יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, השתתפה בכנס מתנדבי איל"ן שנערך בר"ג לרגל קבלת הארגון את פרס ישראל. לבני אמרה לנוכחים כי ערכיה של החברה בישראל נמדדים, בין השאר, במחויבותה לחוליות החלשות יותר בה. היא הוסיפה כי חובתה של כל ממשלה לדאוג לאותם אנשים הזקוקים לעזרה וכי אין לאפשר מצב בו אנשים תלויים רק בחסדם של אנשים טובים שרוצים ומוכנים לתרום.

www.youtube.com/watch?v=EXcMkKi5hdY

"בימים האלה, בהם ישראל ניצבת בפני אתגרים לא פשוטים, אחד הדברים שהכי מתסכלים את אזרחי המדינה הוא הפער בין איך שרואים ושופטים אותנו, שלא בצדק, בעולם לבין הערכים של ישראל. הערכים של ישראל זה לא רק מה שנכתב במגילת העצמאות- הערכים הללו נבחנים בהתייחסותה של החברה לאותן חוליות חלשות בשרשרת, כיצד אנו מתייחסים ומקדמים את אותם אנשים שזקוקים לעזרה בכדי להתגבר על המכשולים. עלינו להודות לכל מי שעוזר ותורם אך המחויבות היא קודם כל של הממשלה, כל ממשלה. אנו לא יכולים לתת לכם להיות תלויים רק בחסדם של אנשים טובים שרוצים לתרום לחברה".

לבני פנתה לנוכחים ואמרה: "אתם מייצגים את פניה היפות של החברה הישראלית. לא באתי הנה הערב כיו"ר האופוזיציה, באתי בכדי להוקיר אתכם".

יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, באירוע של בוגרי י"ב לקראת גיוס לצה"ל בדגניה:
"דווקא בשבוע הזה בו קיימת עננה סביב המטכ"ל, עננה שעלולה לתת תחושה לא נוחה ביחס לאמון הציבור בצבא, ועל רקע הדיבורים על המשט לעזה -- יש דבר אחד בו כולנו בטוחים וזה חיילי צה"ל, ערכיהם ומוסריותם. אנחנו יודעים מי הם חיילי צה"ל כי הם הילדים של כולנו, שקיבלו בבתיהם את הערכים שלהם ולא עזבו אותם בבקו"ם. אין מקום לתחושה אחרת ביחס לצה"ל גם היום".

www.youtube.com/watch?v=QkQZv-1ewDM

מעת לעת, ובעיקר בתקופה האחרונה, נשמעות התקפות מצד גורמים שונים על מורשתו של ז'בוטינסקי. חלק מכך נובע מדבריהם ופועלם של אלו המתיימרים לנכס לעצמם מורשת זו. על הרקע הזה, כתבה יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, את הדברים הבאים:

הרבה איבה פורצת מעת לעת ביחס לציונות הרביזיוניסטית, איבה הבאה לידי ביטוי בהאשמות באכזריות כדרך חיים ובפרובוקציות שגרמו לרצח של יהודים החל מתרפ"ט בחברון ועד ימינו אלה.

הכרזה הרביזיוניסטית בה משתמשים פעמים רבות אלו התוקפים את הציונות הרביזיוניסטית, מפת א"י השלמה שהפכה לסמל האצ"ל, נחקקה על מצבת הורי לבקשתם – כי בעיניהם היותם לוחמי אצל ותלמידי ז'בוטינסקי סימלה מהות שאינה רק ביוגרפית אלא זהות ערכית שלמה, זהות שעוותה על ידי יריביהם מבית טרום הקמת המדינה ויריביהם הפוליטיים לאחר הקמתה. אותם יריבים חינכו את ילדי ישראל בספרי הלימוד הממלכתיים כי האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית הייתה גלוריפיקציה של הדם, תוך ציון הבגדים החומים שלבשו כרמז לפשיסטים ולנאצים לצד התעלמות מהעובדה שמסיבה זו צבעם הוחלף לכחול.

עיוות המציאות הזה מחזיר אותי לימים ההם. שוב אותם ציטוטים חלקיים ומגמתיים משירי ז'בוטינסקי שהיה מנהיג ציוני בעל השקפת עולם המשלבת ערכים לאומיים וליברלים, כן ליברלים.

ציטוט מילה משיר כתזה על השקפת עולם כמוה לקחת את השורה מהאינטרנציונל "לקראת אויב היכון לקרב.. זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם" ולטעון כי התנועה הסוציאליסטית שיחרה למלחמה שתהרוס את העולם, והרי אין כך הדבר. ציטוט משיר בית"ר "בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר" הוא הקולב לטענה שאכזריות היא מהותה של בית"ר,  וכדי לאנוס השיר לאותה הדעה – הכותבים והטוענים מתעלמים פעמים רבות מאותו חלק המדבר על נדיבות. שכן, לעולם תורת ז'בוטינסקי הורכבה מחלקים שונים המרכיבים את השלם – הלאומי עם הדמוקרטי והליברלי, האכזר עם הנדיב, התגר עם ההדר- שהוא המצפן המוסרי והמדינה בה כל יחיד הוא מלך. כאשר מצטטים את  "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן "  המסמלת עבור חלק מהאנשים את תאוות הנישול והגירוש,  חבל שלא טורחים  לקרוא את המשך השיר "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב בן נצרת ובני ".

כששרנו ,תלמידי ז'בוטינסקי, את השירים האלה ידענו כי בצד הזכות על הארץ קיימת החובה לכבד זכויות של כל אדם בן כל לאום.

וזאת בעצם ההכרעה העומדת בפני ממשיכי דרכו. שכן דברי אלה לא נועדו רק למחות, לבקר ולסגור חשבון היסטורי עם הכותבים והטוענים אחרת, אלא גם לפתוח חשבון עם המתיימרים להיות ממשיכי דרכם של הרביזיוניסטים – תנועת הליכוד והעומד בראשה נתניהו. לא כדי שישנו את האידיאולוגיה אלא שיפעלו על פי אותה תורה לאומית וליברלית על כל חלקיה.

למרבה הצער, גם המתיימרים להמשיך בדרך ז'בוטינסקי הפכו את הדימוי והציטוט החלקי למדיניות הקובעת את מציאות חיינו.

אלה שרוממות התגר בגרונם ואין בהתנהלותם לבין ההדר דבר וחצי דבר. אלה שרואים באחר סכנה ולא מפנימים את מהות משנתו הדמוקרטית ליברלית של ז'בוטינסקי על השוויון ועל זכויות המיעוטים. אלה המוסרים את השקפת עולמם בידי המפלגות החרדיות ולא אימצו את עמדתו השונה לגמרי ביחס למקום הדת "במדינה כי תקום". אלה המדברים על קיר הברזל כקיר מגן הנדרש בכדי שיבינו שלא יוכלו לגרשנו, כסמל לעליונות הכוח מול חולשת המבקשים הסדר שלום, ולא קראו בהמשך כי אם ייכון קיר הברזל אזי ניתן להגיע להסדר שלום מתוך כבוד הדדי. אלה המדברים רק על הזכות על הארץ , שבעיני אינה ניתנת לערעור, ולא מספקים פתרון למציאות בה נמשך הסכסוך בין בן ערב בן נצרת ובני.

עתה, משקיר הברזל קיים ומובן כי מדינת ישראל היא עובדה קיימת – נדרשת הכרעה. בחירה קשה באחת משתיים- ויתור על המדינה היהודית ומתן שוויון לכל אזרחיה או ויתור על חלק מהארץ תמורת קיום המדינה היהודית על בסיס הערכים שביטא ז'בוטינסקי. ישנם אותם מעטים שבחרו במדינה אחת בין הים לירדן בה זכויות הצבעה שוות לישראלים ולפלשתינים. מחיר בחירה זו הוא שישראל לא תישאר בית לאומי לעם היהודי. אני בחרתי לשמור את ישראל כבית לאומי לעם היהודי דרך אימוץ העיקרון לפיו כל עם פותר את שאיפותיו הלאומיות במדינה נפרדת. רק כך נוכל ליישם את משנת ז'בוטינסקי הלאומית והליברלית בישראל כבית לאומי, מדינה דמוקרטית בה שוויון זכויות לכל אחד מיחידיה, ובעיני בחירה זו אינה זניחת רעיונותיו אלא הדרך היחידה לממש ערכים אלה. זאת הבחירה שלי.

יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, נשאלה על ידי הכתבת רינה מצליח, שהנחתה את ועידת ישראל לרפואה של ארגון הדסה שנערכה בירושלים, מדוע היא אינה מצטרפת כיום לממשלה -- גם לא לאור האירועים של הימים האחרונים:

"צריכה להיות ממשלה שמקדמת את הדברים שעליהם דיברתי. הבחירה בממשלה הזאת היא בחירה של ראש הממשלה נתניהו, שהחליט לאחר הבחירות שהגוש ניצח ולכן הוא רוצה להרכיב ממשלה הנקראת גוף הימין במדינת ישראל, שבחלקו עדין לא הכריע בעניין השמירה על המדינה היהודית ברמה המדינית. שבחלקו משלם מחירים למפלגות החרדיות בהקשר היהודי הפנימי.

וההצעה שלי, שהיתה אחרי הבחירות, אפשר לראות את הניצחון של הבחירות של 2 מפלגות, אני לא רוצה להגיד גדולות אבל לפחות בינוניות -- קדימה והליכוד. בואו נבנה ביחד את אותו חזון משותף וניישם אותו כי אפשר לעשות כאן חברה אחרת לגמרי. לא התקבלה אז. לא התקבלה מאז. ולכן בהנחה שלא נכנסת לכאן עם איזה הצעה אמיתית שאני יכולה להתייחס אליה.. "

www.youtube.com/watch?v=lXvvG4M0uAk

יום ז'בוטינסקי, אותה חקיקה שיזם חבר הכנסת רוני בר און, הוא בעיניי אירוע מיוחד במינו לא רק בגלל האירוע הזה שבו אנחנו נואמים, אלא מבחינתי זו הזדמנות לחזור ולקרוא בכתביו, באותם ספרים ישנים שעוד לקחתי מבית אבי ונמצאים איתי. גם היום, בשנת 2010, אפשר למצוא בכל תחום את האמת המורכבת שעוסקת גם בנושאים המדיניים, וגם הפוליטיים וגם במהות הדמוקרטיה. ולמהות הליברליות ולעניין החברתי והכלכלי והשילוב שלהם והכל בצורה מאוד מדויקת ומאוד מדוקדקת. ומדובר במשנה סדורה ומאוד מאוזנת. מורכבת. ובמשך שנים היה בי איזה שהוא סוג של כעס על זה שתמיד היו אמירות נגדינו, תלמידיו של ז'בוטינסקי. היו זורקים ככה את אותן סיסמאות ברמת הרחוב שהיו כ"כ רחוקות ממשנתו האמיתי והמורכבת.

ואם כשהלכתי ברחוב לבושה במדיי תנועתו, ברית יוסף טרומפלדור והיו מדברים איתי במונחים של פאשיזם, אני ידעתי מהם אותם עקרונות השוויון שהוא האמין בהם ועליהם אנחנו חונכנו. וז'בוטינסקי היה זה שאמר בעצם על הרצל במותו, כמי שחלק עליו, אמר אחריו בעצם "כולנו היינו תלמידיו". הוא היה מורה הדרך של כולנו. והדבר הזה נכון היום גם ביחס לז'בוטינסקי ורבים היום אומרים בעצם, אנחנו ממשיכי דרכו. וכן, גם אני. וציין יו"ר הכנסת שאנחנו נמצאים בכנסת שבה משני צידי הבית אוחזות המפלגות הגדולות ביותר בישראל במשנתו בתורתו של ז'בוטינסקי. כשכל אחד טוען להמשך דרכו. ובגלל הרדידות של הסיסמאות שבה נתפס בין היתר, כל ההוויה הפוליטית היום היא הוויה של רדידות וסיסמאות, אז אני כן רוצה לדבר גם על המהות והתוכן, אינני יודעת מה היה עושה, מה היה כותב, מה היה מחליט, לאיפה היה מוביל את המדינה אם היה חי היום. אבל אני מסכימה עם יו"ר הכנסת שאנחנו לא יכולים להיות פטורים מהאמת שהוא הציב בפנינו. אתה דיברת על מה היה ז'בוטינסקי. ואני רוצה לומר גם מה היה ז'בוטינסקי. לא כתחליף לדברים שצוינו על ידך, אלא כמשלים. ולאותם דברים שאני מסכימה, נדמה לי שפשוט כל אחד מאיתנו אולי הגיע למסקנות אחרות בדבר התוצאה אבל אין בינינו מחלוקת על מהות ועומק תורתו.

ובצדק קבע ז'בוטינסקי שזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל כולה והיא איננה תלויה בהסכמת הערבים. והקמת המדינה העברית איננה תלויה בהסכמתם. זהו הצדק ההיסטורי. ומפה אני מקווה שכל הבית הזה מתחיל גם את המשנה הפוליטית והמדינית של כל אחד מאיתנו. אבל נהוג לצטט את קיר הברזל. וקיר הברזל זאת אותה חומה שעליה דיבר, שהיא זאת שתביא את הערבים להכרה שלא יוכלו להיפטר מאיתנו. אותה הכרה בכוח עברי כאן בא"י, שעד אשר ייכון בעצם אין טעם בדיון או במשא ומתן עם הערבים. אמר ז'בוטינסקי שהדרך היחידה להשגת הסכם בעתיד היא הסתלקות מוחלטת מכל ניסיונות ההסכם בהווה. אבל רבותיי, ההווה שדיבר עליו ז'בוטינסקי היה אז. והאם לא בנינו אנחנו מאז הקמת המדינה את אותו קיר הברזל? האם אנחנו פטורים היום מלשאול את עצמנו אם נבנה קיר הברזל? האם אנחנו ממשיכים הלאה? ואם אנחנו ממשיכים הלאה, האם אנחנו הולכים ע"פ תורתו או שאנחנו מגיעים למסקנה אחרת? כי אומר ז'בוטינסקי, "רק אז כשבקיר הברזל נסתמה כל פרצה. אז יופיעו המתונים שבהם הערבים, כשבפיהם הצעות בדבר ויתורים הדדיים. ובשעה כזאת בלבד הם יתחילו להתמקח איתנו על עניינים מעשיים. כגון ערבויות נגד דחיקת רגליהם ושיווין זכויות אזרחי ולאומי". ז"א, ממשיך ז'בוטינסקי ואומר בעצם, מהי השקפת עולמו, מה צריך לקרות משני עברי הירדן או באותה מדינה עברית. ויסודה של התוכנית. ואני מקריאה עכשיו מתוך קיר הברזל, הוא שיווין זכויות מוחלט. "הנני מוכן להישבע בשמנו ובשמי צאצאינו אנחנו, שלא נפר לעולם שיווין זכויות זה, ולא נעשה ניסיון לדחוק את רגליו של מישהו". כפיי שהקורא רואה, הרי זה אני מאמין אומר כולו שלום. וזאת ההכרעה שאנחנו צאצאיו צריכים להכריע בה. אחריי שבנינו את אותו קיר ברזל, היום כשקיימת אפשרות לדיון עם אותם גורמים שנכונים לויתורים הדדיים, מה אנחנו רוצים מהם, ומה אנחנו רוצים בשביל עצמנו.

ואני מוכרחה לומר, שהבחירה שבה בחר זבוטינסקי וכנראה בה מאמין גם יו"ר הכנסת היום, היא בחירה שתואמת את אותו רעיון שלו שדיבר על 8 מיליון יהודים ו-2 מיליון ערבים מ-2 גדות לירדן. המציאות שאיתה אנחנו מתמודדים היום היא הפוכה. וכשאומר זבוטינסקי – רוב האוכלוסייה יהיה עברי, אולם שיווין זכויותיהם של כל האזרחים, לא זאת בלבד שיובטח אלא גם יוגשם. 2 הלשונות וכל הדתות תהיינה שוות בזכויותיהן, וכל אומה תקבל זכויות רחבות של שלטון עצמי, תרבותיות, דין כערבים כאחד. ומדבר זבוטינסקי בעצם על שיווין זכויות מלא ושיווין הזכויות המלא שאני מכירה בדמוקרטיה, כל דמוקרטיה, היא הזכות להצביע ולבחור. והבית הזה צריך לשאול את עצמו היום, אחרי שבנינו את קיר הברזל – האם באמת לשם אנחנו רוצים להגיע, לתת שוויון זכויות מלא כולל זכות הצבעה לכל אדם שחי, בוא נדבר כרגע על בין הים לירדן.

והתוצאה הזאת, היא אובדן הזהות העברית, היהודית של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ומוסיף ואומר זבוטינסקי, למי שחשוב שאפשר לפתות, ככה הוא כותב את הערבים, ביתרונות כלכליים ובכך הם ישכחו את רצונם ואת שאיפותיהם הלאומיות, הוא אומר, הזיה זו מקורה ביחס של זלזול ללא גבול בנשמה הערבית, בעוד שאין לנו כל יסוד לכך. ערבים בודדים אפשר לקנות, אולם איש לא יצליח לפתות עם שלם שיוותר מרצונו הטוב על שאיפות לאומיות תמורת יתרונות כלכליים. וכשמדברים על פדרציה ואיזה שיתוף עם כל מדינות ערב, הוא אומר, האם אנחנו רוצים להגיע למצב שפירושו הפיכת ביתנו הלאומי לאחד מן הגטאות הקטנים ביותר בעולם. ולכן, זאת הבחירה הקשה, האיומה שעומדת לפני ההנהגה הנוכחית של מדינת ישראל. הבחירה אחרי שבנינו את קיר הברזל, אחרי שיש אפשרות להגיע על פי אמונתי להסדר ששומר על אותם אינטרסים, מה אנחנו מחליטים.

אבל לא מספיק לדבר רק באמת על ההכרעה הקשה הזאת, אלא גם על התוכן של אותה מדינה יהודית יהיו גבולותיה אשר יהיו. וב-1935, כשנוסדה ההסתדרות הציונית החדשה, אומר זבוטינסקי, כאן – המטרה שלו בגדול היא נורמליזציה של עם ישראל. מדינת היהודים איננה מטרה סופית, אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה. אחריו יבוא הצעד השני, שיבת העם לציון, יציאת הגולה ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי, שזה השלב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. המדינה הוקמה, שיבת ציון התרחשה, לא מספיק ונברך על כל עולה נוסף, אבל עכשיו אנחנו בשלב ה-3.

נכון, נותרו עוד 6 מיליון מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל וגם העניין של 2 מיליון, תראה….בצד הערבי הוא דיבר על 2 מיליון בלבד. הלוואי והיינו יכולים לשרטט את חייו של העם היהודי אחרת מהמציאות הקשה. השואה קרתה, מדינת ישראל הוקמה והיום אנחנו צריכים לקבל החלטות בדבר עתידה. ואלו ההחלטות שעומדות בפנינו. ומדינת היהודים, הוא אומר, הרי המטרה הסופית – יצירת תרבות לאומית שתאציל מעודה על כל העולם, ככתוב כי מציון תצא תורה. וכאן באמת חשוב לומר וכאן נגרם לו אבל גדול. אבל גדול גם ע"י מתנגדיו ואתם יודעים מה? גם ע"י מי שטעון להמשך דרכו. תורה שלמה, חברתית-כלכלית הייתה לו, ומשנה סדורה בדבר מהות הליברליות ומהות הדמוקרטיה.

מה זה אומר ברמת הפרט? ואם נדמה שכדי שאת המדינה, הרי מדובר במי שקבע שכל יחיד הוא מלך. ותפקיד החברה ותפקיד המדינה לעזור לפרט. ואם נדמה שקידש את הכלכלה החופשית, מדובר במי שדיבר וקידם את הרעיון שתפקיד המדינה לספק את צורכי הפרט, אותם "חמשת הממים" – מזון, ממון, מלבוש, מרפא, מורה, שמחובתה של כל מדינה לתת לאזרחיה כולם. ואם נדמה שקידש רק את זכות הלאום היהודי, הרי מדובר בליברל שהאמין בזכויות של מיעוט לאומי, כל מיעוט. ואם נדמה שקידש את הצבא והמיליטריזם – האמין בנשים וביכולתן לעיתים המועדפת לנהל את ענייני המדינה.

וזבוטינסקי, התייחס גם למשחק שהעולם כולו צופה בו עכשיו – לכדורגל. והוא כתב ביחס לזה כך: הכלל הראשון לבעוט בכדורגל, לבעוט בחוזקה, לבעוט ובלי להחטיא. אם אתה במקום לבעוט תתמהמה ותשתהה ותדבר מחמאות לכבוד בריטניה הגדולה, ארץ הצדק והיושר, וכולה, לשב תקווה שגם הוא יעשה כמוך. להיפך, הוא ימשיך לשחק את המשחק כתקנו ויכנס לתוך שדך. ואז אם תשא קולך בבכי להתאונן, לא דברי נחמה תשמע מפיו, כי אם לקח לעתיד, בעת.

והיום, כשעיניי כולם מסתכלות אל אותה מדינה שנדרשה להכריע דרום אפריקה, נדרשה להכריע בדבר שיווין זכויות לאחר שכל העולם כפה עליה את ההכרעה הזאת, והיום היא מארחת את אותם משחקי כדורגל, היום מדינת ישראל והנהגתה נדרשת ואני אומרת את זה היום בימים הקשים שעוברים עלינו וגם כשרה"מ נמצא היום בארה"ב, נדרשת הבקעה מדינית. לא רק להעביר את הכדור למגרש האחר, עד שיחזור אלינו בחזרה, אלא לסמן את המטרה – מה שנכון היום לתנועה הציונית, כדי שנוכל לשמור על החזון של זבוטינסקי. ביחס לערכיה של המדינה היהודית והדמוקרטית, לא כחברה שסועה, לא כחברה שבה חיים זה בצד זה בני לאומים שונים ותרבויות שונות בלי הבנה של מהו החזון המשותף לכולנו. ואין לי ספק שכשנגיע לנקודה הזאת של יצירת התרבות הלאומית המתחדשת, וחזון הציונות החדשה, נוכל לקחת אחד לאחד את כל רעיונותיו וערכיו של זבוטינסקי וליישם אותם כאן לתפארת מדינת ישראל.

דבריה של יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, במהלך דיון בכנסת לאחר איסוף חתימות 40 ח"כים, ובנוכחות רה"מ, בנושא התנהלותה הכושלת של ממשלת נתניהו והקריסה במעמדה של ישראל:

אני חושבת שהפעם הזאת 40 החתימות או לפחות נאום רה"מ לעומת נאומי הרכבת שהורגלנו בהם שסיפרו על התקדמויות כאלה ואחרות, ביטאו חשש אמיתי או דאגה אמיתית ממה שקורה, אבל כששמעתי את הטקסטים הבנתי רה"מ שהמסר היחידי שאתה יכול להוציא מהבית הזה זה העולם קם עלינו לכלותינו, איננו יכולים לעשות דבר אלא להתכנס ביחד ולחכות עד יעבור זעם, ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה סוג כזה של מסר, ואם ההבנה שלך שכל זה קורה לנו בשל עצם קיומנו וכלום לא שייך להחלטות של ממשלת ישראל מקבלת אז יכול להיות שההבטחה שלך שיהיו ימים קשים יותר זאת אולי תהיה ההבטחה היחידה שתקיים לצערי, וזה לא שזה לא קיים התהליכים האלה, כבר הרבה שנים יש תהליך של דה לגיטימציה של ישראל, יש חוסר הבנה מה זה אומר מדינה יהודית וזה משליך על יכולת ההגנה שלנו, על היכולת שלנו להפעיל כוח צבאי כשצריך וצריך למרבה הצער.

אבל אם המטרה בנאום הזה הייתה להפחיד את הציבור כך שהוא יזדקק לאיזה סוג של מנהיגות חזקה לכאורה ותיכף נדבר על מה חזק ומה חלש כי הבאת את ישראל להיות במצב החלש ביותר אולי מזה הרבה זמן, אבל אם מכאן זה עובר לרמיזות שהתחילו להישמע על מי פטריוט ומי לא , ועל איזה משהו שיהיה אסור לדבר עליו כי זה מפסיק להיות פטריוטיות – לא ניתן לך לעשות את זה ואני אדבר גם היום על מה זה אומר להיות פטריוט ישראלי, מה נכון ומה לא נכון, וגם נענה על השאלה למה למרות כל מה שאתה עושה לא מאמינים לממשלה הזאת.

ובצד התהליך של הדה לגיטימציה שעוסק במדינת ישראל יש חוסר הבנה מוחלט וביקורת עמוקה לא לישראל לא לעצם קיומה לא לבית הזה אלא למדיניות שלך ככל שהיא קיימת, ואם תנסה להפוך את הביקורת על המדיניות שלך לתהליך שבו הציבור יחשוב שזה על עצם קיומנו זה לא יביא לשינוי שצריך לקרות ואפשר לייצר את השינוי הזה. כולנו מודאגים אבל הנהגה לא יכולה להרשות לעצמה להפוך להיות מאזרח מודאג לראש ממשלה מודאג או לראש אופוזיציה מודאג או לחברי כנסת מודאגים. מה אנחנו עושים עם זה, ומתוך מה שנשמע בנאום שלך זה אין מה לעשות עם זה, זה לא אני זה הם, זה לא אני זה העולם, זה לא אני זה האו"ם, זה לא אני זה הפלסטינים, אני רוצה לדבר עלינו ועל ממשלת ישראל, כי אם יש דבר אחד שהוכח במהלך השנה הזאת שהדיבורים על צריך להיות חזקים להסתכל לאמת בעיניים, לדעת שהעולם נגדינו ולהיות ביחד זה לא הופך את ישראל לחזקה יותר, אלה לחלשה יותר.

אתה יודע מה, אני רוצה לקחת דוגמאות שאתה נתת כאן, בוא ניקח את גדר הביטחון, הייתי אז בממשלה ונכון ברגע שהתקבלה החלטה על גדר הביטחון, קמו בין היתר הפלסטינאים ואחרים ואמרו, צעקו, הגישו תביעה. אבל לך אז לא היה את האומץ כמו לשאר חברי הליכוד לומר הגדר הזאת היא לא רק ביטחונית, יש לה משמעות מדינית. לראשונה אנחנו מחלקים את הארץ הזאת, בג"ץ אמר דברים אחרים ולא טוב היה ששמע את הדברים האחרים ולכן הוא גם התערב בהחלטות.

והיום התוצאה של חוסר הנכונות שלכם לקבל , שלכם, לקבל את מה שנכון לישראל בהסדר עם הפלסטינאים על בסיס העיקרון של שתי מדינות לאום, זאת פטריוטיות ישראלית זה לא טובה לאף אחד בשביל זה נצטרך לא רק לנהל תהליך אלה להגיע להסדר, נצטרך לקבל החלטות קשות ונוראות לכל מנהיג, אבל המנהיג היחיד שיכול לעשות את זה, זה אותו מנהיג שמבין שזה משרת את האינטרס הישראלי, זה לא טובה לאף אחד ומי שמבין שהעדר מעשה זה נזק לישראל יותר מאשר המעשה עצמו של ההסדר. ועד שלא תבינו את זה לעצמכם, ועד שלא תאמרו את זה למרכז הליכוד מחר, ועד שלא תאמרו את זה לעם תישאר התפיסה הזאת, של אנחנו חזקים לא נותנים כלום, בשבילנו בשביל קיום המדינה היהודית , בשביל שמירה על המדינה היהודית צריך לעשות זאת.

כל מי שסירב להגיד את זה אז מתחנן לזה שיכירו בגושים שעוטפת אותם גדר הביטחון ובכוונה היא עוטפת אותם, ובצדק כי גם אני רוצה לשמור עליהם כחלק מישראל. אבל אי אפשר לנהל רק מדיניות שעוסקת במה לא, ואני אמרתי אז בממשלה את מה שאני אומרת היום כי אני לא משנה את דעתי, והחינוך שקיבלתי מאחר ודובר כאן עליו, עסק בשני הצדדים של אותה המשוואה – לא רק מדיניות אלא חינוך ערכי ובצד אותה אמונה בזכות של העם היהודי על הארץ כולה שהיא גם האמונה שלי עסקנו לא רק בתגר אלא בהדר.

זאת הבחירה האמיתית והקשה שעומדת בפני מדינת ישראל – מדינה אחת בין הים לירדן שאיננה מדינה יהודית או 2 מדינות בין הים לירדן שאחת מהן ישראל, המדינה שלנו, ריבונות יהודית, בית לאומי לעם היהודי, מדינה דמוקרטית. אבל הדרך לקבל החלטות היא לא רק דרך סביב האיום, לא רק אחדות סביב הפחד, אלא אחדות סביב המעשה. לא רק מה לא, אלא מה כן.

צריך שיבינו קודם כל בבית הזה ואחר כך שיבינו בעם ישראל שזאתי הפטריוטיות הישראלית, שזה לא נעשה מתוך חולשה אלא מתוך כח, כי זה האינטרס של מדינת ישראל – שיהיה להנהגה הקיימת אומץ לומר גם את זה – אז נוכל לעשות את התהליך הזה באופן אמיתי וכן. ונכון שרה"מ אמר, ונאום בר אילן היה, ונכון שהממשלה הזאת הקפיאה, נכון שהממשלה הזאת פתחה את הסגר מעל החמאס – שואל רה"מ למה לא מאמינים לו? אני רוצה להגיד לך למה. החיים לא התחילו ונגמרו מבחינת האמון גם של הציבור בישראל וגם של העולם בנאום בר אילן וכשאתה אומר 'אני רוצה תהליך מדיני' ח"כ דליה איציק תרשמי לפניך וזוכרים אותך מעל הבמה הזאת 'אני לא רוצה תהליך מדיני' הנה אלי ישי תרשום לפניך. ואותה קביעה של השותפים הטבעיים ולכן הקשיבו לכל מה שאמרת כל השנים האלה על שלום כלכלי ובטחוני, על היעדר הצורך לקבל החלטות – הם מסתכלים על הקואליציה, על המפלגה שלך וזה נכון שאחרי כל הדברים שאמרת אחרי הדרך שבה אתה מלווה את ההחלטות, אחרי הדברים האלה אתה צריך להוכיח יותר. ועד עכשיו גם בנאום הזה שהיה כל כולו מבוסס על האיום ואני קורא למו"מ – זה לא עובד ככה.

והחלק שיותר מטריד אותי זה שבהתנהלות הזאת מדינת ישראל משלמת יותר. כי כשהיה סגר על החמאס, כשהחלטנו עליו, היתה מדיניות ולנו היה ברור שהסגר על החמאס נועד לייצר חוסר לגיטימיות לחמאס ובצד השני של המשוואה עבדנו על מנת להגיע להסדר והתנהל משא ומתן עם הגורמים הפלשתינאים הפרגמטיים יותר והעולם כולו ביוזמתנו הודיע שהחמאס לא יקבל לגיטימיות אם לא יכיר בישראל, אם לא יפסיק את האלימות והטרור ואם לא יכיר בהסכמים קודמים בין ישראל והפלס' ואם אני מתייחסת להחלטות שקיבלת כדי להוכיח את הכוונות שלך – ואני לא מתייחסת עכשיו אם קיבלת החלטות נכונות או לא – הן לא באו ממקום של רצון עמוק ונכון, הן באו מתוך לחץ ובעולם הקשה שבו אנחנו נמצאים, כשמסתכלים על ישראל מסביב, כשיש את איראן ויש את החמאס ויש את חיזבאללה ואת את הגורמים הקיצוניים ויש את טורקיה שיושבת על הגדר, מה הם רואים היום בישראל? מדינה שרוצה להגיע להסדר או מדינה שבה מקבלים החלטות תוך לחץ. מה המסקנות שלהם מההחלטות האלה? האם ישראל חזקה? או שזאת ממשלה שמדברת חזק וישראל הופכת להיות חלשה יותר? אף אחת מההחלטות לא התקבלה מתוך אמונה עמוקה שזה מה שנכון לישראל. וברגע שמנהיג מבין שזה מה שנכון לבני עמו, הוא עושה את הדברים מרצונו, זה בא מעמדת כח ולא מתוך עמדת חולשה והעולם מבין שיש ראש ממשלה כדי לשמור על האינטרסים שלנו.

כדי לשמר את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית צריכה הנהגה לקבל שתי החלטות מהותיות. האחת עוסקת בעקרונות פנימה בבית והשנייה בקיומו של תהליך מדיני. נדרשת אמירה ברורה לציבור שזה מה שנכון למדינת ישראל – אז גם העולם יבין זאת ואז גם נוכל לשמור על כל אותם אינטרסים לאומיים ביטחוניים שכל כך חשובים לכולנו.

היה כאן מוקדם יותר דיון על מדינה מפורזת – הפלסטינים הסכימו על כך במהלך המו"מ שניהלנו. אפשר להגיע להסדר ולא הגענו אליו כי התחלפה ממשלה בישראל. אני חוששת שיש מצבו בו למרות שרוב הציבור תומך בהסדר ומוכן לשלם את מחירו, ישנו ייאוש שאומר שכולם ניסו ולא הצליחו אז למה לנסות שוב. אני רוצה לומר – 9 חודשים ניהלתי את המו"מ מול הפלסטינים מטעם ממשלת ישראל כאשר כל הנושאים על הפרק, הסכמנו שעד שהפרט האחרון לא סגור שום דבר לא סגור, הסכמנו לשמור על חשאיות השיחות, שיהיה מדובר על סיומו של הסכסוך ושכל מדינה תיתן פתרון מלא לבני עמה, דיברנו על הסדרי ביטחון שהיו על דעתו של שר הביטחון דאז ושר הביטחון היום.

באשר לעזה. אכן, החמאס עלה לשלטון בעזה – אין איתו תקווה להסדר, אסור לנהל איתו שום סוג של דיאלוג למעט בעניין גלעד שליט. לכן אימצנו ויזמנו מדיניות שהעולם תמך בה ושעוסקת באי לגיטימציה לחמאס עד שזה ימלא שורה של תנאים ברורים. והעולם אז תמך בנו גם כאשר יצאנו למבצע בעזה כי היה לו ברור שאין תקווה ואפשרות לשלום עם חמאס.

המדינה נמצאת באמת באחד המצבים הקשים בתולדותיה, אני מאמינה שניתן לעצור ולשנות את המצב הנוכחי ולטפל בו. אני מאמינה לא רק באחדות סביב פחד, איומים ומה לא, אלא מדיניות של מה כן והתמודדות עם אותם איומים. אני לא יודעת האם יש אנשים שמדברים בשפה אחת כלפי חוץ ועמוק פנימה חושבים כמוני – מאותם אנשים נדרשת אבל החלטה על שינוי המדיניות הנוכחית שרק תוביל את ישראל ממשבר למשבר. והעניין הוא לא רק משט כזה או אחר אלא הספינה עליה כולנו נמצאים. ההחלטה צריכה להתקבל על ידי מי שמבין לא רק את עומק הבעיה אלא גם את הפתרון לבעיה. נכון שיש בזה סיכון פוליטי מסוים – אולי בגלל זה יש מי שמאמינים לו ומי שלא מאמינים לו – אני לקחתי סיכון פוליטי ולא הייתי מוכנה לוותר על התהליך המדיני כדי לשבת על כיסא רה"מ. ניתן להביא למציאות כזו של תקווה – אך בשביל זה נדרשת החלטה והרבה אומץ.

יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, השתתפה ב"מעצבות עתיד", אירוע השקת תכשיטים של "רויאלטי" והמרכז לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. לבני נבחרה, ביחד עם 17 נשים נוספות, לעצב תכשיט על פי טעמה האישי. אמש הועמדו התכשיטים למכירה פומבית וכאשר כל ההכנסות קודש לטובת המרכז.

במהלך דבריה אמרה לבני:
"אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה שבה לא נזדקק לאירועים ולאנשים טובים שיעשו מעשה. לא מדובר בבעיה פרטית של אדם זה או אחר אלא על פניה של החברה הישראלית, חברה שצריכה להיות בטיפול המדינה, גם תקציבית. את התיקון צריך לעשות מבחינה חברתית — זה לא מספיק לדבר על זה, צריך לראות את זה גם בתקציב המדינה. לא מדובר בעניין שצריך להעסיק רק את הנשים במדינת ישראל אלא את החברה כולה. כל אישה וכל נפגע צריכות וצריכים לדעת שיש בהם הכוח להתמודד אם חלילה קורה משהו נורא שכזה. יש כאן דבר אחד שמדינת ישראל יכולה להתגאות בו, גם בימים המאוד לא פשוטים שבהם אנחנו נמצאים — בני האדם שבה. והערב הזה הוא חלק מזה".

www.youtube.com/watch?v=6QbXmZoQHOg

זה לא דבר שבשגרה שראש האופוזיציה מגישה את הצעת אי אמון בממשלה. זה לא דבר שבשגרה אבל אלו לא ימים רגילים.

אני הולכת לדבר בהרבה כאב וצער. מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה. אולי אחת הקשות בתולדותיה.

לא מדובר באירוע נקודתי שיעבור, מדובר בתהליך ממושך בו ישראל הופכת להיות מבודדת בעולם – לא מובנת ומוקעת.

לבידוד הבינלאומי יש השלכה קשה על מעמדה של ישראל באיזור – השכונה הקשה שבה אנו חיים.

כושר ההרתעה של ישראל מבוסס כמובן על כוחו של צה"ל, אך גם על מערכת היחסים עם ארה"ב.

הבידוד הוא לא רק ביטול הופעות רוק, הוא גם ביטול הזמנת נשיא המדינה למדינות ובעיקר הבידוד פוגע בביטחון ישראל וביכולת התמרון הצבאית שלה.

החלק הקשה לכל אזרח ישראלי, שהמובן מאליו לנו לא מובן מאליו מעבר לגבולות ישראל – בעיקר כשהדבר נוגע לאותם אלה שגאוותינו עליהם– חיילי צה"ל שגם יושבים פה היום ומקשיבים לדיון.

ביום שני בבוקר כשנודעו תוצאות המבצע יצאתי להגן על צה"ל ולייצג את מדינת ישראל ואת ההחלטה לא לאפשר למשט להגיע לעזה. קודם כל כי זה הדבר הנכון ואני חושבת שלא היה צריך לאפשר למשט להגיע וגם כי יש באמת ימים בהם אין אופוזיציה. עוד לפני שנראו התמונות הקשות קורעות הלב של החיילים המוכים, עוד לפני שידעתי מה קרה שם. עוד לפני שידעתי שיש אזרחים שנהרגו. ידעתי שהחיילים היו צריכים להגן על עצמם. אנחנו יודעים מי הם החיילים האלה, הילדים שלנו – על אלו ערכים הם גדלו. ערכים שלא משתנים כשהם מגיעים לגיל 18 ולובשים מדים.

הבעיה שכפי שהיה לי ברור שאם חיילי צה"ל ירו, זה תמיד היה כהגנה עצמית – הרי שמבחינת העולם היה שימוש מופרז בכוח. אם פעם עוד שמו סימני שאלה, הפעם שמו סימני קריאה.

המובן מאליו לנו צריך קודם להאמר לחיילים – תודת העם כולו לחייליו – ולחיילי השייטת אני רוצה לומר, תודה שהתאפקתם בהתחלה, אבל טוב שיריתם והגנתם על עצמכם דקה לפני שהיה מאוחר מדי.

כולנו שותפים לכך שאין לאפשר לעולם לחקור את חיילי צה"ל- ישראל לא יכולה להעמיד את חייליה למשפט העולם אחרי כל מבצע צבאי.

שמעתי את ראש הממשלה אומר שלא ייתן לחיילים להיחקר, אך האמירה לא מספיקה.

יש כלל מרכזי אחד ביחסי ישראל והעולם – העדר יוזמה מוביל למעורבות בינ"ל. זה נכון לתהליך מדיני וזה נכון במיוחד לוועדות חקירה – וועדה בינלאומית שתחקור את האירוע היא האופציה הרעה מכולן ואני מקווה שניתן יהיה לעצור אותה ובעניין הזה קדימה תשתף פעולה עם הצורך למנוע ועדת חקירה בינלאומית. אבל יש דרך, ואני מקווה שלא מאוחר מדי. וזה דורש ועדת חקירה פנימית, ולא בינלאומית. הצעתי את זה לשר הביטחון עוד ביום שני בבוקר כעצה ידידותית-לא אופוזיציונית. הצעה שתמנע מהחיילים להכנס לחדרי חקירות ולהיחקר באנגלית. לא הצעה של אופוזיציה. אבל עכשיו צריך להפסיק את ההיסוס וההתלבטות שמלווים את הממשלה הזאת בכל קבלת ההחלטות וגם בעניין זה.

כדי למנוע חקירה באנגלית של חיילי צהל על הספינה צריך ראש הממשלה להסכים להיחקר בעברית על החלטותיו בוועדת חקירה פנימית.

עד עכשיו עסקתי בעבר, אבל האירוע כאמור אינו מרכז הבעיה, אין לי ספק ונדמה לי שכל אזרחי ישראל מבינים, שאם אותו אירוע היה קורה על רקע אחר – התגובות של העולם היו אחרות לגמרי. ולכן הצעת אי האמון היום היא כדי לגרום לממשלה הזאת לעשות הערכת מצב ולשנות את המדיניות שלה. ישראל חייבת הערכת מצב ומדיניות שתשנה את המסלול שבו אנו נמצאים, המצב הנוכחי קשה, אך אינו מכת טבע וניתן לשינוי ועל זה אי האמון.

שמעתי את הקולות נגד הצעת האי אמון היום, הואשמנו כמעט בבגידה.

תראו מה קורה לנו – ככל שאנחנו הופכים יותר מבודדים, יותר מנודים, ככה מתחילה סתימת פות, פחד מביקורת, לעיתים עד כדי כך שנאה פנימית הנובעת מפחד לשמוע מביקורת.

אני שומעת את השימוש הציני בחיילים כדי לומר לנו אל תבקרו – תשתקו. לא שתקתי שהייתי צריכה להגן על החיילים ביום שני לפני כל העולם. ואני לא יכולה לשתוק כשצריך לנהל מאבק – וכאן צריך פיקוד לא צבאי, אזרחי, שמקבל החלטות ולא רק ישיבות שביעייה אין סופיות. לו היינו עכשיו במלחמה – לו עכשיו חיילים היו בחזית או באמצע מבצע צבאי – הרי בוודאי שהיינו מגבים. ביטלנו בשבוע שעבר את הצעת אי האמון בממשלה. גיביתי לכל אורך המבצע את החיילים והממשלה.

המבצע הצבאי הסתיים – המאבק על לגיטימיות המדינה צריך להתחיל – ושתיקה תהיה מול התנהלות הממשלה בעניין הזה חוסר אחריות מצד אופוזיציה אחראית וממלכתית.

יש לנו אמון מלא בצה"ל.

אין לנו אמון בממשלה שהביאה את ישראל למצב קשה של בידוד שמונע מצה"ל לפעול במקרה הצורך כי המצב המדיני קובע את התודעה הבינ"ל ועמדת העולם ביחס למבצע. יש לי אמונה מלאה במדינת ישראל, בערכים שלה, באזרחים שלה. אך ממשלת ישראל הנוכחית אינה מייצגת אותה כלפי העולם.

יותר מביקורת על העבר אני רוצה להציע פעולה לעתיד.

הרי את הדברים האלה אומרים היום שרים בממשלה. אומר שר הביטחון, צריך לעשות משהו מדיני, אבל בוודאי ששר ביטחון לא יכול לשבת בעמדת משקיף בלי לבצע את אותה מדיניות שהוא מטיף לה.

הסברה, ואני יודעת שהיתה ביקורת. הסברה, גם אם אני שותפה לביקורת, אינה תחליף למדיניות.

ביקורת על ההסברה זה הפתרון הקל. דובר נאה באנגלית רהוטה אינו תחליף למדיניות. הבנתי את עומק הבעיה שישראל נמצאת בה, דווקא כאשר ראש הממשלה חזר, ושמעתי אותו מדבר בעברית. וששמעתי אותו מדבר, הבנתי שגם ראש הממשלה לא מבין לעומק מה באמת העניין.

דברי רה"מ לא נועדו להסביר לעולם, הם דיברו פנימה.

"העולם צבוע" –מה שנכון, יוצר הזדהות בישראל ותחושת קיפוח, ישיבה משותפת בפינה, העולם כולו נגדנו. אבל "העולם צבוע" זאת לא מדיניות ולא תוכנית פעולה. ישיבה משותפת בפינה של כל העולם נגדנו

זאת חולשה, זאת הרמת ידיים וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להרים ידיים.

אני שומעת גם היום את רה"מ אומר שהמצב היום מאוד רע, אז אני אבקש מהאופוזיציה לא לתקוף. הרי אי אפשר לייצר מעגל שבו אני מקדם מדיניות שגויה, ולהסתפק בזה שהמצב רע.

התוכנית להשבת הלגיטימיות לישראל לא בנויה על צורך לרצות את העולם הצבוע אלא על גיוס העולם לאינטרסים של ישראל.

גיוס העולם לאינטרסים של ישראל הוא אפשרי. האסטרטגיה המדינית – ביטחונית: מתבססת על שניים.

האחד – מערכת היחסים עם ארה"ב שמשליכה באופן ישיר על מעמדה של ישראל בעולם. השניה – תהליך לסיום הסכסוך והסדר המקנה ביטחון לישראל.

הדרך להשיג את זה: בידוד החמאס שאינו פרטנר לשלום והסדר עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית. שר לא יכול להיות בעמדת משקיף. הדברים שאני אומרת כאן הם הבעיה העיקרית של מדינת ישראל.

כשהובלנו את החזון הזה העולם כולו היה איתנו, הקוורטט, שמורכב מהאו"ם, מאירופה, מרוסיה, מארה"ב, ביוזמתנו – קבע שלא תנתן לגיטימיות לחמאס בלי שיכירו בישראל, יתנערו מאלימות והטרור ויקבלו את ההסדרים הקודמים. הסדרי השלום.

הייתי שותפה פעילה לקביעת המדיניות הזאת בממשלה הקודמת ומכוחה בוצע הסגר על עזה, שאינו סגר הומניטרי, כי השערים פתוחים למעבר הומניטרי. אך אלו היו ימים בהם לישראל היתה מדיניות, היו ימים בהם ישראל היתה לגיטימית והחמאס לא. היו ימים בהם ארדואן היה שחקן משנה באיזור והוא ידע שהוא צריך לקבל עליו את אותם כללי קוורטט שישראל הובילה ולא מוביל מדיניות ואז, שהוא הבין שהעולם מאמץ את המדיניות והחזון שלנו – הוא לא העיז לפעול נגד העולם שהיה איתנו.

החזון הוא של השלום וכדי להגיע לשלום אסור לתת לגיטימיות לחמאס. ולכן משט כזה אינו עוזר לתהליך השלום, אלא פוגע בו. אבל בשביל זה צריך מדיניות.

הומניטרית – כן בוודאי, לגיטימיות – לא, לא כעונש לטרור אלא כאין איתם תקווה לשלום. כדי לשמור על אי לגיטימיות של החמאס ממשלת ישראל צריכה להגיע להסדר עם הממשלה הפלשתינית הלגיטימית.

ובכלל כדאי שנשים בצד את דימויי העבר. השמאל – שלום, ולתת משהו לפלסטינאים כי הם רוצים, והימין עוסק בביטחון ומלחמה בטרור. השבוע הזה מיצה את העובדה ששני הדברים כרוכים זה בזה.

בעודי מנהלת תהליך שלום עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית, תמכתי והובלתי את מבצע עופרת יצוקה לייצר הכרעה (ולא הסדרה או הסכם איתם כמו ששהב"ט רצה). הכרעה כוחנית כי אין איתם תקווה לשלום. יש ממשלה שיום אחד מדברת על טרור ויום אחר על שלום כשני דברים נפרדים ולא מבינה איך זה עובד ביחד, כי אין כאן חזון ואסטרטגיה כוללת. כשיש ממשלה כזאת שהעולם אינו מאמין שיש לה כוונות לשלום.

ראש ממשלה שהעולם לא מאמין לכנות כוונותיו לשלום לא יקבל תמיכה בפעילות נגד האסלאם הקיצוני והטרור. העולם יכול לתמוך במדיניות הדואלית עם מי מדברים ואת מי מרתיעים – כשיבין שישראל לא רוצה להעניש את הפלשתינים אלא שאין תקווה להסדר עם החמאס. ושהדרך לשלום עוברת דרך בידוד החמאס.

ואני רוצה גם לומר למנהיגי הציבור הערבי, לכם אני אומרת– זאת היתה יכולה להיות, הזדמנות עבורכם לעשות את הדבר הנכון. והדבר הנכון הוא לא לתמוך בחמאס ובדומיו. אם אתם כנים ברצונכם בהסדר – אל תתנו את אותו כוח והלגיטימציה למתנגדיו ובוודאי אל תחצו קווים אדומים ונחצו בשבוע הזה קווים אדומים.

אם הממשלה לא תאמץ את החזון הזה בהבנה עמוקה שלו – נקבל את הרע מכל העולמות והתהליך הזה כבר מתחיל. לפני שנה וקצת, לפני הבחירות בישראל, ישראל היתה לגיטימית והחמאס לא. היום ישראל מבודדת והחמאס פורץ את הבידוד, חלק יהיה גם בהסכמה של ישראל, שלא עומדת בלחץ – שמשחררת את אותם פעילי טרור.

והממשלה הזאת צריכה להבין שהבחירה היא בין מדינה פלסטינאית בתנאים שלנו, או חסמטן כתוצאה מאי עשייה ומחדל. כשזאת תהיה המדיניות האמיתית והכנה – לא מן הפה אל החוץ – כשזה יקרה ישראל תוכל לקבל לגיטימיות גם לפעולה צבאית נדרשת. כשזה הרקע לפעולה, העולם כולו נראה אחרת. ואני מאוד מקווה שמעז יצא מתוק – והתפקחות ושינוי מדיניות.

כשזה יקרה – כמו תמיד אשוב ואומר על כל במה – קדימה תתמוך, תגבה ותעזור להגיע למטרה הזאת בלי שום שיקול פוליטי.

לבני התראיינה, בין השאר, לרשת סקיי-ניוז הבריטית, CNN, לרשת BBC אירלנד, לרשת ABC, לטלויזיה הטורקית, הצרפתית והאוסטרלית. כמו-כן התראיינה הבוקר לסוכנויות הזרות. במהלך דבריה הדגישה לבני שבנושא התקרית בלב ים אין בישראל אופוזיציה וקואליציה וכי היא מייצגת את מדינת ישראל. לבני הוסיפה כי חיילי צה"ל לא פעלו על מנת להרוג אנשים אלא על מנת לעצור את הספינות, פעולה במהלכה הותקפו החיילים ולכן הגנו על עצמם.

במהלך ראיון לרשת ABC אוסטרליה, פנתה המראיינת ללבני ותהתה: "10 אזרחים נהרגו ואף אחד מחיילי צה"ל לא נהרג, גם אם חלקם נפצעו".

לבני ענתה לכתבת: "אני רוצה לומר משהו על החיילים האלו – הם הילדים שלנו. ישנן פציעות רציניות בקרב החיילים שלנו. המטרה של החיילים הייתה לעצור את הספינות, לא להרוג אנשים. אך מכיוון שהם מצאו עצמם במתקפה מצד אותם פעילים, הם הגנו על עצמם. זה מה שכל חייל היה עושה".

קודם לכן התראיינה לבני לרשת הטלוויזיה הטורקית והבהירה כי "כולנו מצטערים על אובדן חיים ונפגעים, אך היה צורך לעצור את הספינות האלה מלהגיע לעזה. הם לא הגיעו בשם משימה הומניטרית"

"זה לא נעים לשמוע ביקורת – זה התפקיד של אופוזיציה במדינה דמוקרטית.מתפקידה לחלק ציונים לממשלה ולעומד בראשה. רק יש לנו ראש ממשלה שעסוק בניסיונות להפיל את האופוזיציה ולחלק לה ציונים. זה לא אישי – אבל על כיסא ראש הממשלה יושב אדם והאדם הזה שיושב היום על כיסא רה"מ הוא האדם האחרון בבית הזה שיכול להשתמש במילה הדר. זה מכעיס אותך שמישהו עמד על הדוכן הזה והשתמש בכסף מזוייף – אבל הדר זה כל כך רחוק מלשלם כסף אמיתי בחדרי חדרים כדי להפיל ממשלה ולקנות קולות ולצרף עוד אנשים לממשלה ולקנות מפלגה – זה אדוני ראש הממשלה לא הדר.מתפקידנו להביא לידיעת הציבור את כל מה שנעשה לפני תוך כדי אחרי הרכבת הממשלה – את אותה התנהלות של ראש הממשלה שאין בינה לבין הדר ולא כלום.

"רה"מ – אם אתה רוצה להימנע מביקורת הפתרון המוצע הוא פשוט לעשות את מה שנכון ועל כך אדבר. מדינת ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת והמדינה היהודית היחידה בעולם. תפארת המעשה הציוני. כמה פעמים כל אחד מאיתנו משתמש בכל שפה שהוא יודע כדי להסביר גם בעולם עם המילים הללו את מה שאנחנו – זו הגאווה של כל אזרח ישראלי. אבל חוץ מלדקלם את המילים האלה של מדינה יהודית וציונית ודמוקרטית – מה אתה עושה רה"מ כדי לשמור על ישראל ככזאת? אני לא מדברת על מה שאתה מוכן לשלם כדי לשבת על הכיסא הזה אלא על מה אתה מוכן לשלם אולי גם ברמה פוליטית ע"מ לשמור על ישראל ככזו.

"אנו נמצאים במסלול בעייתי וקשה שעלול להוביל לכך ואפשר לעצור זאת – שמדינת ישראל תאבד את הערכים האלו או חלקם. זה לא התחיל עכשיו למען ההגינות. זה תהליכים שקורים. ידן של ממשלות קודמות קצרה או לא רצו שיטת ממשל גרועה שהתחייבת לשנותה עד שהתחייבת לשותפים הטבעיים בממשלה. לא לשנות חלילה. זה הוביל לכך שבכל היבט שהוא אם לא יעשה מעשה ובידנו הדבר – ישראל עלולה לאבד הערכים עליהם אנו כה גאים. הקיום שלנו זה גם קיומנו מבפנים ולא רק האיומים מבחוץ עליהם אתה כה מטיב לדבר ושאכן קיימים.

"מדינת ישראל הופכת לחברות שונות החיות זו לצד זו. כ 50 אחוז מילדי כיתות א שייכים היום לקבוצות באוכלוסייה שמסרבות ללמוד על המעשה הציוני, שלא ישתתפו בנטל החברתי והביטחוני שלא ישתתפו בנטל שנופל על מעמד הביניים ולא יצאו לעבוד. אנחנו נמצאים אחרי שבועות וחשובה לך המסורת – במקום לדבר על הגיור ההוא תשאל מה קורה היום עם מי שרוצה לעשות את המעשה היהודי ציוני – העולים שהגיעו הנה ולא יכולים לעשות זאת ולהצטרף לעם ישראל. האם נוח לך רה"מ שנשים צריכות לנסוע בירכתי האוטובוס? ממשלות ישראל טעו לדורותיהן אך הגיע הזמן לעשות את התיקון

"הדברים שאני אומרת לא נועדו להפנות כעס לקבוצות בחברה הישדראלית – כל אחד ודרכו, אני מכבדת את האמונות השונות בחברה הישראלית ואת הדרך המיוחדת שבה חלקים בעם היהודי שומרים על המצוות. אך נדרש מעשה בכדי להבטיח שלא יהיה מצב בו 80 אחוז כלל לא לומדים את החינוך הציוני. אי אפשר להתענג רק על ההצטרפות ל OECD – גם אתה יודע שהנתנונים מראים שילדי ישראל חלשים בהרבה מאלו שלמדינות אחרות השייכות לארגון. ויש גם תהליך של דה לגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אנשים פוגשים אותי, חלק הצביעו לקדימה, חלק למפלגות אחרות והם שואלים אותי תגידי, הוא עד כדי כך ציני, הוא לא רואה מה שקורה כאן ואתה יודע רה"מ אני אומרת להם שלא. אני באמת חושבת, פעם הגדרת את עצמך כאזרח מודאג, מוכנה לומר שאתה גם ראש ממשלה מודאג.

עכשיו אני יוצאת מתוך הנחה רה"מ שאתה באמת ובתמים מודאג מהסכנות הביטחוניות העורבות לישראל. מאלה שאינם מקבלים את קיומנו כאן. אבל אני בטוחה שגם אתה יודע שהביטחון הלאומי הוא גם החוסן הפנימי החברתי.

אני רוצה לשאול, מה אתה עושה כדי לשנות את המתווה הזה, הבעייתי הזה, שהמספרים נמצאים כאן. אתה יודע – אתמול היינו בדיון אצלך ואמרת דבר שאני מסכימה איתו. אמרת שתפקידה של מנהיגות היא לא רק לזהות את מה שקורה ונמצא על השולחן אלא לזהות תהליכים ושההיסטוריה שופטת כל אחד ואחד מאיתנו מנהיגי העולם לא רק על בסיס מה שקרה באותה נקודת זמן אלא על בסיס היכולת שלהם לזהות תהליכים. אז למען הסר ספק אני שמה היום את התהליכים האלה על השולחן כפי שאני עד עכשיו לא ראיתי אותם קורים. אני רוצה לשאול היום איזה החלטה קיבלת אתה במהלך השנה וקצת שאתה ראש ממשלה כדי לעשות את מדינת ישראל מדינה טובה יותר – החלטה לא ועדות – אני לא מדברת, כמובן, על ההחלטות שנועדו כדי לשמר את הקואליציה

דרך אגב עכשיו יש איזה פטנט איזה עטיפה של תקציב דו שנתי – שערורייה כשלעצמה שלא נכונה מבחינה כלכלית אבל נועה עוד פעם רק כדי למנוע את המפגש שכל כך קשה לך, עם הכנסת הזאת, את הצורך להסביר, את הצורך לתת לחברי הכנסת לפעול על פי חובתם הפרלמנטארי וחבר הכנסת בוים אמר דבר נכון: שר האוצר נתניהו לא היה נותן לרה"מ ביבי לעשות את מה שאתה עושה היום אבל אז לשר האוצר נתניהו היה ראש ממשלה אחראי שקשה מאוד להגיד על ההחלטות הכלכליות שאתם מקבלים שכל כולן הן החלטות מקריות של וועדת שרים לחקיקה. אין מטרה, אני בחלק לא מבינה, אני רוצה להבין.

שמעתי אותך מדבר לפני הבחירות שתיתן לחיילים משוחררים, לכל אחד, אולי נדמה לי רק ליחידות קרביות, שנת לימודים חינם. הצבתעתם נגד.

אני רוצה לומר שאם הייתי באמת יודעת שיש רצון לפרוץ את תקרת ההוצאה, והיום באמת הממשלה הזאת זה האיש השמן שכל כך דיברת עליו בזמנו שיושב על כסא מעמד הביניים בישראל אבל הייתי מקבלת גם את כל זה אם הייתי יודעת שיש איזה סדר עדיפויות שנועד לשדר איזה חזון לטווח הארוך. אם הולכים לעסוק באמת בחינוך דיפרנציאלי מבחינה תקציבית. אם הולכים להשקיע במקומות הנכונים. אתה יודע מה, אם אתה הולך, אם אתה משלם, להחזיק קואליציה שתעשה מעשה מדיני גדול – הייתי יכולה לקבל את זה, אבל גם זה לא, אתה מבין – מעשה מדיני גדול זה לא מס שפתיים.

עכשיו אתמול בערב, בלילה, לדעתי באזור חצות בערך היה כאן דיון במליאה מרתק. ישב על הדוכן חבר קואליציה, ישב שר מהקואליציה ועוד שני חברי אופוזיציה והאחד אמר דובר מה יקרה, נדמה לי שזה יח' בתשרי או העשרים ומשהו בספטמבר יסתיים תאריך ההקפאה ואמר חבר מפלגתך: מה זאת אומרת הוא אמר שהוא ימשיך לבנות. אמר השר בממשלה?: הוא אמר אבל הוא לא יעשה. אמר חבר אופוזיציה אחר. צריך לבדוק אם הוא אמר את זה לפני שהוא הבטיח משהו אחר לארה"ב.

הבעיה היא שהקואליציה הזו מורכבת מאנשים שכל אחד מהם בעצם בונה על זה שאתה מרמה את השני. זה מה שמחזיק את הקואליציה. כל זה קורה בהיעדר חזון. בירכתי על פתיחת שיחות הקירבה במגבלות שלהן – והמבחן יהיה מבחן המעשה שלך תוך כדי. זה נכון שהעולם היום כמו שאמרת לא מתגייס – אתה מבין רה"מ – העולם לא מבין את המדיניות שלך. העולם לא נגד ישראל. אני מאוד אשמח אם לא תיתן לאזרחי המדינה את התחושה שהעולם נגדנו. שאזרחי המדינה לא יחשבו שאולי אנחנו כחברה לא בסדר. החברה הישראלית מצויינת בכפוף לאותם תיקונים שצריך לעשות. העולם לא מבין את המדיניות שלך. כשאנחנו אמרנו בממשלה הקודמת צרכי ביטחון ופירוז – לא רק שכל העולם תמך גם הפלסטינים הסכימו. כאשר נסעתי לארהב והסברתי שמשמעות שתי מדינות לאום היא שהאחת יהודית והשנייה היא הפתרון השלם והמלא לפלסטינים וסיום הסכסוך – קיבלנו את אותה האמירה והמכתב. מה שהשתנה שם זה לא הממשל – כן הוא השתנה אבל בהתנהלות נכונה של ישראל אפשר לגייס את העולם לצרכים הבסיסיים שלה.

כשנכנסנו לחדר המו"מ ידעו כולם שנעמוד על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. אני שומעת שאתה אדוני רה"מ דורש מהפלסטינים דבר שאפשרי בהתנהלות נכונה – להגיד מדינה יהודית. זה בסדר וחשוב. אבל מה אתה עושה כדי שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית במובן הלאומי של המילה? וכדי שתישאר מדינה יהודית דמוקרטית וציונית צריך לקבל שתי החלטות לא פשוטות עם מחיר פוליטי אולי – האחת לסיים את הסכסוך ונכון שזה תלוי גם בפלסטינים אבל זה תלוי גם בך. החלק השני מתייחס למה שקורה כאן בפנים – האם אתה מוכן להכרעה בנוגע להסדר שלום אך גם בנוגע להכרעה פנימית שעוסקת במהותה של ישראל כמדינה יהודית. מדינה שהחינוך הציבורי בה הוא אחיד. מדינה שלומדים בה כולם מקצועות ליבה. מדינה שכולם שותפים לנטל ולא רק קבוצה שהולכת ומצטמצמת והנטל נופל עליה. שום דבר מזה לא נוגד את האידיאולוגיה של הליכוד. מה זה העניין היהודי בעיניך אם לא הנושא הלאאומי? מי יוכל להתחתן? מעמד נשים? איך יהיו הרחובות? בוא נקבע את זה אנחנו בשביל הילדים של כולנו כי זה חשוב לנו לא פחות מאף אחד אחר במדינה הזו. והיעדר החלטה יוביל לכך שנאבד בזה. הל"מדים היחידים שהליכוד היום מחזיק בהם זה לשרוד לשלם לשלוט לא לעשות כלום.

הנאום הזה לא נועד רק לבקר אלא להעיר אותך לקבל החלטות שקדימה מוכנה להיות שותפה להם אבל זה לא יכול להיות עם ממשלה שכל תכליתה לא לעשות כלום.