אחת לכמה זמן אנחנו מתכנסים כאן כדי לשמוע את ראש הממשלה מתגאה בהישגי ממשלתו, ואנחנו דנים בשאלה איך הממשלה מטפלת ואיך היא צריכה לטפל בסוגיות השונות.  והשיא היה בהתענגות של ראש ממשלת ישראל בפתק של עוזר שניתן למישהו – אתה מבין – אצלך זה החלטות יומיומיות – תלמד להגיד 'לא', 'עד כאן', סוג של מילים שאמרתי, סוג של מילים שאתה לא יודע להגיד, סוג של מילים שאתה לא יודע להגיד כי אתה מפחד מאותם שותפים, כשלראש ממשלה אין סדרי עדיפויות, כאשר הוא נותן הכל לכולם רק כדי לשבת על הכיסא –אז אתה יכול לעשות את ההצגות האלו על הדוכן ולדבר על הביחד ולהתענג על משהו שמישהו רשם. בסוף אמרתי 'לא' – תגיד אתה פעם 'לא' למישהו.

עכשיו בואו נדבר באמת על מה שקורה במדינת ישראל – ואתחיל הפעם מבפנים החוצה. אדבר בשמם של אותם אנשים, הרוב הישראלי, אלה שגאים בישראל, אלה שמשרתים בצבא, הולכים למילואים, למדו, חלקם נולדו כאן, חלקם עלו הנה – נאחזים בכל כוחם בישראל כפי שהם רוצים לראות אותה. יש להם מסלול חיים משותף – בדרך כלל גן, בית ספר,צבא, אוניברסיטה או מכללה, עבודה, נישואין, דירה אם אפשר – חלק יקראו להם מעמד ביניים, חלק יקראו להם ישראלים חדשים, חלק רוב ציוני – הם יכולים להיות חילוניים, דתיים או מסורתיים – הם לא סקטור. הם הרוב בישראל שמבטא באורח חייו את תכלית הציונות – וכולם מוכנים לתת למדינת ישראל את חייהם, ממש כך. אך הם מצפים ממדינת ישראל, דרך ממשלות ישראל, שיהיה אכפת לממשלה מהם ולא רק מעצמה. אזרחי ישראל צריכים ממשלה שתוביל ותקבל כמה החלטות –צמצום פערים חברתיים כך שאותה קבוצה, ולא רק, תוכל לחיות כאן בכבוד, הם זקוקים שהמילים 'ערבות הדדית' יתורגמו לשוויון בנטל כך שכל אזרחי ישראל ישרתו בשירות צבאי, לאומי או אזרחי – הצעת חוק שאנחנו הגשנו והממשלה הזו דחתה.

שמעתי את כל ההתהדרות במספרים של ראש הממשלה, שמתענג תמיד במספרי המאקרו, אבל בסוף הציבור הזה מסתכל על המספרים בסופר וכאן אין במה להתענג כי יוקר המחיה בישראל גדול ממדינות האו.אי.סי.די ויוקר המחיה בכל הקשור למוצרי מזון בשלוש שנים שאתם נמצאים בשלטון עקף את האו.אי.סי.די. זה מה שהם רואים. אז נתוני המאקרו טובים אבל בסוף בסופר אין להם במה לשלם.

הגיע הזמן ראש הממשלה שתסתכל גם על האזרח הפשוט שרוצה לקנות בסופר ואין לו – והיום החלטת שר השיכון היא יריקה נוספת בפני אלו שיצאו לרחובות, המחאה שהחלה באותו אוהל שהוקם עקב מחירי הדיור, אלו שיצאו לרחוב כדי לדרוש את זכותם לחיות בכבוד. ההחלטה הזו שהציג אותה שר השיכון היא זלזול מוחלט בוועדת טרכטנברג. וועדת טרכטנברג בטובה הציעה לממשלה שתי הצעות ביחס למיצוי כושר ההשתכרות – או כתנאי סף או כמשקל משמעותי בקריטריונים. אבל שוב באיזה תרגיל מתוחכם שרוני בר און הציג אותו כל כך יפה – פתאום אנו עוסקים באורך חיי הנישואין של הזוגות הצעירים שעומדים בתור ולכן לזוגות הצעירים המשרתים והעובדים אין בשורה- הם כרגיל שוב משלמים את מחירה של ממשלת נתניהו, שר השיכון שוב נשען על חולשתו של ראש הממשלה שפשוט לא יודע לומר 'עד כאן', שבחר מסיבותיו הוא למסור את גורל המדינה, כמו גם את עתידם של הצעירים האלה, בידי השותפים הסקטוריאלים – אלה שימצאו תמיד את הפטנט כך שבחישובים מסובכים הישראלים המשרתים והעובדים לא יוכלו להינות אבל המצביעים שלהם כן. ונוסיף לזה גם את חוק טל, ונכון אדוני רה"מ שכאשר האויבים שלנו יורים עלינו טילים הם לא מבחינים בין מי שחובש כיפה למי שלא –הבעיה היא שאלו שנלחמים באויבנו הם ברובם או שלא חובשים כיפה או שחובשים כיפה מסוג מסוים – ויש את אלה שלא משרתים. אין לי ספק שמדובר בסוגיה מורכבת שמונחת שנים רבות על השולחן של הבית הזה. תחילתה בחטא של עשרות שנים קודם – איזה מחשבה שאפשר לתת למכסה מסוימת לשמר את המסורת, התרבות, היהדות בישיבות כסמל לעולם התורה – וזה רעיון שאני חושבת שהוא חשוב – עד שאותו רעיון של מספר מצומצם שישמור במדינת ישראל את עולם התורה היהודי – פרץ כל גבול. אני זוכרת את עצמי בהצבעות על חוקי טל, והלכתי ובדקתי. גם שהייתי שרה בממשלה לא יכולתי להיכנס הנה ולהצביע בעד החוק הזה. אף שלא הצבעתי, ואף שלא יכולתי להיכנס ולהצביע נגד החוק הזה, הייתי חברה בממשלה ויש לי אחריות בממשלה שאני לא בורחת ממנה. מהסיבות האלה בדיוק אני מבקשת להוביל לא רק את מפלגתי, אלה את כל עם ישראל ואת הממשלה שאעמוד בראשה ואביא את אותן הצעות חוק שאני יכולה להיות שלמה איתן. ואני, שבדרך כלל כחברת קואליציה ואני אומרת את זה לחבריי, מאוד ממושמעת, ושהיו החלטות קואלציניות תמיד באתי בריצה להצביע. פעמיים לא יכולתי להיכנס ולהצביע למרות ההחלטות.  פעמיים, כשחוק טל הגיע לכנסת. פעם ראשונה ב-2002, פעם שנייה ב-2007. לא יכולתי להרים את ידי בעד החוק הזה. צריך לעשות את התיקון הזה כי מאז כבר הרעיון של עולם הישיבות פרץ כל גבול. והיום, אותם ישראלים, שמוכנים שבמדינת ישראל תהיה ערבות הדדית כלפי אלה שאין להם – לא יכולים להמשיך יותר לקחת את הנטל הזה בלי שכל אזרח משרת שירות אזרחי, צבאי או לאומי. זה לא נגד אף אחד, זה בעדנו. זו לא תביעה של סקטור, זו תביעה של הציונות.

יש דברים שנעשו בעבר ואי אפשר יותר להשלים איתם וחוק טל הוא אחד מהחוקים האלה. ואני יודעת שהחיבור הוא חיבור כפול. כאשר אנחנו מדברים על הדיור, הרי מה קורה, אם הם לא משרתים בצבא, אז הם לא יכולים ללכת לעבוד, לפחות לא בצורה חוקית. ואז התוצאה שמסדרים  את הקריטריונים בדיור לטובת אלה שבמילא לא נושאים בנטל. בממשלה שהיינו חברים בה היה רעיון להרחיב את מכסת השירות הלאומי. ואני מצטערת לומר שהאוצר, בהתנגדות שלו לשלם ולשים הרבה כסף שנדרש על מנת לייצר שיוויון, טועה. ואני מודה שגם באו אלי ואמרו לי עזבי, שילכו לעבוד, שלא יעשו צבא. אני לא מסוגלת. אני כל כולי מתקוממת נגד הרעיון הזה. ויכול להיות שזה הגיוני, ויכול להיות שזה יאפשר ליותר לצאת לעבודה. אבל יש משהו בצדק החברתי הבסיסי הציוני שלא אפשר לי לתמוך בזה. וכל השקעה כספית ואזרחית בשירות לאומי ראויה, נכונה וטובה – בין אם מדובר בציבור החרדי או הערבי. זה חלק מהיכולת שלנו לחיות ביחד, כמו גם להיאבק נגד האוייבים מבחוץ.

אני יודעת, אני לא יכולה לוותר על צדק. וכשאנחנו עוסקים במה שקורה מבפנים, בעוד אנחנו כואבים את החיילים שנזרקים מהרכבת, ואת האישה שמוכה בבית שמש, ואהבתי כשראש הממשלה הזכיר את שלומציון המלכה, באמת היו תקופות שבהן בעם ישראל היה כבוד בת מלך לא רק בבית פנימה. היא יכלה לקבל החלטות עבור עם ישראל כולו. לא טשטשו את פניה, לא אמרו לה לשבת מאחורי מה שלא היה אז. היא לא נדרשה לשבת בבית. זו היהדות בעיני. זו היהדות האמיתית שאני גאה בה. זו המסורת שעל פיה גדלתי.

וכשאנחנו מסתכלים על המצב היום, ורה"מ מדבר על חינוך וביטחון, אי אפשר להתגאות בחינוך ש-52 אחוז מתלמידי כיתה ב' אינם ציוניים. אפשר להפשיר את חוק חינוך חובה חינם, אי אפשר להתגאות במערכת החינוך בישראל שהכל תלוי בזרם שאליו אתה משתייך.

ואי אפשר לדבר על ביטחון בלי לעשות את מה שאדבר עליו. יש לי מחמאה אחת לממשלה בכל שלושת שנות כהונתה וזה הפעילות ביחס לגדר הביטחון. מה שמגיע, מגיע. נתקבלה החלטה, נדרש הרבה כסף, וטוב שנעשה. אבל יש עוד דבר שקורה במדינת ישראל ואותו אנחנו לא רואים. כשמתקבלת החלטה אז רואים אותה, כשיש מחדל לא רואים אותו. אי הפעילות, זה דבר שלא רואים אותו עד שהוא לא מתפוצץ בפנים. ואני רוצה לדבר על המחדל מדיני-ביטחוני של ממשלת נתניהו.

מחר יפוג תוקף הזמן שקצב הקוורטט על מנת להתניע מו"מ מדיני. בינתיים, לפי מה שיוצא – הלוואי ואתבדה, הלוואי ויתחיל דבר מה. אבל על פי הכותרות, לפחות אלו שיוצאות, יש שתי אפשרויות. או שלרה"מ אין מושג איך לנהל מו"מ, או שהוא לא רוצה. ו-2 האפשרויות האלה הן גרועות למדינת ישראל.

אני שומעת את הנאומים, את ההרצאות, מחנכים את העולם והפלסטינים. אתמול הקשבתי קשב רב לנאומו של רה"מ ביום השואה הבינאלומי. רה"מ דיבר כהרגלו על האיומים, לא רק איראן, אלא גם חמאס, חיזבאללה. ואני רוצה לברך כאן את האיחוד האירופאי על ההחלטה בנושא האיראני ועל ההתגייסות לדבר הנכון והפעילות הזאת היא חשובה, וצריך שהעולם כולו יהיה מאוחד בה. ולכן גם את המסר הזה אני מוציאה כאן גם כראש האופוזיציה, זה לא עניין של קואליציה או אופזויציה. זה דבר חשוב לגייס את העולם על מנת למנוע מאיראן את ההתגרענות. אבל אתמול הוסיף רה"מ עוד דבר מה. אומר רה"מ שהוא מאוד התקומם סביב אמירת המופתי ואמר שהעולם לא מגנה. במקום לגנות, העולם עוסק באיזה מרפסת שבונים באיזו התנחלות, לדבריו. איזה מן החלטות אלה – זה סדר עדיפות לקוי של העולם. רה"מ דיבר על הבריתות שצריך לעשות על מנת להתמודד נגד האיום האיראני. והוא צודק, סוף סוף. אבל איך רה"מ יכול לדבר על בריתות כאשר כל מה שקורה לנו בשלוש שנים האחרונות, כאשר ישראל הופכת להיות יותר ויותר מבודדת, ושאף אחד לא ימכור לי את הבחישה בפוליטיקה האמריקאית כסוג של ברית.

ועכשיו שנדרשת החלטה, גם רה"מ של ישראל צריך לקבוע סדרי עדיפויות. מה אפשר לעשות, העולם רוצה שיתנהל מו"מ בינינו לבין הפלסטינים. ואני מודה שזו גם עמדתי. לא כטובה לעולם, אלא כטובה עבורינו. אי אפשר להמשיך עם מצב שיש שתי מדינות שבאחת חל החוק הישראלי וממשלת ישראל היא הריבון ובשנייה חל החוק הירדני והצבא הוא הריבון. אם אנחנו לא נכריע היום, יכריעו בעבורינו. או שהשקפת עולמך של היו"ר, מדינה אחת בין הים לירדן, זה מה שיקרה. אני רוצה לנהל דיון ואז נכריע. כי אחרת מדינה יהודית לא תהיה. וזה דיון שאנחנו מנהלים הרבה מאוד זמן.

ברור היום שהקיפאון המדיני מונע מאיתנו לקיים פריצת דרך. שמעתי כמעט בתדהמה מעוררת התפעלות את רה"מ מדבר על הרכבת, על חשיבות המיקום הגיאוגרפי של ארץ ישראל. לאיפה הרכבת הזאת תיסע? עם מי יש לנו קשרים בעולם הערבי? כל התפיסה הגיאוגרפית היתה אמורה להיות תפיסה אסטרטגית שרואה את ישראל כחלק מהמזרח התיכון וגם עם השער לאסיה ולעוד מקומות אחרים בעולם, היום מדינת ישראל היא מדינה מבודדת.  כשעומד רה"מ ומדבר בצורה מוגזמת על האיומים שמסביב ואומר שחשוב לייצר בריתות ומדבר על סדרי העדיפויות של העולם, רה"מ יודע מה צריך לעשות כדי להתניע מו"מ שיגייס את כל העולם לצידנו ושנוכל אז לייצר את אותן בריתות ולחזק את ביטחון ישראל. הוא צריך לעשות את אחד מ-2 הדברים – או להקפיא בנייה או לשחרר אסירים שנמצאים כאן עוד לפני אוסלו. זה מחיר שהוא לא נעים, הוא לא מחיר אסטרטאגי. הוא מחיר פוליטי מקושקש מול הדבר האטסטרגי הגדול של מו"מ ואולי הסדר. תלוי אם מי שייכנס לחדר המו"מ יידע לנהל אותו.  יכולת לגייס את העולם לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

הקשר הזה בין יכולת קבלת ההחלטות, חוסר היכולת לסדר סדר עדיפויות אסטרטאגי נכון נמצא היום בעוכריה של מדינת ישראל. אנחנו נמשיך, כי מבחינתנו גם אם הישיבה באופוזיציה לא תמיד נעימה, אנחנו יודעים לאן להוביל את מדינת ישראל. ואני מאמינה שבסוף, היכולת של רה"מ לשכנע את הציבור בישראל שלא צריך לעשות כלום כי במילא העולם נגדנו, ואין סיכוי לשלום כי במילא הפלסטינאים לא רוצים, וצריך לעשות את כל השטיקים והטריקים עם הקואליציה רק כדי לשרוד. אני מאמינה שכפי שהציבור יצא לרחובות בעבר, הם יצאו בהמוניהם כדי להכריע פעם אחת ולתמיד את גורלם, כי אסור לתת את גורלה של מדינת ישראל בידי הקואליציה הזאת.

 

 

בלי לגמד את ההישג חשוב לומר שהעולם והאו"ם מתאחד כאן למשהו שקשור להיסטוריה של העם היהודי והייתי רוצה לראות את כל אותן אומות מאוחדות מקבלות החלטות ערכיות כאלו שנמצאות על סדר יומנו היום. חשיבות ההכרזה על יום השואה הבינ"ל חשובה לא מוטלת ספק – קודם כל לזכרם של המיליונים מבני עצמנו שיזכרו לא רק על ידינו אלא על ידי האנושות כולה, אחר כך למען העם היהודי כולו על תרבותו המפוארת שגם אותה ביקשו להשמיד יחד עם בני האדם. היום הזה חשוב גם למען הדורות הבאים – שידעו כל בני העמים ובני האדם שהרוע המוחלט יכול לנצח את האדם שבנו כי זה מה שקרה באותם ימים – לא רק למקבלי ההחלטות אלא לאלו שהיו שותפים בפועל או בשתיקה למעט חסידי אומות עולם שבאופן שקשה לתאר ולדמיין נחלצו לעזרה.

מאז, נכון שהאנושות חוותה רצח עם במקומות שונים בעולם אבל אין שום דבר שדומה ואסור לנו לדמות שום דבר שקרה מאז לשואה – אירוע היסטורי יוצא דופן בהיסטוריה האנושית.האבחנה היא לא בכמות הנרצחים – לא דומה השואה לאירוע אחר בגלל האופן המדוקדק המדוייק שבו משמידה הנהגה קודם כל את בני עמה היהודיים הגרמנים ואחר כך ממשיכה למקומות אחרים. הייתה פה מטרה מוצהרת וברורה – הפתרון הסופי, התכנון הרצחני. יותר מעצם מותם של המיליונים על מספרם המזעזע שהדעת לא תופסת מונצח כאן הרשע התכנון אוזלת ידן של המעצמות – עד שכמעט והיה מאוחר מדי – עד למועד הפעולה. לכן יש חשיבות לדבר ולזכור ולדעת ולהפיק את הלקחים – לדעת שגם היום אין מדינה או הנהגה יכולה לעצום עיניים על המתרחש גם אם זה קורה קילומטרים רבים במקום שממנו מפרידים ימים ומדברות בין מקום שקורה כזה דבר למקבלי ההחלטות.

אבל אני רוצה לדבר היום גם על מה כן ומה לא ויותר משרוצה לשאול שאלות – אני רוצה לתת תשובות. קודם כל די להשוואה כלשהי שהאוזן לא יכולה לשמוע בין חיילי צהל לנאצים. האוזן מזדעזעת באותו מידה כאשר עושים זאת אנשים אחרים או במדינות ערב או כאשר חיילי צה"ל מבצעים החלטה של ממשלת ישראל – הדבר הזה חייב להיפסק במדינת ישראל ובכל מקום אחר בעולם. הדבר השני הוא שהשואה אינה הצדקת קיומה של מדינת ישראל – ישראל לא נולדה בגלל אושוויץ אלא בזכות הזיקה הלאומית וההיסטורית שנמשכה כל אלפי השנים הללו בין העם היהודי לארץ ישראל ובעזרת התנועה הציונית האקטיבית שידעה לגייס את העולם הוקמה המדינה. ואני אומרת את זה כי שומעים היום קולות באירופה של הזדהות עם העם היהודי ומה שקרה בשואה אבל קולות במקביל שאולי עשינו עוול למישהו אחר בך שניסינו להציל עם אחד כאשר תמכנו בהקמת ישראל. לכן גם עלינו להיזהר לעשות את הקשר הישיר הזה.

כך חשוב שנומר גם שמדינת ישראל אינה רק מקום מקלט טכני אלא מקום צמיחה לאומי ותרבותי לעם היהודי – ניסו להרוס את אותה תרבות ועלינו להסתכל על ישראל לא רק כמקום מקלט פיזי מול האויבים מבחוץ. כאשר מדברים על האויבים מבחוץ אני רוצה לומר באופן ברור ביותר – יש לישראל אויבים מרים, קשים, חלקם רוצים שישראל לא תתקיים, חלקם מתפללים לכך חלקם פועלים בטרור ובאמצעים אחרים נגדנו אך מדינת ישראל לא נמצאת בפני השמדה מדינת ישראל היא מדינה חזקה היא מדינה ריבונית, ולא דומה מצבם של אזרחי ישראל למצבם של יהודי אירופה בתקופת השואה. כפי שהציפייה שלי מאומות העולם להתגייס בהתאם לערכיהן על מנת להגן עליהם ולא רק לפני שואה ולהתגייס גם כדי למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני – כך הציפייה שלי מההנהגה הישראלית לחזק את אזרחי ישראל ולא לגרום למישהו מהאזרחים לחשוב שאנחנו נמצאים בפני השמדה. אנחנו מדינה חזקה והמגן דוד שהיה פעם הטלאי הצהוב על בגדם של יהודי אירופה רקום היום בדגל ישראל וחקוק גם על מטוסי האף 16 שטוסו מעל אושוויץ באירוע מרגש מאין כמוהו.

גם אני כמו כל אזרח כמו כל אם והורה בישראל – שואלת עצמי מה הייתי עושה אם הייתי שם. זו החוויה האישית שלי. כאשר נולד בני השני היום קצין בצה"ל הייתה משבתי שזו בחירתה של סופי – שאלתי עצמי מה הייתי עושה ברכבת, מה היה קורה בגטו. והתפקיד שלנו לומר להורים בישראל היום – ישראל היא מדינה בטוחה בשבילכם ובשביל הילדים שלכם. ישראל היא מדינה חזקה גם אם כל אחד נושא בליבו את השואה ותמיד זה יהיה ככה. אני גם יודעת שכל מנהיג שאול עצמו ובצדק, כפי שאני ביקרתי מטעם הכנסת באוושוויץ, שאלתי אם אני כמנהיגה הייתי מזהה בזמן את האירוע לפני שהוא קורה ואם הייתי מצליחה להציל את בני עמי לפני שזה קורה אם הייתי שם? זו שאלה לגיטימית מאין כמוה אבל גם התשובה צריכה להינתן כאן היום. וזאת חוזקה של ישראל להתמודד עם האיומים מולה – הוזכר חיזבאללה ואנחנו פעלנו נגדו הוזכר חמאס ואנחנו פעלנו נגדו. הרי יש בנו את הכוח להגן ומתוך הביטחון הזה עלינו לקבל את ההחלטות שלנו ולדרוש מהעולם לעשות את מה שצריך על מנת למנוע מאלה שהם לא רק אויבים שלנו אלא לא מקבלים את ערכיה של הקהילה הבינלאומית מלהשיג את אותו נשק.

אני רוצה לומר לניצולי השואה שכאן אתנו – אתם שנלחמתם במחנות לזכות לחיים אחרים, מצאתם עצמכם עשרות שנים אחרי נלחמים כאן על הזכות לחיות בכבוד. אני רוצה לומר לכם קודם כל שאנחנו גאים בכם. אני יודעת שחלקכם נתקלתם בבואכם לארץ בצבר החדש שלא הבין את מה שאתם עברתם ואני יודעת שחלקכם לא סיפר לילדים את החוויה הקשה שעברתם. בעיניי עצם העובדה שנשארתם בחיים זו הגבורה האישית שלכם והמחויבות שלנו כלפיכם היא דבר שעלינו לא רק לדבר עליו בימי זיכרון אלא גם לפעול לפיו. זה זיכרון לא רק אישי שלכם אלא של כולנו.

חלק מהשאלה ששאלתי עצמי כאם זה מה הייתי רוצה שיקרה לילדיי – התחושה הלאומית היא שהייתי רוצה שידעו ויזכרו כל מה שהיה שם והתחושה האמהית היא לחסוך מהילד שלך את כאב הידיעה. אני מודה שבסופו של דבר התחושה הלאומית ניצחה.

- נאום בכינוס המיוחד של מליאת הכנסת לציון יום השואה הבינלאומי

 

בנושא המרכזי הזה לא צריך הרבה זמן על מנת לראות את העובדה הנוראית שכל המערכת הערכית שישראל מבוססת עליה מתהפכת מול עלינו בימים האלה. לא מדובר רק בחוק טל – הוא רק חלק מתופעה חברתית קשה מאוד. יש כאן תהליך חברתי הרסני שפוגע בביטחון מדינת ישראל לא פחות. הביטחון הלאומי של ישראל בסכנה וזה לא עניין של סטטיסטיקות או דיונים כמה חיילים התגייסו בדיוק. אנחנו נמצאים במצב שעוד לפני שאנחנו מגיעים לדבר על חוק טל – אחרי שזרקו נשים לירכתי האוטובוס עכשיו זורקים חיילים מהרכבת ואנחנו נמצאים בתהליך של התדרדרות חברתי ערכי מוסרי וביטחוני. אנחנו במשך שנים מרמים את עצמנו כי אנחנו אומרים שצה"ל זה צבא העם, הילדים שלנו, והאמת היא שאלו הילדים שלנו לא של כולם. והדברים האלה צריכים להיאמר ואי אפשר לטאטא את זה יותר מתחת לשטיח.  ואנחנו לא יכולים להמשיך לומר שצה"ל הוא צבא העם כאשר לא כל אזרחי ישראל תורמים חלקם לביטחון ישראל ולחברה.
צבא העם זה גם לא הצבא של הממשלה, ובטח לא הצבא של ראש הממשלה, ושאני שומעת היום שראש הממשלה בוחש מנימוקים לא ענייניים במינויים הבכירים בצה"ל אז צריך לקרוא לו מכאן להסיר את ידיו הפוליטיות מהמינויים של הקצונה הבכירה בצה"ל משיקולים לא ענייניים. הייתי בחדרי קבלת ההחלטות – הייתי בקבינו ובשלישייה והייתי שותפה להחלטות על מבצעים שהתפרסמו בפומבי ועלומים והייתי שותפה לתהליך שלום – תמיד הגיעו הקצינים לחדר הישיבות כאשר הם נקיים מכל תלות,  הניחו על השולחן עמדתם ולא כי מישהו אמר להם משהו. יכולנו להסכים או לא לאהוב או לא אבל תמיד ידענו שהם באים מהמקום הכי נקי שבעולם ואחר כך אנחנו מקבלי ההחלטות היינו צריכים לקבל ההחלטות שלנו בהתאם  לאותה מדיניות שרצינו להוביל. לא נכון למנות את הקצונה הבכירה מראש על פי שיקולים אחרים לא ענייניים.
הדבר המרכזי שעליו אני רוצה לדבר זה על צה"ל כצבא העם ועל ההתדרדרות החברתית שקוראת כאן. ישראל שלנו היא מדינה שבה החיילים הם אלה שמגנים על אזרחי ישראל בחזית ובשעת מלחמה – החיילים הם אלה שקודמים לאזרחים בעת שלום ולא משנה אם ברכבת או במקום אחר. ושאני שומעת שיש את אלה שאומרים שנפצה את אלה שמשרתים ביותר כסף – זה ברור שהם צריכים לקבל יותר אבל זה לא תחליף לאי שוויון. האם מישהו רוצה להפוך את צה"ל למקום שמרוויחים טוב בו אבל רק חלק משרתים? אני לא מוכנה לתת את ידי לתהליך הזה. מדינת ישראל שלנו היא מדינה שבה כל אחד תורם למדינה בה הוא חי, מדינה שבה כל אזרח מגיע בגיל 18 לחדר ממנו מתפצלות הדרכים לדרכים רבות –  אחת הולכת לצבא והצבא בוחר את הטובים בעיניו לשירות צבאי ואחרים יכולים ללכת לשירות לאומי או אזרחי וכן אני מדברת גם על ערבים וחרדים. הם אזרחי ישראל, אזרחים שווי זכויות, הרעיון הזה הוא לא נגדם אלא בעד מדינת ישראל והציונות – אין תרגום אחר לציונות אם זה לא קורה.  זה נכון שתמיד היו פוליטיקות ועצימות עין. ונכון שעוד מימי בן גוריון ובגין – אז מה? הרי מה שקורה כאן הוא שאותו ציבור שנדמה לנו שהוא הרוב זה רוב זמני כאשר למעלה מחמישים אחוז מתלמידי כיתות ב' אינם ציוניים יש לנו פרק זמן קצר מאוד לקבל את ההחלטות הנכונות לישראל כולה. המפלגות היחידות שיכולות לעשות זאת הן המפלגות הציוניות שפעם אחת צריכות להתנער מאותן שותפיות טבעיות שרק מחזיקות אותן בשלטון בלי שום מסדר ערכי ושמכרו את כל השקפת עולמם לשותפים לא בשביל לקדם משהו, את זה אני עוד יכולה להבין – אם רוצים לתת כדי לקדם משהו יכול להיות שהייתי יכולה לחיות עם זה, זה לא רק דיון תיאורטי חוקתי, זו אותה תחושה של אי שוויון שהובילה את אותה קבוצה משרתת, עובדת, עושה מילואים, משלמת מיסים – לצאת לרחוב ולדרוש שינוי כאשר לא היה תפקידם לומר מה הם דורשים בדיוק זה תפקידנו להתחייב שישראל בראשותנו תהיה אותה ישראל שבה צה"ל הוא צבא העם שבו כל אחד תורם לישראל בשירות צבאי לאומי או אזרחי נקודה. זה יהיה קשה פוליטית אני יודעת ויהיו לזה מחירים ושילמתי כבר מספיק מחירים בקריירה הפוליטית שלי . אבל בלי זה נהיה שבטים שחיים אחד ליד השני עם אורח חיים שונה לגמרי ומסלול חיים שונה לחלוטין. האנחנו הזה והילדים שלנו זה באמת רק הילדים שלנו.
אני לא חושבת שיש זר שיכול להבין חוויה של הורה שמלווה את הילד שלו בגיל 18 לבקום ועל הקיר יש את אותיות המתכת שמתחלפות ברעש, כך היה כאשר ליוויתי את שני בניי, ופתאום השם של הילד שלך מופיע על הקיר והוא הולך אחרי חייל או חיילת כן גם חיילית ואז אתה רק מתפלל ושאף אחד לא יגיד כאן מי מתפלל יותר או פחות , שיגיע הביתה בשלום.

היום הגיעו גם לסיעת קדימה ילדים נהדרים ומקסימים, שמיניסיטים שהולכים להתגייס וכך הם כתבו: "חברי הכנסת, שרי הממשלה, אדוני הרמטכ"ל, אדוני ראש הממשלה, אנחנו שמיניסטים. בחודשים הקרובים, נתגייס כולנו לצה"ל בגאווה ומתוך אמונה במדינת ישראל ודאגה כנה לה. בגלל אהבתנו את המדינה- נשבר לנו. נשבר לנו שאנחנו לבד במערכה. נשבר לנו שאף אחד לא חושב שזו בעיה שרק מחצית מהעם משרת בצבא. נשבר לנו שלא אכפת לכם מה יקרה בעוד 12 שנים מהיום, כשיותר מ50% מבני ה-18 יהיו ערבים או חרדים, בעלי פטור מגיוס. נשבר לנו שחרף אזהרות, אתם מעדיפים להתעסק בפוליטיקה ובכסף.נשבר לנו לא לדעת מה הולך לקרות עם המדינה הזאת אחרי שנשתחרר מהצבא.אבל הכי נשבר לנו, הכי מרגיז אותנו, שנראה שלאף אחד לא אכפת.זו דרישה שתתחילו לעשות את העבודה שלכם, ותתחילו להקשיב לאזהרות. זו דרישה שתתחילו להקשיב לנו. זו דרישה שתדאגו שתהיה כאן מדינה ושיהיה כאן צבא, גם אחרי שאף אחד לא יזכור מי הייתם ומה עשיתם.חשוב להבין. אנחנו לא "אנטי-חרדיים". אנחנו בני נוער שדואגים באמת למה שהולך לקרות כאן. אנחנו לא חושבים שלא לגיטימי ללמוד תורה. אנחנו פשוט חושבים שאיבדנו שליטה. שהקרבנו בשביל התורה את השיוויון. שבשם לימוד התורה איבדנו את הציונות שלנו.על כן, אנחנו דורשים מכם להתנגד לחוק טל, שיובא לשולחן הכנסת במהלך השנה הקרובה, ולהסדיר חוק שירות צבאי או לאומי שווה לכל אזרחי מדינת ישראל. עד שלא יתגייסו כלל אזרחי ישראל בני ה-18 לשירות לאומי, צבאי או אזרחי, לא תוכל להתקיים כאן ציונות אמיתית. זו הבטחה ציונית ופשוטה: אם לא אתם, נביא אנחנו שינוי".

הם צריכים לדעת שקדימה הגישה רק לפני חודשים ספורים את אותו חוק שהם מבקשים ושקובע כי כל אזרח ישרת או בשירות צבאי או לאומי או אזרחי, הצעה שנדחתה כמובן על ידי הקואליציה הזו. כולנו בלענו את הצפרדע של האי שוויון מתוך תקווה שיהיה שינוי. אם לא נעשה את השינוי הזה היום זה לא יקרה ונאבד את מדינת ישראל. לא מספיק לדבר על איומים מבחוץ אם אנחנו לא יודעים בעד מה אנחנו נאבקים ושוויון בנטל הוא חלק מאותם ערכים של ישראל שגם אני גאה להיות אזרחית בה. ולנערים המקסימים האלה שעומדים בפני גיוס, לגברים ולנשים שהולכים להגן על ישראל – אני רוצה לומר ששנים רבות חלפו מאז הייתי שמיניסטית והייתי בת 18 אבל אני מוסיפה את חתימתי – ציפי לבני בת 53 וחצי חותמת ומתחייבת לכם לעשות את השינוי הזה עבורכם ועבור הילדים שלכם, את השינוי שמגיע לכולנו.

יום ג', ה -- 27 במרץ  שנת 2012 ד' בניסן תשע"ב יתקיימו פריימריס בקדימה. ביום הזה יצאו בוחרי קדימה לבחור מחדש את יושבת ראש התנועה, ביום הזה בערב ידעו אזרחי ישראל מי המועמד של הרוב הציוני בישראל לראשות לממשלה כי מדינת ישראל ואזרחי ישראל לא יכולים להרשות לעצמם להשאיר את הממשלה הזו, את ממשלת נתניהו הקיצונית בשלטון. ולכן במוצאי אותו יום היוודע לא רק מי עומד בראשות קדימה, הפריימריס האלה לא יקבעו רק מי עומד בראשות קדימה אלא האם נתניהו יישאר בראשות הממשלה וזה תלוי בבחירת חברי קדימה. ורק קדימה בראשותי תוכל להוות אלטרנטיבה לשלטון נתניהו, רק קדימה בראשותי תוכל להחליף את נתניהו וליצור ממשלה עם שותפים טבעיים שחשוב להם ממדינת ישראל, מאזרחיה, שרואים את טובת כלל אזרחי ישראל ולא רק סקטורים צרים.
זה לא סוד שמאז הפריימריס הקודמים היה מי שביקש שידור חוזר, אבל יש לי אחריות עודפת והאחריות העודפת הזו חייבה אותי לומר את מה שנכון ומה שנכון זה שקדימה תתאחד מול הממשלה הזו. להיות מאוחדים מול הביקורת על הממשלה ומה שנכון לישראל. כפי שאמרתי שאקדים את הפריימריס למועד שיהיה נכון לקדימה ולא לפי רצון או גחמה של מי מהמתמודדים אותה אחריות מחייבת אותי היום להקדים את הפריימריס למועד האפשרי המוקדם ביותר.

אני ערה כמובן גם לשינויים הפוליטיים שקורים מחוץ לקדימה, יש שחקנים חדשים שהצטרפו. הבחירות בישראל הן כבר לא אופק רחוק אלא משהו שמתקרב, קדימה צריכה להיות ותהיה מוכנה לבחירות וכדי שקדימה תהיה מוכנה לבחירות – אני לא מוכנה לתת לאותה פוליטיקה קטנה וקטנונית להרוס את קדימה ולמנוע מאזרחי ישראל את התקווה לה הם זכאים. לכן אני עושה את הפריימריס האלו מוקדם ואני מתכוונת לנצח בהם.
יש עכשיו שני שלבים -- קודם כל פריימריס בקדימה ואחר כך קדימה הולכת לבחירות, מנצחת את הבחירות ומקימה קואליציה שרואה את המדינה מול עיניה.
לכל המספידים והמלעיזים, ואני הרי שומעת גם את הקולות בחוץ -- אני יודעת גם היום למה עזבתי את הבית הקודם, את הליכוד,  אני זוכרת גם היום את אותה ישיבה בחווה אצל אריק שרון שהחלטנו שנמאס לנו מהליכוד, שאנו לא מוכנים יותר להיכנע לקיצוניים בליכוד ושאנו מקימים תנועה אחרת, תנועת מרכז ציונית שלא תיכנע לקיצוניים, שההנהגה שלה רואה את טובת עם ישראל כולו, תנועה ערכית שלא תיכנע לקיצוניים. כל הסיבות האלה כפי שהיו קיימות אז קיימות היום וביתר שאת.
כן, גם מפלגה שתקים ממשלה שלא נכנעת שוב ושוב, ממשלה שלא תאשר שוב את חוק טל כפי שהממשלה הזו רוצה לעשות בקרוב, ממשלה שתחייב כל אחד מהאזרחים במדינה לתרום בשירות צבאי לאומי או אזרחי, ממשלה שתייצג את הציבור הישראלי התורם והציוני – אלה שיצאו לרחובות, אלה שנהמת הלב שלהם קוראת לנו לעשות את המעשה הנכון. ההתעוררות הזו היא גם זו שתחליף את הממשלה בישראל.
זה גם לא סוד שנכנסתי לפוליטיקה כדי לעשות את השינוי המשמעותי הזה -- זה לא קריירה בעיני, אני לא רואה בפוליטיקה מקצוע מועדף  אלא שליחות, הכוח שלי בפוליטיקה נובע מאותו מצפן פנימי שמורה לי בדיוק מה ההחלטות שצריך לקבל, מה המועד שנכון לקבל את ההחלטות ולאיפה ללכת – כאשר אני רואה את טובת העם מול עיני ואני יודעת שמכוח אותה תובנה עם ישראל כשיצא לקלפיות, ולא רק חברי קדימה שיבחרו את המנהיגות מחדש – עם ישראל יבחר במפלגה שתעמיד בראשה את אותו אדם שישב על כיסא ראש הממשלה, לא ימעל ברצון הציבור, לא יעסוק בפוליטיקה קטנה ויוביל את מדינת ישראל למקום של תקווה לכל אחד מאזרחיה.

ניצחתי בפריימריס הקודמים, אני הולכת לנצח בפריימריס הבאים. קיבלתי החלטה שבמושב החורף אנחנו צריכים להתנהל ביחד מול הממשלה והודעתי שאני מתכוונת להקדים, שאשב עם חברי הסיעה ואקבע מועד. גם אני שמעתי את הקולות שיש מכתב, שיש 11, 15 והינה יכריחו אותה, הינה שמים לה אקדח בראש. והינה היום קבעתי תאריך, אחרי שקיימתי התייעצויות עם חברי הכנסת, היום מתוך הבנה שמשהו קורה בחוץ, משתנים כאן הכללים, משתנים השחקנים ואני ערה גם למה שקורה בחוץ – הרבה אנשים שתמכו בקדימה, ובצדק, עוברים לגדר, מסתכלים על מה שקורה ונמאס גם להם מהקשקשת הפנימית הזו. הבחירות הם כבר לא דבר מאוד רחוק , גם אני חייבת לקחת את האופציה שהבחירות תהיינה קרובות יותר – ולכן מתוך אותה אחריות שאיתה הגעתי לסיעה וקיבלתי את התמיכה של כולם פה אחד ואמרנו שעכשיו פועלים מול הממשלה, כך אמרתי שאקדים את הפריימריס, אני אקבע את התאריך, אתייעץ ואני אבוא עם התאריך. ואני אכן באה היום עם התאריך הזה. ואני שומעת את אלו שאומרים 'הנחנו לה אקדח בראש' וטקסטים מתלהמים מהסוג הזה – אומרים שכשאקדח מונח על השולחן במערכה הראשונה, הוא יורה במערכה השלישית – אז האקדח הזה הולך לירות לא במערכה השלישית אלא בחודש השלישי ולא לכיוון שאלו ששמו אותו שם חושבים.
ישנו מאבק ואני טובה במאבקים – זה נותן לי אנרגיות טובות. אני נחושה לנצח ויודעת שאנצח מסיבה אחת פשוטה – אני יודעת למה הציבור הצביע לקדימה בבחירות, אני יודעת מה הנהמת לב שלו – נמאס לו מהפוליטיקאים שעסוקים כל היום בתככנות והישרדות. אני גם רואה שחלק מהציבור הזה מסתכל על קדימה ושואל מה קורה שם – ולכן החלטתי לערוך את הפריימריס מוקדם ככל האפשר בכדי לשים סימן קריאה סביב המועמדות שלי ולא לתת לאותם אנשים שמנסים לשים סימני שאלה לבלבל את הציבור. אני נחושה כי מה שמונח על הכף בתפיסתי זו לא הקריירה שלי, זה לא עניין אישי שלי – זה חלק מהמאבק על פניה של המדינה הזו ולכן אני נחושה, אני יודעת מה צריך לעשות ומאותן סיבות אני יודעת גם שחברי קדימה יצביעו בשבילי.
נכנסים עוד שחקנים למגרש הפוליטי ואני חושבת שכל אדם שרוצה לתרום לישראל בהצטרפותו זה דבר חיובי. אבל לכל אחד יש אחריות, כפי שלי יש אחריות בתוך קדימה -- יש גם אחריות לכל שחקן שנמצא באותו גוש שהוא גוש ציוני. לפיד מנסח את מצע קדימה אבל אם אנו שותפים לאותו רעיון יש לנו גם אחריות – אפשרות אחת היא שהכניסה שלו למגרש תחזק את אותה קבוצה שרוצה להחליף את הממשלה, אפשרות שניה שזה יחליש ויפצל את אותו מחנה. אני מתכוונת לנצח בפריימריס ולהוביל את כל מי ששותף לרעיון הזה ואת הרוב הציוני בישראל.

מאוד משועשע היום ראש הממשלה. אני מודה שאני לא ממש משועשעת. בדיוק סיימתי שיחה עם האבא של החיילת דורון מטלון וזה לא היה ממש משעשע – בדיחות הדעת שלך אדוני רהמ היא על חשבוננו. וכשהיינו ילדים שיחקנו משחק נקודות על קיר לבן שאם מחברים אותן יוצרים ציור.כדי להקל היו רושמים מספרים בצד הנקודות.

אני מסתכלת על תמונת חיינו בשנתיים האחרונות ואני מבקשת לשים את המספרים בצד הנקודות כדי שיראה הציבור את התמונה כולה.

אלה לא אירועים מקריים – יש להם קו מחבר ולקו המחבר הזה אחראית ממשלת ישראל. יש קו מחבר בין זריקת נשים לירכתי האוטובוס

בין האיסור על שירת נשים

בין איסור על נשים ללוות את המת בבית הקברות

בין היריקות והקללות על ילדה בבית שמש

בין תג מחיר נגד ערבים ושריפת מסגדים

בין בלוקים על קציני צהל

בין הקפאת התהליך המדיני

בין החקיקה נגד בית משפט עליון

יחד עם סתימת פיות והשתלטות על התקשורת

 

התמונה הנוצרת היא תמונה מכוערת.

זאת לא ישראל שבה אנחנו רוצים לגדל את ילדינו

זאת לא ישראל עליה חלמה התנועה הציונית על פלגיה השונים

זאת לא התמוה שהיהודים וישראלים בחול מסתכלים עליה וגאים בישראל, זאת התמונה שהעולם היהודי בחו"ל וגם אני, מתביישים בה זאת התמונה שמעמיקה עוד יותר את הבידוד של ישראל.

 

התמונה הזאת היא לא מקרית. המכנה המשותף היא קואליציית השותפים הטבעיים של נתניהו קואליציות הקיצוניים, שבחר ראש הממשלה מרצון חופשי משיקולים פוליטיים גם כשהיו לו אפשרויות אחרות.

זו הקואליציה שאחראית בשותפות מרצון או במחדל לתמונה המכוערת הזאת שהפכה להיות שגרת חיינו יומנו בישראל.

קואליצית נתניהו רוצה שלא נראה שהם קו המחבר בין הנקודות.

 

מנסים לשכנע אותנו שהכל מקרי

הנשים בקואליציה נזעקות לומר שאין קשר בין פגיעה בנשים לתג מחיר אוט לאידיאולוגיה דתית קיצונית שאוכלת היום כל חלקה טובה. כאילו כולנו ביחד באותו צד. אין אופוזיציה וקואליציה כביכול.

ראש הממשלה כבר ניסה למכור לנו אחרי תג מחיר שמדובר בעבריינות סתם לא אידיאולוגית, וכולנו הרי צריכים לכבד את החוק- והרי אכיפת החוק זה המכנה המשותף הנמוך ביותר.

יש במה במדינת ישראל שסגן שר הבריאות לא הרשה לאישה לעלות עליה.

ויש כאלה שיגידו זה הפטנט הפוליטי החדש- לסתימת פיות- דה לגיטמציה. אם תגידו משהו זה יבודד את ישראל.

עוכרי ישראל- אני מאמינה שצריך להילחם על הערכים בשבילנו, מה חשבתם שהעולם לא יראה? אם לא נדבר לא יראו מה קורה כאן?

 

מה מצפים שלא נגלה?, שנגיד למשפחת מרגוליס לשלוח את הילדה לבית ספר ושלא יגלו? ואני לא מוכנה להגיד לחיילת שעולה לאוטובוס או לטניה רוזנבליט או לנשים שרוצות לחייטות בכבוד – תסתמו את הפה כי רהמ אומר שאם נגלה זה יעזור לדה לגיטימציה לישראל. תפסיקו עם האיומים האלה. אנחנו נוציא את זה לאור 0 זה המאבק על חיינו כאן. אם אנחנו רוצים שהעולם יפסיק את הבידוד של ישראל כדאי שנפעל על פי ערכינו האמיתיים גם נובן יותר. אולי רהמ חושב שכפי שהוא מנסה להשתלט על התקשורת כאן, נתרגם את דברי השבח והקלס, אולי נשלח את שהח להסביר לאירופה? אולי גם העולם ישתכנע שהבחירות ברוסיה היו בסדר? ידידינו בעולם כואבים את התמונה המכוערת שהם רואים כאן.

ולא אנחנו לא באותו צד- היינו יכולים להיות בצד הציוני השפוי- בחרת את שותפיך וזה אומר הכל עליך.

זה הכי פוליטי שיש, זה אידיאולוגי,

 

הגיע הזמן שנגדיר פעם אחת ולתמיד בעד מה אנחנו ועל מה המאבק. לא מספיק לומר שמאוחדים נגד האיומים מסביב ובואו נתכנס בצד ולא נעשה כלום. ישנומאבק על התכנים של המדינה היהודית

על  פניה של ישראל החברתיים והמוסריים

והמאבק הגדול מכולם מהו מקור הסמכות להחלטות האלה האם התורה ההלכה היא מקור הסמכות והפרשנים המוסמכים הם הרבנים או שמקור הסמכות הוא החוק שבסיסו ערכים יהודים ואוניברסאליים והפרשן הוא בית המשפט. בבסיס החוק אותם ערכים שהם גם יהודיים וחלק מהחוקים שאמורים לייצג את ערכיה של ישראל.

 

אבל בצד אחד חברו להם אלה שמוכנים לוותר על הרוב היהודי והמדינה היהודית כדי להחזיק את כל ארץ ישראל.

אלה שלא יהיו מוכנים לקבל כל הכרעה דמוקרטית רבניהם אומרים להם לסרב פקודה.

אותם רבנים שיאמרו שעדיפה כיתת יורים על שירת נשים ורבנים אחרים יצטרפו ויגידו שאסור להשכיר דירות לערבים ומאמיניהם הם אלה שירימו בלוק על מח"ט ועל הסמחט ויקראו להם נאצים וישתמשו בטרור שהם קוראים לו מסוג תג מחיר ישרפו מסגדים. יחד איתם הקיצוניות החרדית (שם אין בעיה של סירוב פקודה הם לא משרתים ממילא) שלא מכירים בסמכותה של מדינת ישראל, במערכת החוק שלה וגם לא במערכת המשפט – "דינה דמלכותא דינה עד גבול שנת". כל עוד המדינה מאפשרת בתי דין בהם ממנים את הדיינים שלהם (בלי נשים בוועדה למינוי). פעם אחת הייתה שרת משפטים – ואיזה ויכוחים היו – אם יהיה ניתן למנות דיינים מהציונות הדתית לאומית כדי שיהיו קצת יותר גמישים בעניין זכויות נשים. אני מדברת היום בשם הרוב הציוני מול מה שבינתיים הוא מיעוט, בינתיים כי 50% תלמידי ישראל לא לומדים במערכת ציונית.

 

בצד שלנו הישראלי הגאה- עומד הרוב הציוני, שלו שותפים דתיים, חילונים. חרדים מתונים (שפונים אליהם הם אומרים אנחנו לא כאלה מישהו צריך להפסיק את זה).

 

אנשים שעובדים, מתפרנסים, משלמים מסים, משרתים בצבא, הולכים לבית כנסת בחגים ביום כיפור לפי בחירה ומכבדים ואוהבים את הדת והמסורת היהודית.

 

ואנחנו כועסים! אנחנו כועסים על הממשלה שמשתפת עם זה פעולה.

אנחנו לא שונאים חרדים אלא כועסים על הממשלה. כועסים כי הממשלה הזו מאפשרת להם להתקדם עם רעיון מדינת ההלכה ולייצר יהדות חדשה – אני לא מכירה יהדות שבה יורקים על ילדה בת 7 בדרך לבית ספר או יהדות ששורפים בה מסגדים.

 

זה לא עניין מקרי בכל פעם שאתה מגיע לשלטון מר נתניהו עובר על ישראל משבר זהות.

 

 

אתמול נסעתי לבית שמש.

בהפגנה ראיתי את תושבי בית שמש. עמדו שם כל נציגי היהודים שאני מכירה. חלק עם כיפות עם כל הצבעים, חלק בלי, חילונים, דתיים, הקבוצה הציונית, חרדיים ומסורתיים.

 

ואמרתי שם שאנחנו נמצאים דקה אחת לפני ההכרעה האמיתית על דמותה של ישראל – לא פחות.

אנחנו אלה שנקבע אם ישראל תהפוך למדינה אחת של שבטים שונים שחיים בה אחד ליד השני -  שולחים את ילדיהם לבתי ספר שונים בהם מלמדים בשפות השונות ותכנים שונים, שבטים שלא מדברים אחד עם השני אלא יורקים אחד על השני או מכים זה את זה.

או שישראל תהיה מדינה אחרת. המדינה שמגשימה את החלום שלנו, מדינה שבה נשים בוחרות את המקום שהן יושבות, עולות לכל מקום, לכל במה, מביעות דעתן, שרות אם רוצות ולא רק חיילות ששרות אלא גם אלופות וטייסות בצה"ל, נשים שמחליטות החלטות על גורלה של ישראל , מדינה שכל אחד תורם לחברה ולמדינה בשירות צבאי לאומי או אזרחי.

אנחנו כועסים כי יש מי שמנסה לגרום לנו לבחור בין יהדות ודמוקרטיה ואני לא מאמינה בזה – אין בזה צורך. אנחנו כועסים שמכריחים את הצעירים לבחור בין הערכים ושמרחיקים אותם מהיהדות שאנו גאים בה כפי שהיא צריכה להיות.

 

היהדות שלי חיה ביחד עם הדמוקרטיה. היהדות והדמוקרטיה הן כמו שתי כנפיים לאותו גוף של ישראל שמאפשר לנו להמריא ולכל אחד מאזרחי ואזרחיות המדינה הזו לדעת שהשמיים הם הגבול בשביל כולנו אם רק נרצה- זוהי הציונות שלנו. זאת הבחירה – מדינה לשבטים שונים או מדינה עם הערכים הציוניים.

 

היום קיבלתי תשובה מה עמדת ראש הממשלה- ביבי נתניהו בעד חלוקה לשבטים- יש בעיה, בואו נחלק. אבל הוא לא הולך עם זה עד לסוף כשזה מגיע לבין הים לירדן

הרעיון לחלק את בית שמש

שוב אותה חולשת דעת מול מצבים מורכבים

נתניהו לא המציא עכשיו את הפיצול ואת השיסוי ההדדי לצרכים פוליטיים.

"שכחו מה זה להיות יהודים"- הלחישה המפורסמת לרב כדורי.

 

ואני רוצה לדבר על היהדות שלנו – היהדות שלי זה לתת כבוד לגר וביהדות שלי כל אישה בת מלך לא רק בבית פנימה אלא ברחוב ובאוטובוס ובצבא ובממשלה – זאת היהדות שלנו ואנחנו צריכים להילחם עליה מול אלה שהמציאו להם יהדות אחרת . ביהדות שלי יש מקום לכולם גם ליהודייה מסורתית כמוני, ויש מקום לחילוני ולחרדי ולדתי. כל ישראלי יכול לממש את אמונתו  – ובלבד שבמרחב הציבורי יש לנו כללים משותפים שמקבלים ביטוי בחוק.

 

 

בכלל עד היום לא שמעתי מראש הממשלה משהו בעל ערך על ערכי קודש, מה עמדתו? אכיפת חוק זה המובן מאליו עם כל הכבוד.

מתוך הקואליציה אני מבינה את העמדה

אידיאולוגיה דומה אבל "רכה יותר" הם לא יקראו לנהוג באלימות חס וחלילה להפך הם יגנו אותה אבל הבסיס האידיאולוגי אותו בסיס,

הרי סגן שר הבריאות בממשלת ישראל הוא שעמד על הבמה כשאנשים ביציע.

תדבר על אחדות בשעה שאתה מפלג את מדינת ישראל.

ראש הממשלה יזדעזע רק אחרי שמוודא שלא מזעזע קואליציה. רהמ יברך את הרבנים שגינו ובצדק אבל לא יגיד מילה על אלה שמתוך דבריהם ציבור הולך לעשות מעשים אלימים.

מה זה עוזר אם תגן על זכויות נשים אבל בפועל ימשיכו תלמידי כיתות א' ללמוד שהם לא שוות והקואליציה רק תצביע בנימוקים מפותלים נגד הצעה ללימודי ליבה ושירות אזרחי.

כל הצבעה כזאת היא תשלום לשותפים הטבעיים על חשבוננו.

 

 

אלה סדרי העדיפויות של הקואליציה – זה לא מקרי, זו בחירה. שמעתי שרהמ אמר שמיהרו לקבור את טרכטנברג. הצענו הצעות חוק – חינוך חינם מגיל רך, דיור ציבורי ובר השגה למשל בבית שמש אבל סדרי העדיפויות של הקואליציה הזו – אני זוכרת את הסטודנטים שביקשו הנחות באוטובוסים – איך הם מרגישים שהם יודעים שהסדר עדיפויות של הממשלה הזו זה לתת סבסוד בשני מקומות – בקווי מהדרין ובהתנחלויות. אני מקווה שזה לא סבסד את האוטובוס שיצא מישיבת מרכז הרב בלילה הנורא ההוא.

 

היום אבל הגיע השיא – הצבעה בעניין רבני צוהר-.ראיתי היום במליאה את חלק מחברי הכנסת החרדיים יוצאים מחוייכים – ראש הממשלה הצביע איתם היום על החוק והתנגד לתת את האפשרות לרבני צהר לחתן – מה עמדתו של ראש הממשלה? אז אתה בעד לתת לרבני צהר לחתן? כי ראיתי אותך היום בקטנותך מעיר לחבר כנסת מקדימה הערה – מדובר בקבוצה בציונות הדתית ציונית שמקרבת את הדת לציבור הרחב, הקבוצה שהממשלה מבקשת למנוע ממנה לחתן. ליברמן איים התקבלה החלטה כזו אחר כך אחרת. לא הייתי מעירה את זה אם לא הייתי שומעת את ראש הממשלה בקטנותו מעיר לחבר כנסת – 'אם היית כותב את הנאומים שלך בעצמך לא היית מתבלבל. אתה יודע מה אדוני ראש הממשלה? אם היייתה לך עמדה אמיתית, לא היית מתבלבל היום בהצבעה. כי הנטייה הטבעית שלך הייתה למנוע מרבני צהר לחתן – ידעת שאלה מאחוריך מבציעים נגד אז אוטומטית הצבעת נגד.  עמדתו של ראש הממשלה לא ידועה – היא מתניידת עם הרוח הרעה שמנשבת גם כאן. הוא נואם, הולך לבר אילן וממלמל משהו על שתי מדינות אבל לא מיישם – מסביר שאין פרטנר, אבל נוער הגבעות מריח שהכוח עובד אז הוא מפעיל אלימות.

ויש לנו ראש ממשלה שכתב ספרים על המלחמה נגד הטרור והוא הראשון שיודע שברגע שמשלמים ושעוצמים עין – הטרור מתגבר. ויש לנו כאן טרור אזרחי בבית פנימה וראש הממשלה מולו לא מסוגל להתמודד. משלם לשותפים, ממנה משהו פה, משלם קצת שם- אלה סדרי העדיפויות של הממשלה הזו וכשהם מריחים את החולשה הזו הם יוצאים החוצה ומרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים במערב הפרוע הזה שמדינת ישראל הפכה להיות מול חולשה מוסרית ואמיתית של הממשלה הזו. כי אם ראש הממשלה מתכוון לאכוף את החוק הוא יכול – והגיע הזמן שיפעיל את היכולות שמצויות בידי השלטון בישראל נגד אלה שרומסים ברגל גסה לא רק את החוק אלא את כל הערכים שלנו. אבל הוא לא רוצה – אם הוא היה רוצה הוא היה יכול.

 

כולנו אחים ואחיות אבל בואו נקבע את הכללים בתוך המשפחה – משמעות של מנהיגות היא לאחד את השבטים ולתת לכל קבוצה להיות על פי אמונתה, אבל המבחן הוא הציבורי המרחב הציבורי והמימון הציבורי, יש כאן רוב שמכבד את האחרים אבל לא מוכן לשלם בזהות המדינה בה יגדלו ילדיו.

המאבק הוא על הכל, ושהציונות תנצח כפי שניצחה עד היום את אויביה מבחוץ

 

 

לציונות יש שותפים טבעיים וזאת היא הבחירה שלנו. הערכית, המוסרית והפוליטית.

 

אתמול כשעברתי בדרך לבמה בבית שמש אנשים מדהימים אמרו לי מנהמת ליבם אל תוותרו על בית שמש ואני אומרת לכם היום כאן  - אנו לא הולכים לוותר על בית שמש.  ולא, אנחנו לא הולכים לוותר על ישראל.

- נאום מליאה מיוחד בכנסת לאחר איסוף 40 חתימות חברי הכנסת בנוכחות ראש הממשלה.

תגיות: בית שמש, הדרת נשים, יהדות, נתניהו