יוני 24 2010
הממשלה מדברת חזק וישראל הופכת חלשה יותר
דבריה של יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, במהלך דיון בכנסת לאחר איסוף חתימות 40 ח"כים, ובנוכחות רה"מ, בנושא התנהלותה הכושלת של ממשלת נתניהו והקריסה במעמדה של ישראל:
אני חושבת שהפעם הזאת 40 החתימות או לפחות נאום רה"מ לעומת נאומי הרכבת שהורגלנו בהם שסיפרו על התקדמויות כאלה ואחרות, ביטאו חשש אמיתי או דאגה אמיתית ממה שקורה, אבל כששמעתי את הטקסטים הבנתי רה"מ שהמסר היחידי שאתה יכול להוציא מהבית הזה זה העולם קם עלינו לכלותינו, איננו יכולים לעשות דבר אלא להתכנס ביחד ולחכות עד יעבור זעם, ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה סוג כזה של מסר, ואם ההבנה שלך שכל זה קורה לנו בשל עצם קיומנו וכלום לא שייך להחלטות של ממשלת ישראל מקבלת אז יכול להיות שההבטחה שלך שיהיו ימים קשים יותר זאת אולי תהיה ההבטחה היחידה שתקיים לצערי, וזה לא שזה לא קיים התהליכים האלה, כבר הרבה שנים יש תהליך של דה לגיטימציה של ישראל, יש חוסר הבנה מה זה אומר מדינה יהודית וזה משליך על יכולת ההגנה שלנו, על היכולת שלנו להפעיל כוח צבאי כשצריך וצריך למרבה הצער.
אבל אם המטרה בנאום הזה הייתה להפחיד את הציבור כך שהוא יזדקק לאיזה סוג של מנהיגות חזקה לכאורה ותיכף נדבר על מה חזק ומה חלש כי הבאת את ישראל להיות במצב החלש ביותר אולי מזה הרבה זמן, אבל אם מכאן זה עובר לרמיזות שהתחילו להישמע על מי פטריוט ומי לא , ועל איזה משהו שיהיה אסור לדבר עליו כי זה מפסיק להיות פטריוטיות – לא ניתן לך לעשות את זה ואני אדבר גם היום על מה זה אומר להיות פטריוט ישראלי, מה נכון ומה לא נכון, וגם נענה על השאלה למה למרות כל מה שאתה עושה לא מאמינים לממשלה הזאת.
ובצד התהליך של הדה לגיטימציה שעוסק במדינת ישראל יש חוסר הבנה מוחלט וביקורת עמוקה לא לישראל לא לעצם קיומה לא לבית הזה אלא למדיניות שלך ככל שהיא קיימת, ואם תנסה להפוך את הביקורת על המדיניות שלך לתהליך שבו הציבור יחשוב שזה על עצם קיומנו זה לא יביא לשינוי שצריך לקרות ואפשר לייצר את השינוי הזה. כולנו מודאגים אבל הנהגה לא יכולה להרשות לעצמה להפוך להיות מאזרח מודאג לראש ממשלה מודאג או לראש אופוזיציה מודאג או לחברי כנסת מודאגים. מה אנחנו עושים עם זה, ומתוך מה שנשמע בנאום שלך זה אין מה לעשות עם זה, זה לא אני זה הם, זה לא אני זה העולם, זה לא אני זה האו"ם, זה לא אני זה הפלסטינים, אני רוצה לדבר עלינו ועל ממשלת ישראל, כי אם יש דבר אחד שהוכח במהלך השנה הזאת שהדיבורים על צריך להיות חזקים להסתכל לאמת בעיניים, לדעת שהעולם נגדינו ולהיות ביחד זה לא הופך את ישראל לחזקה יותר, אלה לחלשה יותר.
אתה יודע מה, אני רוצה לקחת דוגמאות שאתה נתת כאן, בוא ניקח את גדר הביטחון, הייתי אז בממשלה ונכון ברגע שהתקבלה החלטה על גדר הביטחון, קמו בין היתר הפלסטינאים ואחרים ואמרו, צעקו, הגישו תביעה. אבל לך אז לא היה את האומץ כמו לשאר חברי הליכוד לומר הגדר הזאת היא לא רק ביטחונית, יש לה משמעות מדינית. לראשונה אנחנו מחלקים את הארץ הזאת, בג"ץ אמר דברים אחרים ולא טוב היה ששמע את הדברים האחרים ולכן הוא גם התערב בהחלטות.
והיום התוצאה של חוסר הנכונות שלכם לקבל , שלכם, לקבל את מה שנכון לישראל בהסדר עם הפלסטינאים על בסיס העיקרון של שתי מדינות לאום, זאת פטריוטיות ישראלית זה לא טובה לאף אחד בשביל זה נצטרך לא רק לנהל תהליך אלה להגיע להסדר, נצטרך לקבל החלטות קשות ונוראות לכל מנהיג, אבל המנהיג היחיד שיכול לעשות את זה, זה אותו מנהיג שמבין שזה משרת את האינטרס הישראלי, זה לא טובה לאף אחד ומי שמבין שהעדר מעשה זה נזק לישראל יותר מאשר המעשה עצמו של ההסדר. ועד שלא תבינו את זה לעצמכם, ועד שלא תאמרו את זה למרכז הליכוד מחר, ועד שלא תאמרו את זה לעם תישאר התפיסה הזאת, של אנחנו חזקים לא נותנים כלום, בשבילנו בשביל קיום המדינה היהודית , בשביל שמירה על המדינה היהודית צריך לעשות זאת.
כל מי שסירב להגיד את זה אז מתחנן לזה שיכירו בגושים שעוטפת אותם גדר הביטחון ובכוונה היא עוטפת אותם, ובצדק כי גם אני רוצה לשמור עליהם כחלק מישראל. אבל אי אפשר לנהל רק מדיניות שעוסקת במה לא, ואני אמרתי אז בממשלה את מה שאני אומרת היום כי אני לא משנה את דעתי, והחינוך שקיבלתי מאחר ודובר כאן עליו, עסק בשני הצדדים של אותה המשוואה – לא רק מדיניות אלא חינוך ערכי ובצד אותה אמונה בזכות של העם היהודי על הארץ כולה שהיא גם האמונה שלי עסקנו לא רק בתגר אלא בהדר.
זאת הבחירה האמיתית והקשה שעומדת בפני מדינת ישראל – מדינה אחת בין הים לירדן שאיננה מדינה יהודית או 2 מדינות בין הים לירדן שאחת מהן ישראל, המדינה שלנו, ריבונות יהודית, בית לאומי לעם היהודי, מדינה דמוקרטית. אבל הדרך לקבל החלטות היא לא רק דרך סביב האיום, לא רק אחדות סביב הפחד, אלא אחדות סביב המעשה. לא רק מה לא, אלא מה כן.
צריך שיבינו קודם כל בבית הזה ואחר כך שיבינו בעם ישראל שזאתי הפטריוטיות הישראלית, שזה לא נעשה מתוך חולשה אלא מתוך כח, כי זה האינטרס של מדינת ישראל – שיהיה להנהגה הקיימת אומץ לומר גם את זה – אז נוכל לעשות את התהליך הזה באופן אמיתי וכן. ונכון שרה"מ אמר, ונאום בר אילן היה, ונכון שהממשלה הזאת הקפיאה, נכון שהממשלה הזאת פתחה את הסגר מעל החמאס – שואל רה"מ למה לא מאמינים לו? אני רוצה להגיד לך למה. החיים לא התחילו ונגמרו מבחינת האמון גם של הציבור בישראל וגם של העולם בנאום בר אילן וכשאתה אומר 'אני רוצה תהליך מדיני' ח"כ דליה איציק תרשמי לפניך וזוכרים אותך מעל הבמה הזאת 'אני לא רוצה תהליך מדיני' הנה אלי ישי תרשום לפניך. ואותה קביעה של השותפים הטבעיים ולכן הקשיבו לכל מה שאמרת כל השנים האלה על שלום כלכלי ובטחוני, על היעדר הצורך לקבל החלטות – הם מסתכלים על הקואליציה, על המפלגה שלך וזה נכון שאחרי כל הדברים שאמרת אחרי הדרך שבה אתה מלווה את ההחלטות, אחרי הדברים האלה אתה צריך להוכיח יותר. ועד עכשיו גם בנאום הזה שהיה כל כולו מבוסס על האיום ואני קורא למו"מ – זה לא עובד ככה.
והחלק שיותר מטריד אותי זה שבהתנהלות הזאת מדינת ישראל משלמת יותר. כי כשהיה סגר על החמאס, כשהחלטנו עליו, היתה מדיניות ולנו היה ברור שהסגר על החמאס נועד לייצר חוסר לגיטימיות לחמאס ובצד השני של המשוואה עבדנו על מנת להגיע להסדר והתנהל משא ומתן עם הגורמים הפלשתינאים הפרגמטיים יותר והעולם כולו ביוזמתנו הודיע שהחמאס לא יקבל לגיטימיות אם לא יכיר בישראל, אם לא יפסיק את האלימות והטרור ואם לא יכיר בהסכמים קודמים בין ישראל והפלס' ואם אני מתייחסת להחלטות שקיבלת כדי להוכיח את הכוונות שלך – ואני לא מתייחסת עכשיו אם קיבלת החלטות נכונות או לא – הן לא באו ממקום של רצון עמוק ונכון, הן באו מתוך לחץ ובעולם הקשה שבו אנחנו נמצאים, כשמסתכלים על ישראל מסביב, כשיש את איראן ויש את החמאס ויש את חיזבאללה ואת את הגורמים הקיצוניים ויש את טורקיה שיושבת על הגדר, מה הם רואים היום בישראל? מדינה שרוצה להגיע להסדר או מדינה שבה מקבלים החלטות תוך לחץ. מה המסקנות שלהם מההחלטות האלה? האם ישראל חזקה? או שזאת ממשלה שמדברת חזק וישראל הופכת להיות חלשה יותר? אף אחת מההחלטות לא התקבלה מתוך אמונה עמוקה שזה מה שנכון לישראל. וברגע שמנהיג מבין שזה מה שנכון לבני עמו, הוא עושה את הדברים מרצונו, זה בא מעמדת כח ולא מתוך עמדת חולשה והעולם מבין שיש ראש ממשלה כדי לשמור על האינטרסים שלנו.
כדי לשמר את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית צריכה הנהגה לקבל שתי החלטות מהותיות. האחת עוסקת בעקרונות פנימה בבית והשנייה בקיומו של תהליך מדיני. נדרשת אמירה ברורה לציבור שזה מה שנכון למדינת ישראל – אז גם העולם יבין זאת ואז גם נוכל לשמור על כל אותם אינטרסים לאומיים ביטחוניים שכל כך חשובים לכולנו.
היה כאן מוקדם יותר דיון על מדינה מפורזת – הפלסטינים הסכימו על כך במהלך המו"מ שניהלנו. אפשר להגיע להסדר ולא הגענו אליו כי התחלפה ממשלה בישראל. אני חוששת שיש מצבו בו למרות שרוב הציבור תומך בהסדר ומוכן לשלם את מחירו, ישנו ייאוש שאומר שכולם ניסו ולא הצליחו אז למה לנסות שוב. אני רוצה לומר – 9 חודשים ניהלתי את המו"מ מול הפלסטינים מטעם ממשלת ישראל כאשר כל הנושאים על הפרק, הסכמנו שעד שהפרט האחרון לא סגור שום דבר לא סגור, הסכמנו לשמור על חשאיות השיחות, שיהיה מדובר על סיומו של הסכסוך ושכל מדינה תיתן פתרון מלא לבני עמה, דיברנו על הסדרי ביטחון שהיו על דעתו של שר הביטחון דאז ושר הביטחון היום.
באשר לעזה. אכן, החמאס עלה לשלטון בעזה – אין איתו תקווה להסדר, אסור לנהל איתו שום סוג של דיאלוג למעט בעניין גלעד שליט. לכן אימצנו ויזמנו מדיניות שהעולם תמך בה ושעוסקת באי לגיטימציה לחמאס עד שזה ימלא שורה של תנאים ברורים. והעולם אז תמך בנו גם כאשר יצאנו למבצע בעזה כי היה לו ברור שאין תקווה ואפשרות לשלום עם חמאס.
המדינה נמצאת באמת באחד המצבים הקשים בתולדותיה, אני מאמינה שניתן לעצור ולשנות את המצב הנוכחי ולטפל בו. אני מאמינה לא רק באחדות סביב פחד, איומים ומה לא, אלא מדיניות של מה כן והתמודדות עם אותם איומים. אני לא יודעת האם יש אנשים שמדברים בשפה אחת כלפי חוץ ועמוק פנימה חושבים כמוני – מאותם אנשים נדרשת אבל החלטה על שינוי המדיניות הנוכחית שרק תוביל את ישראל ממשבר למשבר. והעניין הוא לא רק משט כזה או אחר אלא הספינה עליה כולנו נמצאים. ההחלטה צריכה להתקבל על ידי מי שמבין לא רק את עומק הבעיה אלא גם את הפתרון לבעיה. נכון שיש בזה סיכון פוליטי מסוים – אולי בגלל זה יש מי שמאמינים לו ומי שלא מאמינים לו – אני לקחתי סיכון פוליטי ולא הייתי מוכנה לוותר על התהליך המדיני כדי לשבת על כיסא רה"מ. ניתן להביא למציאות כזו של תקווה – אך בשביל זה נדרשת החלטה והרבה אומץ.
