שלום, אני ציפי לבני, ברוכים הבאים לפודקאסט שלי.
והיום אני רוצה לדבר אתכם על למה בעצם שומרי הסף, היועצים המשפטיים ובית המשפט העליון כל-כך מפריעים לממשלה הזאת – רמז, זה ממש לא קשור למשילות, למרות שזה התירוץ שהם משתמשים בו; מה האינטרס המשותף לבית היהודי ולנתניהו בעניין הזה – עוד רמז, זה לא רק אידיאולוגיה; איך חוק הלאום קשור לכל זה; לאן זה לוקח את מדינת ישראל; למה זה כל-כך מכעיס אותי ומדאיג אותי; ולמה גם זה צריך להיות מאוד מאוד חשוב לכם, אזרחי ישראל היקרים.
גל של חקיקה נופל עלינו, כל שבוע מונח עוד חוק על השולחן, כשכל החוקים האלה מרוכזים במטרה אחת – עוד כוח ועוד כוח לשלטון, עוד פגיעה ועוד פגיעה בשומרי הסף ובבית המשפט העליון, והכל מלווה בנאומים ובראיונות, שגם אם הם לא מבשילים לחקיקה, הם מראים את הכוונה.
בית המשפט העליון, כך אומרת שרת המשפטים, הציונות עבורו זה שטח מת. נעלה ב-9D, מוסיף עוד חבר מהבית היהודי, על בית המשפט העליון. יועצים משפטיים לממשלה, היועץ המשפטי לממשלה? "עוד עורך-דין, נמנה אותו ישירות במקום ועדת איתור ציבורית". ובכלל, השרים יקבעו מי יהיו היועצים המשפטיים של המשרד שלהם, כי הם בעצם צריכים להיות לא שומרי הסף שמייצגים את האינטרס הציבורי, אלא סתם עורכי הדין של השרים. ומעל לכל זה, החוק הקרוי חוק הלאום שבעצם מוחק את ערך השוויון ממגילת העצמאות.
טוב, אז איך בעצם חוק הלאום קשור לכל העניין הזה של יועצים משפטיים ובג"ץ? אז נסביר, ואולי נתחיל דווקא בחוק הלאום.
תראו, מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, גם וגם. הרי מגילת העצמאות היא תעודת הלידה של מדינת ישראל, היא נולדה אחרי ייסורים רבים של הציונות ושל העם היהודי, אבל היא כוללת את ההסכמות של כל החלקים של הציונות שהיו אז, כל המנהיגים, שגם אם ויתרו על דברים, התחברו לתוך דבר אחד מתוך הבנה ואמירה שזה הדבר הגדול באמת. ומגילת העצמאות קובעת שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, עם שוויון זכויות מלא לאזרחים, ללא הבדלי דת, גזע ומין.
אבל חוק הלאום בעצם קובע שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, שזה בסדר וזה יפה וזה חשוב, אבל הוא מוחק את החלק השני במגילת העצמאות, את השוויון לכולם. טוב, אני יודעת, אולי תחשבו שזה טעות וכרגע רק מניחים את החוק שהוא חוק הלאום ואחר-כך נוסיף את השוויון. ממש לא. ניסינו, הגשנו הצעות חוק שקובעות גם וגם, מדינת העם היהודי עם שוויון לכולם, אפילו הצעת חוק שלוקחת את מגילת העצמאות ורוצה לחוקק אותה כחוק יסוד. הממשלה הזאת מסרבת, מתנגדת, רוצה למחוק את השוויון מחיינו המשותפים.
אתם מבינים, יש כאן מהלך מכונן. חוק הלאום הוא בעצם חוק ההכנה לסיפוח. הרי האידיאולוגיה של הבית היהודי זה לספח את יהודה ושומרון ואת כל השטחים. הם יודעים שישראל לא תוכל להיות גם יהודית וגם דמוקרטית אם נספח את אותם מיליונים של פלסטינים. למעשה, היא לא תהיה לא זה ולא זה. אבל יש כאלה שחושבים שם שאם לא נעגן את השוויון, אז לא נרגיש כשנגיע למצב שבו בעצם ישראל הופכת להיות למשהו שאני שנים לא השתמשתי במילה הזאת – שישראל הופכת להיות למדינת אפרטהייד. או מדינת הלכה, או שניהם.
אז איך חוק הלאום בעצם קשור לכל החקיקה הזאת נגד בג"ץ והיועצים המשפטיים? כי בג"ץ והיועצים המשפטיים, או בעיקר בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה, הם המעצבנים האלה, הם אלה שקובעים שלמשל צריך לשמור על עיקרון השוויון, הם אלה שקובעים שעוד איזה מאחז לא חוקי הוא לא חוקי ואי אפשר להכשיר אותו, והיועץ המשפטי לממשלה מרים את הדגל ואומר שחוק ההסדרה, שמבקש לקבוע שמה שלא חוקי ביהודה ושומרון פתאום הופך להיות חוקי, הוא אומר – כל הדבר הזה זה לא חוקתי ואני מתנגד לו. אז מה הפתרון? נמנה משלנו ונחליש את הכוח שלהם ונגיד שהם כולם איזה שמאלנים שמשתפים פעולה עם האויב, או עוד עורכי דין, ובכלל למה שלא נמנה אנחנו אותם. ואז אתם שומעים את הטקסט שחוזר על עצמו כל הזמן – משילות, משילות, משילות.
אבל הבטחתי גם להגיד לכם איך נתניהו קשור לכל זה, כי הרי דיברתי על האידיאולוגיה של הבית היהודי, של הסיפוח, ונתניהו הוא הרי אמר בנאום בר אילן שהוא תומך בשתי מדינות לשני עמים. הוא קשור לזה כי יש כאן איזה תנועת מלקחיים וחיבור מסוכן שבו האידיאולוגים, שהם קבוצת מיעוט, לוקחת ראש ממשלה חלש, שגם הוא יש לו אינטרס בגלל השחיתות האישית שלו, שהיועץ המשפטי לממשלה ייתפס כחלש בעיני הציבור או כלא צודק, ובג"ץ, אם העניין שלו האישי יגיע לבג"ץ אם יוגש כתב אישום. ולכן האינטרס האישי של ראש הממשלה, בגלל השחיתות האישית שלו, יחד עם העניין האידיאולוגי של הבית היהודי וחלק מאנשי הליכוד, זה מה שהופך את זה לכל-כך מסוכן.
אבל בכל זאת אני חושבת שזה יהיה הוגן להתמודד עם טענות שהן טענות שלרגע נשמעות ענייניות. אז בואו נעסוק רגע במשילות. ואני שומעת את השרים אומרים משילות, משילות, נבחרנו לשלטון, הריבון הוא העם, העם בחר בנו, אנחנו הרוב, בקיצור, במילים אחרות מה שהם אומרים הרוב קובע. אתם זוכרים שהיינו קטנים והיינו אומרים את זה בבית ספר – זה מדינה דמוקרטית והרוב קובע? טוב, זה היה נכון לכיתה א'. אבל דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב וזה ממש לא איזה צ'ק פתוח לשלטון לעשות מה שהוא רוצה. שלטון שעושה מה שהוא רוצה, יש לזה שמות אחרים וזה ממש לא דמוקרטיה. דמוקרטיה זאת מערכת ערכים ואיזונים ובלמים שבעיקר מחייבים את השלטון קודם כל כלפי האזרח, ולאזרח יש זכויות וגם למיעוט יש זכויות שעליהן הרוב צריך לשמור, אחרת זה הופך להיות עריצות של הרוב.
עכשיו נכון שהממשלה נבחרה כדי לקדם מדיניות ובוודאי שהפקידות, גם הבכירה, צריכה ליישם את המדיניות הזאת. ואני גם מודה שלפעמים המערכת הזאת מסורבלת ויש פקידים שנדמה להם שהם יודעים יותר טוב מהשרים. לפעמים זה גם נכון, אבל עדיין השר הוא זה שנבחר ויש לו את המדיניות. אבל אתם יודעים, אני הייתי שרה בשישה משרדים שונים ועבדתי עם יועצים משפטיים שונים, ונכון שלפעמים הם שאלו שאלות ואמרו שמסובך, אבל בסוף מצאנו את הפתרונות.
החלק החשוב בעיני, למה בעצם הם שומרי הסף? כי התפקיד המרכזי של היועצים המשפטיים ובעיקר של היועץ המשפטי לממשלה, גם לפעמים להגיד לשר – עד כאן, אנחנו לא יכולים לשתף איתך פעולה. אתה נכנס לתחום אפור, לפעמים עובר את הקו השחור של הפלילי. אתה רוצה לקדם מדיניות? בסדר גמור, אבל תצטרך למצוא דרך אחרת. אתם יודעים, אני גם ראיתי איך שרים לפעמים נעזרים ביועץ המשפטי לממשלה כשבאים אליהם פעילי המפלגה ודורשים כל מיני דברים ורוצים הטבות וג'ובים ועוד דברים של שימוש לא ראוי בכספי הציבור והשר אומר "כן, אני רוצה לתת לכם, אבל אני לא יוכל כי היועץ המשפטי לממשלה אוסר עליי". אז כל היועצים המשפטיים האלה הם לא עורכי דין, תשכחו מהדוגמא הזאת שאתם הולכים לעורך דין שהוא מוצא לכם את הקומבינה כדי להסתדר. התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים במשרדים הוא גם לעזור ליישם מדיניות אבל גם לעצור אותה כשהמדיניות הזאת היא מדיניות שנכנסת לתחום האפור או השחור.
טוב אז למה אני מספרת את כל זה, ולמה זה כל-כך מכעיס אותי? כי יש כאן מהלך מתוכנן שנועד להביא אותנו למצב שבו נספח את השטחים ואתם כבר לא תרגישו שאנחנו בלענו לתוכנו מיליונים של פלסטינים וישראל הפכה להיות מדינת אפרטהייד. ולכן מוחקים את השוויון ולכן מגמדים את בג"ץ ולכן מגמדים את היועץ המשפטי והיועצים המשפטיים, כדי שהם לא יגידו שאי אפשר להעביר כסף מתחת לשולחן להתנחלויות ושהחטיבה להתיישבות, שדרכה מעבירים את הכסף, צריכה להיות שקופה כדי שאתם הציבור תדעו בדיוק מה קורה שם, וכדי שבג"ץ יהיה חלש כדי שלא יוכל להגיד שמה שנעשה זה לא חוקי. וזה מהלך אחד, גדול, מתוכנן, וזה מהלך שכל יום מוביל לנו עוד חוקים ועוד חוקים ואני לפעמים מרגישה שזה כבר כמו העינוי הסיני הזה, עוד טיפה ועוד טיפה, עוד חוק ועוד חוק, ואני מרגישה, אני מודה, שאולי אני בין היחידים שרואה את התמונה הכוללת, כי אנחנו מקיימים איזה מן דיון תיאורטי כזה על כל חוק שבאמת אולי זה תורם למשילות או לא תורם למשילות. עזבו אתכם, זה מהלך הרבה יותר גדול מזה. ולכן גם אם הייתה לי ביקורת על בג"ץ או על בית המשפט העליון, וגם אם אני ראיתי כשרה איך לפעמים יש פקידות בכירה שיותר מקשה ויועצים משפטיים שיותר קשה לעבוד איתם, עדיין אני אמצא במקום שבו מגן על כל התפיסה הזאת של שלטון שאמור להיות שם בשביל האזרח ומדינה שתהיה גם יהודית אבל גם דמוקרטית.
וכל זה בסוף לא רק איזה דיון תיאורטי, בסוף זה גם ישפיע על הציבור במדינת ישראל, זה ישפיע גם עליכם והיועצים המשפטיים הם אלה שאומרים לשר – לא, לא, לא, אי אפשר לחלק רק למקורבים הפוליטיים. והיועצים המשפטיים הם אלה שאומרים לא, לא, לא, אתה לא הולך לחלק את הג'ובים ואת התפקידים במשרד למי שבא לך. אתם יודעים, עברנו פעם כבר תקופה קשה במדינת ישראל, שבה השלטון היה המפלגה והמפלגה הייתה הכל. ומי שלא היה לו את כרטיס המפלגה ומי שלא היה מקורב, לא קיבל עבודה ולפעמים נשאר מובטל. הימים האלה נגמרו והפכנו להיות למדינה שבה באמת יש שוויון הזדמנויות, או לפחות עובדים כדי שזה יהיה, עובדים כדי לצמצם פערים חברתיים, ושכל ילד יידע שהשמיים הם הגבול ושאם הוא רוצה באמת להגיע לאיזה מקום אז זה לא תלוי במי הוא תומך בקלפי. אז הגענו ועשינו את התיקון הזה, בואו נשמור על זה ובואו נעמוד כחומה בצורה ונמנע מהם לעשות את מה שהם רוצים לעשות – לקדם רק את האג'נדה שלהם ולעזאזל המדינה.