשגרה אבל אלו לא ימים רגילים.

אני הולכת לדבר בהרבה כאב וצער. מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה. אולי אחת הקשות בתולדותיה.

לא מדובר באירוע נקודתי שיעבור, מדובר בתהליך ממושך בו ישראל הופכת להיות מבודדת בעולם – לא מובנת ומוקעת.

לבידוד הבינלאומי יש השלכה קשה על מעמדה של ישראל באיזור – השכונה הקשה שבה אנו חיים.

כושר ההרתעה של ישראל מבוסס כמובן על כוחו של צה"ל, אך גם על מערכת היחסים עם ארה"ב.

הבידוד הוא לא רק ביטול הופעות רוק, הוא גם ביטול הזמנת נשיא המדינה למדינות ובעיקר הבידוד פוגע בביטחון ישראל וביכולת התמרון הצבאית שלה.

החלק הקשה לכל אזרח ישראלי, שהמובן מאליו לנו לא מובן מאליו מעבר לגבולות ישראל – בעיקר כשהדבר נוגע לאותם אלה שגאוותינו עליהם– חיילי צה"ל שגם יושבים פה היום ומקשיבים לדיון.

ביום שני בבוקר כשנודעו תוצאות המבצע יצאתי להגן על צה"ל ולייצג את מדינת ישראל ואת ההחלטה לא לאפשר למשט להגיע לעזה. קודם כל כי זה הדבר הנכון ואני חושבת שלא היה צריך לאפשר למשט להגיע וגם כי יש באמת ימים בהם אין אופוזיציה. עוד לפני שנראו התמונות הקשות קורעות הלב של החיילים המוכים, עוד לפני שידעתי מה קרה שם. עוד לפני שידעתי שיש אזרחים שנהרגו. ידעתי שהחיילים היו צריכים להגן על עצמם. אנחנו יודעים מי הם החיילים האלה, הילדים שלנו – על אלו ערכים הם גדלו. ערכים שלא משתנים כשהם מגיעים לגיל 18 ולובשים מדים.

הבעיה שכפי שהיה לי ברור שאם חיילי צה"ל ירו, זה תמיד היה כהגנה עצמית – הרי שמבחינת העולם היה שימוש מופרז בכוח. אם פעם עוד שמו סימני שאלה, הפעם שמו סימני קריאה.

המובן מאליו לנו צריך קודם להאמר לחיילים – תודת העם כולו לחייליו – ולחיילי השייטת אני רוצה לומר, תודה שהתאפקתם בהתחלה, אבל טוב שיריתם והגנתם על עצמכם דקה לפני שהיה מאוחר מדי.

כולנו שותפים לכך שאין לאפשר לעולם לחקור את חיילי צה"ל- ישראל לא יכולה להעמיד את חייליה למשפט העולם אחרי כל מבצע צבאי.

שמעתי את ראש הממשלה אומר שלא ייתן לחיילים להיחקר, אך האמירה לא מספיקה.

יש כלל מרכזי אחד ביחסי ישראל והעולם – העדר יוזמה מוביל למעורבות בינ"ל. זה נכון לתהליך מדיני וזה נכון במיוחד לוועדות חקירה – וועדה בינלאומית שתחקור את האירוע היא האופציה הרעה מכולן ואני מקווה שניתן יהיה לעצור אותה ובעניין הזה קדימה תשתף פעולה עם הצורך למנוע ועדת חקירה בינלאומית. אבל יש דרך, ואני מקווה שלא מאוחר מדי. וזה דורש ועדת חקירה פנימית, ולא בינלאומית. הצעתי את זה לשר הביטחון עוד ביום שני בבוקר כעצה ידידותית-לא אופוזיציונית. הצעה שתמנע מהחיילים להכנס לחדרי חקירות ולהיחקר באנגלית. לא הצעה של אופוזיציה. אבל עכשיו צריך להפסיק את ההיסוס וההתלבטות שמלווים את הממשלה הזאת בכל קבלת ההחלטות וגם בעניין זה.

כדי למנוע חקירה באנגלית של חיילי צהל על הספינה צריך ראש הממשלה להסכים להיחקר בעברית על החלטותיו בוועדת חקירה פנימית.

עד עכשיו עסקתי בעבר, אבל האירוע כאמור אינו מרכז הבעיה, אין לי ספק ונדמה לי שכל אזרחי ישראל מבינים, שאם אותו אירוע היה קורה על רקע אחר – התגובות של העולם היו אחרות לגמרי. ולכן הצעת אי האמון היום היא כדי לגרום לממשלה הזאת לעשות הערכת מצב ולשנות את המדיניות שלה. ישראל חייבת הערכת מצב ומדיניות שתשנה את המסלול שבו אנו נמצאים, המצב הנוכחי קשה, אך אינו מכת טבע וניתן לשינוי ועל זה אי האמון.

שמעתי את הקולות נגד הצעת האי אמון היום, הואשמנו כמעט בבגידה.

תראו מה קורה לנו – ככל שאנחנו הופכים יותר מבודדים, יותר מנודים, ככה מתחילה סתימת פות, פחד מביקורת, לעיתים עד כדי כך שנאה פנימית הנובעת מפחד לשמוע מביקורת.

אני שומעת את השימוש הציני בחיילים כדי לומר לנו אל תבקרו – תשתקו. לא שתקתי שהייתי צריכה להגן על החיילים ביום שני לפני כל העולם. ואני לא יכולה לשתוק כשצריך לנהל מאבק – וכאן צריך פיקוד לא צבאי, אזרחי, שמקבל החלטות ולא רק ישיבות שביעייה אין סופיות. לו היינו עכשיו במלחמה – לו עכשיו חיילים היו בחזית או באמצע מבצע צבאי – הרי בוודאי שהיינו מגבים. ביטלנו בשבוע שעבר את הצעת אי האמון בממשלה. גיביתי לכל אורך המבצע את החיילים והממשלה.

המבצע הצבאי הסתיים – המאבק על לגיטימיות המדינה צריך להתחיל – ושתיקה תהיה מול התנהלות הממשלה בעניין הזה חוסר אחריות מצד אופוזיציה אחראית וממלכתית.

יש לנו אמון מלא בצה"ל.

אין לנו אמון בממשלה שהביאה את ישראל למצב קשה של בידוד שמונע מצה"ל לפעול במקרה הצורך כי המצב המדיני קובע את התודעה הבינ"ל ועמדת העולם ביחס למבצע. יש לי אמונה מלאה במדינת ישראל, בערכים שלה, באזרחים שלה. אך ממשלת ישראל הנוכחית אינה מייצגת אותה כלפי העולם.

יותר מביקורת על העבר אני רוצה להציע פעולה לעתיד.

הרי את הדברים האלה אומרים היום שרים בממשלה. אומר שר הביטחון, צריך לעשות משהו מדיני, אבל בוודאי ששר ביטחון לא יכול לשבת בעמדת משקיף בלי לבצע את אותה מדיניות שהוא מטיף לה.

הסברה, ואני יודעת שהיתה ביקורת. הסברה, גם אם אני שותפה לביקורת, אינה תחליף למדיניות.

ביקורת על ההסברה זה הפתרון הקל. דובר נאה באנגלית רהוטה אינו תחליף למדיניות. הבנתי את עומק הבעיה שישראל נמצאת בה, דווקא כאשר ראש הממשלה חזר, ושמעתי אותו מדבר בעברית. וששמעתי אותו מדבר, הבנתי שגם ראש הממשלה לא מבין לעומק מה באמת העניין.

דברי רה"מ לא נועדו להסביר לעולם, הם דיברו פנימה.

"העולם צבוע" –מה שנכון, יוצר הזדהות בישראל ותחושת קיפוח, ישיבה משותפת בפינה, העולם כולו נגדנו. אבל "העולם צבוע" זאת לא מדיניות ולא תוכנית פעולה. ישיבה משותפת בפינה של כל העולם נגדנו

זאת חולשה, זאת הרמת ידיים וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להרים ידיים.

אני שומעת גם היום את רה"מ אומר שהמצב היום מאוד רע, אז אני אבקש מהאופוזיציה לא לתקוף. הרי אי אפשר לייצר מעגל שבו אני מקדם מדיניות שגויה, ולהסתפק בזה שהמצב רע.

התוכנית להשבת הלגיטימיות לישראל לא בנויה על צורך לרצות את העולם הצבוע אלא על גיוס העולם לאינטרסים של ישראל.

גיוס העולם לאינטרסים של ישראל הוא אפשרי. האסטרטגיה המדינית – ביטחונית: מתבססת על שניים.

האחד – מערכת היחסים עם ארה"ב שמשליכה באופן ישיר על מעמדה של ישראל בעולם. השניה – תהליך לסיום הסכסוך והסדר המקנה ביטחון לישראל.

הדרך להשיג את זה: בידוד החמאס שאינו פרטנר לשלום והסדר עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית. שר לא יכול להיות בעמדת משקיף. הדברים שאני אומרת כאן הם הבעיה העיקרית של מדינת ישראל.

כשהובלנו את החזון הזה העולם כולו היה איתנו, הקוורטט, שמורכב מהאו"ם, מאירופה, מרוסיה, מארה"ב, ביוזמתנו – קבע שלא תנתן לגיטימיות לחמאס בלי שיכירו בישראל, יתנערו מאלימות והטרור ויקבלו את ההסדרים הקודמים. הסדרי השלום.

הייתי שותפה פעילה לקביעת המדיניות הזאת בממשלה הקודמת ומכוחה בוצע הסגר על עזה, שאינו סגר הומניטרי, כי השערים פתוחים למעבר הומניטרי. אך אלו היו ימים בהם לישראל היתה מדיניות, היו ימים בהם ישראל היתה לגיטימית והחמאס לא. היו ימים בהם ארדואן היה שחקן משנה באיזור והוא ידע שהוא צריך לקבל עליו את אותם כללי קוורטט שישראל הובילה ולא מוביל מדיניות ואז, שהוא הבין שהעולם מאמץ את המדיניות והחזון שלנו – הוא לא העיז לפעול נגד העולם שהיה איתנו.

החזון הוא של השלום וכדי להגיע לשלום אסור לתת לגיטימיות לחמאס. ולכן משט כזה אינו עוזר לתהליך השלום, אלא פוגע בו. אבל בשביל זה צריך מדיניות.

הומניטרית – כן בוודאי, לגיטימיות – לא, לא כעונש לטרור אלא כאין איתם תקווה לשלום. כדי לשמור על אי לגיטימיות של החמאס ממשלת ישראל צריכה להגיע להסדר עם הממשלה הפלשתינית הלגיטימית.

ובכלל כדאי שנשים בצד את דימויי העבר. השמאל – שלום, ולתת משהו לפלסטינאים כי הם רוצים, והימין עוסק בביטחון ומלחמה בטרור. השבוע הזה מיצה את העובדה ששני הדברים כרוכים זה בזה.

בעודי מנהלת תהליך שלום עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית, תמכתי והובלתי את מבצע עופרת יצוקה לייצר הכרעה (ולא הסדרה או הסכם איתם כמו ששהב"ט רצה). הכרעה כוחנית כי אין איתם תקווה לשלום. יש ממשלה שיום אחד מדברת על טרור ויום אחר על שלום כשני דברים נפרדים ולא מבינה איך זה עובד ביחד, כי אין כאן חזון ואסטרטגיה כוללת. כשיש ממשלה כזאת שהעולם אינו מאמין שיש לה כוונות לשלום.

ראש ממשלה שהעולם לא מאמין לכנות כוונותיו לשלום לא יקבל תמיכה בפעילות נגד האסלאם הקיצוני והטרור. העולם יכול לתמוך במדיניות הדואלית עם מי מדברים ואת מי מרתיעים – כשיבין שישראל לא רוצה להעניש את הפלשתינים אלא שאין תקווה להסדר עם החמאס. ושהדרך לשלום עוברת דרך בידוד החמאס.

ואני רוצה גם לומר למנהיגי הציבור הערבי, לכם אני אומרת– זאת היתה יכולה להיות, הזדמנות עבורכם לעשות את הדבר הנכון. והדבר הנכון הוא לא לתמוך בחמאס ובדומיו. אם אתם כנים ברצונכם בהסדר – אל תתנו את אותו כוח והלגיטימציה למתנגדיו ובוודאי אל תחצו קווים אדומים ונחצו בשבוע הזה קווים אדומים.

אם הממשלה לא תאמץ את החזון הזה בהבנה עמוקה שלו – נקבל את הרע מכל העולמות והתהליך הזה כבר מתחיל. לפני שנה וקצת, לפני הבחירות בישראל, ישראל היתה לגיטימית והחמאס לא. היום ישראל מבודדת והחמאס פורץ את הבידוד, חלק יהיה גם בהסכמה של ישראל, שלא עומדת בלחץ – שמשחררת את אותם פעילי טרור.

והממשלה הזאת צריכה להבין שהבחירה היא בין מדינה פלסטינאית בתנאים שלנו, או חסמטן כתוצאה מאי עשייה ומחדל. כשזאת תהיה המדיניות האמיתית והכנה – לא מן הפה אל החוץ – כשזה יקרה ישראל תוכל לקבל לגיטימיות גם לפעולה צבאית נדרשת. כשזה הרקע לפעולה, העולם כולו נראה אחרת. ואני מאוד מקווה שמעז יצא מתוק – והתפקחות ושינוי מדיניות.

כשזה יקרה – כמו תמיד אשוב ואומר על כל במה – קדימה תתמוך, תגבה ותעזור להגיע למטרה הזאת בלי שום שיקול פוליטי.

תגיות: אהוד ברק, ארה"ב, ועדת חקירה, טורקיה, נתניהו, צה"ל, שר הביטחון

כתובת טרקבק | RSS תגובות