נרשמים, מדברים ומשפיעים

סיכום אירוע

נאום ציפי לבני בכנס הרצליה 2018

יוצא שאני מדברת כאן אחרי שר הביטחון, כאחת מראשי האופוזיציה במדינת ישראל, וחשוב לומר שיש חילוקי דעות עמוקים בינינו לבין הממשלה בהרבה מאוד נושאים מהותיים וחשובים לעתידה של מדינת ישראל. אבל ביום הזה, בבוקר הזה, אחרי הלילה הזה, אנחנו תומכים בצבא ההגנה לישראל. אנחנו תומכים ונתמוך בכל החלטה שהמשמעות שלה לתת ביטחון למדינת ישראל ולשמור על האינטרסים של מדינת ישראל. ויש נושאים אחרים שעליהם נמשיך מטבע הדברים להתווכח.

 

 

רבותיי, בשנת 1948 מדינת ישראל נולדה כמדינת העם היהודי, בגלל הזכות של העם היהודי למדינה משלו, לחיות בה בביטחון, והגדירה את עצמה עם לידתה כמדינה דמוקרטית. זה מה שרשמו ההורים המייסדים בתעודת הלידה, בתעודת הזהות של מדינת ישראל. מדינת העם היהודי עם שוויון לאזרחים, מדינה יהודית ודמוקרטית. ומיד, לצערנו, התינוקות שנולדה מיד הייתה צריכה להתמודד, עם צבא שרק אורגן באותו זמן מול אויבים מבחוץ. ולהתמודד, ויצאה לקרב הראשון בעצם על הקיום שלה.

 

 

שנת 2018. תעודת הזהות – מגילת העצמאות, נמצאת עם סימן שאלה, שאנחנו רוצים להפוך אותו לסימן קריאה. האיזון בין היהודית והדמוקרטית מופר, ועדיין, לצערנו, ישראל בת ה- 70 הבוגרת, עם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, עדיין צריכה להילחם על ביטחון אזרחיה.

 

 

איך תראה ישראל בשנת 2048? הרבה מזה תלוי בנו. המטרה, החזון, לא השתנה מיום הקמתה של מדינת ישראל וזה לשמור על ישראל גם יהודית וגם דמוקרטית. מדינה בטוחה שחיה בשלום ובביטחון. וזה החזון שבעיניי צריך להיות על כל קיר. בחדרי הקבינט, במחנות צה“ל, ובבתי הספר כולם.

 

 

אבל כאמור סדר היום היום הוא בעיקר עוסק בעיקר בדבר אחד, וגם אני אתייחס אליו. אבל לא רק לצפון כי חודש מאי 2018 הוא חודש נפיץ מאוד ובכל הזירות. בצפון אנחנו רואים את החיכוך ההולך וגובר בין ישראל לאיראן בסוריה, על ההתבססות בסוריה. בדרום חמאס דוחף לעימות של עשרות אלפים פלסטינים אזרחים על גדר רצועת עזה עם רצון מזעזע מבחינתו, לתמונות של הרבה מאוד נפגעים פלסטינים על הגדר. ואירועים נוספים שלנו הם גורמים התרגשות ושמחה כמו פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, אבל מטבע הדברים מתסכלים אחרים.

 

 

בימים האלה מדינת ישראל צריכה לשמור על האינטרסים שלה כמובן, ולהימנע ככל שניתן מהתדרדרות למלחמה. ולכן כל פעולה צריכה להיות מאוד מדויקת, עם קלקולציה מדויקת. וכשתוקפים חזק, כמו שראינו הלילה, רצוי לדבר חלש. כי התדרדרות או מלחמה ברור שהיא איננה אינטרס ישראלי. זה לא אינטרס איראני, זה לא אינטרס של חיזבאללה. זה לא אינטרס של סוריה, לא של רוסיה, לא של ארה“ב, לא של איראן כאמור, וגם לא של חמאס בדרום. ובכל זאת ההיסטוריה מלמדת שמלחמות קרו גם בגלל מיס-קלקולציה – הערכה מוטעית של כוונות הצד השני. בין בגלל פעולה צבאית או התבטאות או הצהרה מיותרת. ומאחר ופעולות צבאיות צריך לעשות לשמור על האינטרסים, כל השאר, כל הטקסטים שמסביב בעיניי מיותרים.

תושבי רמת הגולן עברו לילה מאוד לא שקט. גילו כמו תמיד, כמו כל אזרחי ישראל חוסן מדהים. ואני חושבת שזה קורה מתוך ידיעה שמה שצה"ל עושה זה בעצם לאפשר להם הרבה מאוד לילות וימים שקטים בעתיד.

 

 

למי שנדמה שזה קרה ככה שטראמפ נשא את הנאום שלו ופתאום התחילה מתיחות ברמת הגולן, אז יש כאלה שעשו אחד ועוד אחד ויצא להם שלוש. כי המתיחות שקיימת היום ברמת הגולן לא קשורה לנאום של טראמפ, אלא קשורה לאותו חיכוך קיים בגלל האינטרס הישראלי הברור להוציא את איראן מסוריה והניסיונות של איראן לתפוס אחיזה בסוריה ולהפוך אותה בעצם לבסיס איראני על הגבול שלנו. זה מקור החיכוך.

 

 

אני מקווה שאחרי הלילה הזה העם האיראני והגורמים היותר ריאליים באיראן מבינים שעלות השאיפות המיותרות והמסוכנות של סולמני או של גורמים קיצונים אחרים לא רק שלא תורמות לאיראן, אלא גורמות לה נזק.

 

 

אבל רבותיי, אבל ברור שהפתרון לטווח ארוך בסוריה הוא לא רק תקיפות צבאיות מעת לעת, אלא מהלך שלם וכולל שבו מעורבות המעצמות. והתפקיד של רוסיה הוא קריטי בעניין הזה על מנת שאיראן לא תישאר בסוריה. דיברו כל כך הרבה שנים על היום שאחרי בסוריה, אנחנו כבר ביום שאחרי ואיראן לא צריכה להיות שם. האינטרסים הרוסים, אני לא מדברת על ירידה לפרטים אבל בגדול האינטרס הרוסי בסוריה והאינטרס הישראלי בסוריה לא צריכים להתנגש. אנחנו לא עוסקים במשטר הסורי, מה שמעניין את הרוסים. אנחנו כן עוסקים שם באיראן, ובטווח הארוך אני לא מאמינה שאיראן בסוריה זה אינטרס רוסי כלשהו. ולכן אני מקווה שבשיחות של ראש הממשלה עם הנשיא פוטין רק אתמול, השיח לא היה רק על איזה תיאומים צבאיים אלא גם על תפיסה מדינית ורחבה וכוללת, כי התפקיד של רוסיה בהוצאת איראן מסוריה הוא קריטי. העובדה שרוסיה רוצה לשמר, כהצהרתה, את הסכם הגרעין, ועל זה יש לנו ויכוח אחר, לא סותרת את העובדה שמה שאיראן עושה היום לא כלול בשום הרשאה ובשום הסכם שניתן לה מהעולם. זה פעולות שמערערות את היציבות האזורית ולכן זה צריך להסתיים.

 

 

דיברתי על רוסיה אבל כמובן שהחזרה של ארה“ב לאזור היא קריטית, היא חשובה. ואין ספק, גם מהפעולות, גם מהדברים שנאמרים שארה"ב נמצאת באופן חד משמעי לצד ביטחונה של מדינת ישראל. הגיבוי שניתן הוא מבורך, ועדיין אני אומרת, גם כמקבלת החלטות בעבר וגם למקבלי ההחלטות שלנו היום – הגיבוי הזה לא מסיר את האחריות מכם, מכל אחד ממקבלי ההחלטות. זה שאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו חושבים, אולי בלי שמישהו עוצר אותנו, עדיין אומר שאנחנו אלה שצריכים לחשוב מה הדבר הנכון באמת עבורנו לעשות.

 

 

הנאום של נשיא ארה"ב בעניין האיראני הוא בוודאי שינוי אסטרטגי, והוא צריך לשמש עכשיו מנוף מול שינוי מציאות שצריך לקרות מול איראן, ולא רק בסוריה. זה היה נאום מאוד מאוד מרשים, כשמבחינתי שני הדברים שאותי שימחו, אולי לראשונה – הונחה על השולחן הבעיה האיראנית לא רק בהקשר של הגרעין. גם, שנים, נתניהו היה עסוק רק בגרעין. זה דבר לא נכון – הגרעין הוא רק חלק מהבעיה והיום זה ברור לנו כשאנחנו רואים גם מה קורה בסוריה. והנשיא גם תיאר את הסיפור האידאולוגי, הדתי, האיסלאמיסטי שמוביל את המשטר הזה, וגם כמובן את כל מכלול הבעיות שהוא מציג לאזור ולעולם. וגם, אני מקווה שיש בזה חזרה של ארה"ב למזרח התיכון כי בואו נאמר על האמת – עד עכשיו ארה"ב עזבה, אין וואקום. יש מי שנכנס לוואקום הזה, ואני מקווה שעכשיו תהיה חזרה, לפחות כדי לתת איזה מערך מדיני כולל שמשרת את האינטרסים כל של ארה"ב וגם של ישראל. בוודאי שזה מאוד חשוב לכושר ההרתעה של מדינת ישראל, שרואים, שומעים ויודעים שמאחורינו ניצבת ארה“ב.

 

 

במקביל אני רק רוצה להזכיר לחוגגים שבסופו של יום האיום על מדינת ישראל לא היה הסכם הגרעין. זאת אומרת הסכם הגרעין היו בו בעיות, היו בו חורים בעיקר ביחס לזה שיותר מטיפול מיידי בבעיה הוא דחה את חלק מהבעיה לעתיד. אבל האיום הוא איראן, לא ההסכמים שנעשו איתה גם אם ההסכם הוא בעייתי. והחל מאתמול טראמפ בעצם הקדים את המאוחר. זאת אומרת אם הביקורת שלנו על ההסכם הייתה שהוא רק דוחה את הבעיה, עכשיו היא הונחה, ובענק, לפתחו של העולם כולו אבל גם לפתחנו.

 

 

והשאלה האם אנחנו מדברים על מהלך נחוץ, חשוב, הכרחי ומנהיגותי, או למשהו שיהפוך לחרב פיפיות תלויה במה שיקרה עכשיו, לא בנאום של שלשום. אלא האם באמת תהיה עכשיו היערכות אסטרטגית עם תוכנית אסטרטגית שיודעת לגייס עוד גורמים בעולם, על מנת שבאמת יהיה מנוף משמעותי על האיראנים לשנות את ההתנהלות שלהם. ויציאת ארה"ב מההסכם היא בוודאי מנוף כזה, אבל כאמור, רצוי שעכשיו תהיה התארגנות כזאת שהתוצאה לא תהיה שאנחנו יודעים, כולם יודעים מה הבעיה אבל הקדמנו את זה שהיא נמצאת לפתחנו.

 

 

וכאן אני רוצה לומר, כפי שאמרתי ביחס לרוסיה גם ביחס לאירופאיים. מעבר לשאלת ההסכם, ובעיניי גם הסיפור שבו מדינה יכולה לשאוף לנשק גרעיני גם אם היא לא חתומה בהסכם זה דבר שאיננו לגיטימי גם על פי אמנות שונות. אבל גם אם אתם עסוקים רק בהסכם, הרי כשאתם האירופאים ביקשתם להכניס בהסכם גם נושאים נוספים, מה אמרו לכם האיראנים? "עזבו, אנחנו עכשיו עוסקים רק בעניין של הגרעין“. זאת בדיוק ההצדקה, היכולת ואפילו החובה שלכם לבוא ולומר לאיראנים: אין מצב כזה שהסטנדרט הבינלאומי, שאתם – שאיראן, או שכל מדינה, כל עוד היא לא פועלת להשיג נשק גרעיני, יכולה לעשות מה בראש שלה. לתמוך בטרור, להחזיק פרוקסי כאלה, לפעול לערעור היציבות באזור. אין חיה כזאת. והסכם הגרעין לא מונע מכם לדרוש, לפעול ולהפעיל סנקציות. יש שורה שלמה של החלטות מועצת ביטחון שמאפשרות לכם לפעול נגד כל מי שתומך בטרור או עושה פעולות מהסוג הזה, לרבות איראן. וזאת היום בוודאי חובתכם. ועכשיו צריך לצרף גם את הפעולה האמריקאית יחד עם התפיסה הזאת על מנת ליצור מערך אסטרטגי חדש.

 

 

ואם מדברים על טרור, לא יכולה להתאפק אחרי הבחירות בלבנון. חברים, הסיפור שבו חיזבאללה הוא ארגון טרור מוכרז וגם מפלגה פוליטית זה בלתי נתפס, ואף אחד לא צריך לקבל את זה. לא קיבלו את זה עם חמאס בזמנו כשכל העולם אמר "בשביל לקבל לגיטימיות, תתנערו מנשק ומטרור“. ואותו דבר צריך להיאמר לחיזבאללה בלבנון, או במילים אחרות "Bullets or Ballots“. או שאתם רוצים להתמודד בקלפיות או עם נשק. אין את שני הדברים ביחד. כי דמוקרטיה, המשמעות שלה שהמונופול על שימוש בכוח ונשק נמצא בידי ממשלה.

 

 

טוב, אז אחרי שנתנו… ודיברתי על הביטחון ועל התפיסה הזאת ונתתי את הגיבוי גם לצה“ל וגם לפעולות בטחוניות שהממשלה עושה, אז עכשיו נתחיל קצת להתווכח. כי בעיניי אי אפשר, למרות הלילה הדרמטי בצפון להתעלם מהנפיצות שקיימת גם מול הפלסטינים, ומהאינטרסים הישראלים בעניין הזה. יותר מזה, עכשיו כשברור שאיראן מהווה איום לא רק לישראל אלא למדינות הסוניות באזור. כשברור שמבחינתם מה שישראל עושה זה חלק מדבר שמשרת גם את האינטרסים שלהם. כשברור שהם היו רוצים לשפר את מערכת היחסים שלהם עם ישראל. כשברור שהאינטרס הביטחוני של מדינת ישראל הוא ליצור מערך אחד גדול ולא רק מדינה קטנה מוקפת אויבים. ויש הזדמנות לעשות את זה, ומה שעומד בדרכנו זה העניין הפלסטיני. קל וחומר שגם בהתמודדות מול איראן חשוב שנעשה צעדים גם שם.

 

 

עכשיו שמעתי את שר הביטחון בדרך, ושר הביטחון אמר שניסינו הכל מול הפלסטינים חוץ מלהחליף את השכנים. כך אמר כאן. ואני אומרת לשר הביטחון: בוא נהפוך אותם לשכנים, עם גבול והפרדה ביננו לבינם. הם ממש לא שכנים שלנו עכשיו. הם חיים בתוכנו. ואם הממשלה תמשיך להפעיל את המהלכים שהם מדברים עליהם, כולל סיפוח – הם כאן איתנו, חלק ממדינה אחת בין הים לירדן, ממש לא שכנים. ומאחר ואי אפשר להחליף אותם, גם שר הביטחון אמר את זה, אז בואו נתמודד עם האתגר שמציגים לנו. ואי אפשר לעסוק באתגר הזה כשמדברים עליהם. בואו נדבר עלינו.

 

 

וזה מחזיר אותי לחזון שלנו, אני אעשה את זה בקיצור. דיברתי על החזון, מדינה גם יהודית וגם דמוקרטית. זה הוייז הלאומי שלנו, לשם אנחנו רוצים להגיע. מדינה יהודית זקוקה לרוב יהודי, אחרת תהיה התנגשות בין הערכים שלנו כיהודית ודמוקרטית, וישראל לא תהיה ולא ניתן לה להפוך למדינת אפרטהייד. ולכן צריך להיפרד מהפלסטינים. ואני מעדיפה הסכם. האמת, מעדיפה הסכם. כי אם יהיה הסכם אז כל העולם יקבל אותו, ואם יהיה הסכם כל המדינות הסוניות המתונות מיד יעשו איתנו נורמליזציה. והגבול יהיה מוכר. והמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת כי כבר סיכמנו איתם את זה. ונוכל להשאיר את הגושים במדינת ישראל – גושי ההתיישבות – כחלק מהסכמות. אבל מאחר ויש ספק גדול האם עכשיו בסיטואציה הזאת אפשר להגיע להסכם שלם, כולל ומלא שמסיים את הסכסוך, לא צריך לשנות את היעד שלנו, את החזון שלנו, אלא צריך להתמודד עם המציאות הזאת. והעיסוק בשאלה אם יש פרטנר, אם אין פרטנר, מה הוא אמר, הוא קילל אותנו היום או לא, בעצם מסיתה את הדיון מהעניין העיקרי של מה אנחנו רוצים. לא מה הם רוצים. מה אנחנו רוצים בשביל עצמנו. ומאחר ואני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית, ומאחר ואני רוצה להיפרד בהסכם… אבל מאחר ויש בעיה – הזכרתי את הוייז. פקק תנועה. אז או שממתינים, או שמוצאים דרכים חלופיות.

ההמתנה לא משרתת אותנו, כי דברים מתדרדרים. כי גם האופציה שאני מאמינה בה של סיום סכסוך, של שתי מדינות לשני עמים כשכל מדינה נותנת פתרון לאומי לעם אחר מתחיל להתדרדר. בין על ידי פעולות מהצד השני ובין על ידי פעולות גם של ממשלת ישראל. ולכן צריך לקחת את גורלנו בידינו, ולהתחיל להתקדם לשם, גם אם זה לא השלום הכולל. להשלים את גדר הביטחון. להכריז שאם נגיע להסכם בעתיד תמיד אפשר לעשות התאמות, אבל כרגע זה מבחינתנו מה שאנחנו שומרים עליו. לא צריך לבנות התנחלויות או לשלוח עוד אנשים, אזרחים, לגור מעבר לגדר. אין בין זה לבין הביטחון של מדינת ישראל דבר וחצי דבר. להיפך, הם צורחים ביטחון, ומול כל האיומים שיש לנו מכל הכיוונים להשאיר סד"כ כזה שם ביהודה ושומרון ממש לא תורם לביטחון של מדינת ישראל.

ויש עוד שורה של פעולות שהיינו צריכים לעשות מזמן, שמבוססים על ההבחנה בין עניינים כלכליים לבין תפיסת הביטחון. כלכלה טובה בצד הפלסטיני זה אינטרס ישראלי מובהק, כפי שביטחונה של ישראל זה אינטרס ישראלי מובהק. ואין שום סיבה שבעולם שלא נשחרר יותר. שלא נעודד להשקיע בכלכלה הפלסטינית. שלא ניתן להם עוד באזורי ההרים שלהם, חלק משטחי C, שבעתיד ממילא אם נגיע להסכם יהיו חלק מהמדינה שלהם, כדי לשחרר קצת. כי כשהכל רגיש, עם כל התסכולים שקיימים, ככל שאנחנו נזהה בזה אינטרס שלנו ככה נוכל קצת להרגיע.

 

 

וזה נכון גם ביחס לעזה. הומניטרי, בלי חשבון בכלל, וכך מדינת ישראל נוהגת. אבל גם לאפשר עוד פרויקטים במשק סגור ובפיקוח ככה שכמובן זה לא יעבור לחמאס. ולפעול ולהעביר מסר – פירוז ושיקום. הסיבה שעזה נמצאת במצב הזה זה בגלל שהחמאס מסרב להתפרק מנשקו, לא רק כדרישה ישראלית, אלא גם כדרישה בינלאומית וגם כדרישה של אבו מאזן בהסכם הפיוס שגם אותה הם לא מוכנים לקיים. ולפעול כדי שישראל תגיע בסופו של יום, תוך כדי ההצהרות האלה והפעולות האלה שאנחנו, מבחינתנו, העניינים הכלכליים הם דברים שהם אינטרס שלנו לפעול כדי שבסיומו של כל המהלך כולו ישראל תקבל את החותמת שאנחנו סיימנו את הכיבוש בעזה. אנחנו כבר לא אחראיים למה שקורה שם, אבל עדיין זה זולג אלינו.

 

 

וזה בדיוק מה שהחמאס רוצה לעשות. וחשוב בשבוע הזה לקחת את הטקסטים של החמאס דווקא כדי לשכנע עד כמה הסיטואציה שם קשורה בהם. הרי איך הם קוראים לשבוע הבא? או לכל השבועות האלה, לכל ימי השישים האלה? יום הנכבה, שעוסק בהקמתה של מדינת ישראל. שנת 48', לא 67’. וצעדת השיבה, שמדברת על פליטים פלסטינים שיחזרו למדינת ישראל. אלה שעזבו ב-’48. כשכל התפיסה של שתי מדינות לשני עמים אומרת שהקמת מדינה פלסטינית עתידית אמורה להיות הפתרון גם להם. זאת אומרת החמאס בעצם עסוק עכשיו בפרובוקציות שלא עוסקות באיזושהי שאיפה לאומית לגיטימית פלסטינית. והתוצאה היא באמת שמי שסובל מזה זה קודם כל תושבי רצועת עזה, אבל גם זה זולג אלינו, בעקבות כוונותיהם הציניות לשלוח עוד ועוד אנשים ליפול על הגדר.

 

 

זה חלק מחזון שמתוכו גוזרים אסטרטגיה, שמתוכו גוזרים טקטיקה ומתוכו גוזרים החלטות. במקרה כזה לא צריך לחכות לאיזה מסמך אמריקאי שיונח על השולחן, אלא צריך לפעול. ואני מאוד מקווה שהתכנית של טראמפ לא תותאם למצע של הבית היהודי כי, ובזה אני תכף אסיים אבל אני חייבת לומר את הדברים האלה. כי בוייז הלאומי שלהם לא כתוב יהודית ודמוקרטית. בוייז הלאומי שלהם כתוב ארץ ישראל השלמה, וסיפוח. ולכן בתחנה שהם רוצים להיפרד – אני רוצה להיפרד ממיליונים של פלסטינים, הם רוצים להיפרד מהדמוקרטיה. ולכן על שולחנה של כנסת ישראל מונחות הצעות חוק שכוללות את מדינת הלאום שאין בה שוויון. רעיונות שנועדו להחליש את בית המשפט העליון שצריך לשמור על הזכויות של אזרחי מדינת ישראל גם מול חקיקה של רוב שבעצם משנה, או רוצה לשנות את הזהות של מדינת ישראל. וחשוב לי לומר את הדברים האלה כאן היום, כי זה מאבק שהוא חלק מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל. הוא חלק מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אנחנו לא צריכים להגן רק על הקיום הפיזי של מדינה, אלא גם על התכנים שלה, גם על הערכים שלה. בדיוק מה שהופך את מדינת ישראל לכזאת נפלאה בעיניי.

 

 

והעיסוק הצודק באיומים מבחוץ לא יכול להשכיח או לגרום לנו לעזוב את המאבק הזה על הערכים של מדינת ישראל מבפנים. כי זאת חלק מהתפיסה שלנו. והסיפור של מדינה קטנה מוקפת אויבים ועם לבדד ישכון, זה לא ברכה, וזה לא חזון. זאת מציאות עגומה, שתפקידנו לייצר חזון שאליו נוביל את מדינת ישראל כולה, ונשאיר לנכדינו גם מדינה – גם יהודית, גם דמוקרטית, גם בטוחה. והניסיון דווקא של השבועיים האחרונים שבו גם נאבקנו בכנסת, גם אנשים יצאו לרחוב, גם התגייסו מהאקדמיה נגד פסקת ההתגברות שנועדה להחליש את בית המשפט העליון – בי היא נוסכת תקווה גדולה. לא להרים ידיים. תודה רבה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות