נוב' 27

מאת: ציפי לבני נושאים: כללי

התנועה שהקמנו היום תחזיר את התקווה. והיא היחידה שיכולה. הצטרפו אלי. Info@tzipilivni.co.il

17 תגובות

מאי 15

תודה.

מאת: ציפי לבני נושאים: כללי

תודה לכל מי שעטפו אותי באמונה, באהבה ובעשייה, תודה לכל אלפי הפעילים והתומכים
תודה מיוחדת לחברי הכנסת שעמדו לצדי, למרות הסיכון הפוליטי אלו שתמכו בי, תמכו גם בעקרונות, בערכים וברוחה של קדימה, הפגינו עמוד שידרה ועצמה אישית. אני מאמינה בהם.

היתה לי הזכות להיות בין מייסדי קדימה.

הייתי לצידו של אריק שרון ביום שבו נפלה ההחלטה על הקמת מפלגת קדימה, מפלגה שנוסדה על ידי מנהיג גדול, במטרה לקיים במדינת ישראל שלטון של תקווה ואחריות, שלטון שנחוש לקבל הכרעות קשות חברתיות, בטחוניות ומדיניות לטובת עם ישראל גם במחיר פוליטי, שלטון שאיננו נכנע לסחטנות.

היתה לי הזכות לעמוד בראש קדימה בבחירות ולקבל מן הציבור אמון בדמות 28 מנדטים -- וקדימה היא היום המפלגה הגדולה בישראל.

ביקשתי להביא למדינת ישראל פוליטיקה אחרת, פוליטיקה שמעדיפה את העקרונות על פני הכסא, פוליטיקה שהיא אמצעי לקידום מטרות לטובת הכלל ולא מטרה לקידום אישי, פוליטיקה נטולת ציניות ושכרון כח.

במשך כל חיי הציבוריים פעלתי בהתאם לאותם עקרונות, אני מאמינה בהם ואמשיך לפעול כדי לקדמם בכל מקום בו אהיה.

איני מצטערת שסירבתי להכנע לסחטנות פוליטית, שלא הסכמתי לספסר בכספי ובאמון הציבור, שהתנגדתי להפסקת התהליך המדיני שהוא המפתח לעתידה של ישראל, שלא הסכמתי למכור את המדינה לחרדים כדי להקים ממשלה.

איני מצטערת שלא הסכמתי להיות שותפה למדיניות של הקואליציה הנוכחית שמדרדרת את מדינת ישראל, למרות המחיר של ישיבה באופוזיציה ומחיר פוליטי אישי כבד.

אני לא מצטערת שסרבתי להתפשר ולוותר על תהליך השלום למרות שהציבור הפסיק להאמין, וגם אם הסקרים מראים שזה לא באופנה ברגע נתון זאת המשמעות של להוביל.

יש צורך מיידי ודחוף להגיע להסדר קבע עם העולם הערבי והפלסטיני ישראל חיה על לוע של הר געש השעון הבינלאומי מתקתק. הקיום של מדינה יהודית ודמוקרטית נמצא תחת איום חמור.

כבר שנים שההנהגה שלנו קוברת את הראש בחול, מתעסקת בתרגילים פוליטיים ובספינים, ובזמן הזה האיום על ישראל רק הולך וגובר. בשביל לדעת את זה לא צריך הערכה של ראש שב"כ.

אני יודעת שבברנזה הפוליטית סופרים את הדברים בהם אני גאה, כטעויות.
הטעות הגורלית באמת, היא פוליטיקה מלוכלכת שמוכנה למכור כל ערך למען שלטון. פוליטיקה כזו היא האיום על מדינת ישראל.

לאזרחי ישראל מגיע יותר והם זכאים לדרוש מהמנהיגים שלהם יותר. בחירות אינן רק חלוקת תיקים בין המשתתפים המקבלים את הפרס הגדול ופרסי ניחומים. גם אם אופוזיציה היא מדבר פוליטי, לאזרחי ישראל מגיעה אלטרנטיבה. אני עדיין מאמינה שכך נכון לנהוג.

אני מכבדת את החלטת רוב חברי קדימה שהחליטו להחליף אותי בחה"כ שאול מופז. אין בליבי על איש ואיחלתי לשאול, שהוא איש שיש לו זכויות רבות בבטחון המדינה, הצלחה. מתפקדי קדימה בחרו יו"ר חדש והוא זכאי להוביל אותה בדרכו.

אני חייבת להחליט על המשך דרכי הציבורית בצורה נקיה לאור העקרונות והערכים שבזכותם קיבלתי את אמון הציבור. עקרונותיי וערכיי מחייבים אותי לעזוב את סיעת קדימה בכנסת. תמיד אמרתי שכיסא הוא לא הכל והיום אני נפרדת בשלב זה מהכסא בכנסת.

אני עוזבת בשלב זה את הכנסת אבל אני לא פורשת מהחיים הציבוריים.

מדינת ישראל יקרה לי מדי מכדי שאפסיק לעסוק בענייניה, ולאזרחיה מגיע יותר ממה שיש למדיניות הנוכחית להציע
אני רואה בשנים האחרונות את ארצי משנה את פניה ואת החברה הישראלית נחלקת לשבטים.

ראיתי את הציבור שיצא לרחובות כדי לשנות את מציאות חיינו, ואני נחושה לעשות למען עתידה של מדינת ישראל בדרכי.

רבים וטובים הציעו לי להשאר על הגלגל -- פעם למעלה פעם למטה העיקר להישאר. מעולם לא ראיתי את הפוליטיקה כגלגל ענק בלונה פרק שנועד לענג את הפוליטיקאים היושבים בו ומחכים לרגע השיא. בעיני הגלגל נועד לקדם רעיון, נושא, דרך.

רבים וטובים ביקשו ממני להשאר עבורם, משום שהם זקוקים לקול ההיגיון. אלו הבקשות שנגעו לליבי יותר מכל ואני רוצה לומר -- איני עוזבת אתכם.

אמשיך במאבק במקום והדרך שבהם אוכל להמשיך וליצג את העמדות, העקרונות והערכים בהם אני מאמינה ושבזכותם קיבלתי את אמונכם.
אמשיך להשמיע קול צלול וברור ללא פשרות כשאני חפשיה מהמגבלות הפוליטיות הקיימות בעקבות המצב שנוצר, ובלי השלכות המלוות מאבקים פוליטיים פנימיים.

זהו הדבר הראוי לעשותו זוהי דמוקרטיה במיטבה והביטוי הנכון לרצון הבוחר.

אני חייבת את זה לרבים וטובים שתמכו בדרך ובי, אני חייבת את זה לכל האנשים שסבורים שדרכי היא גם דרכם. גם אם יקח עוד זמן.

מדינת ישראל היא הבית שלי הבית של כולנו, ואני מתכוונת להמשיך ולעשות כל שביכולתי למען הבית המשותף, למען ישראל אחרת. ילדינו לא ראויים לפחות מזה.

תגובה אחת

פבר' 22

הגיע הזמן להפסיק לשקר לעצמינו – צה"ל הפסיק להיות צבא העם ולא היינו צריכים את בג"צ כדי לדעת שאין שוויון

מאת: ציפי לבני נושאים: כללי

הצעת חוק 'שירות אזרחי' קובעת כי כל אזרח ישראלי במדינת ישראל צריך לתרום למדינה ע"י גיוס לצבא או בשירות אזרחי. אין ממנהגי להעלות הצעות חוק פרטיות וגם אין ממנהגי בד"כ לפתוח בנושאים אישיים אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי פעמיים. גם בדיון עצמו וגם בחוויה האישית שלי רק מהשבוע האחרון.

לפני יומיים הוביל בני הצעיר את הצוות שלו בצנחנים במסע כומתה לגבעת התחמושת, אותה גבעה שבה נהרגו לוחמי צנחנים בעת שחרור העיר ירושלים במלחמת ששת הימים. אני יכולה לדמיין את ההתרגשות של החיילים. אני מכירה ויודעת את הגאוה המלווה בחשש של ההורים, המלווים את הילדים בתפילה, כן בתפילה, שיחזרו בשלום מהצבא. כי גם על התפילות אין לאף אחד מונופול. והחיילים הצעירים המתנדבים בעם חובתם להתגייס, אבל הם עושים את זה מתוך אמונה והקרבה. כך חינכנו אותם. הם חונכו על סיפורי הגבורה בבית הספר ובתנועה, הם עמדו דום ביום הזיכרון בצפירה, הם התרגשו בהנפת הדגל, הם עמדו בטקסים ואמרו 'אנחנו מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים'.

ובצבא הם פוגשים את כל החלקים בחברה – עולים מרוסיה ואתיופיה, צברים, מתנחלים, דתיים, מסורתיים וחילונים – אז זהו, שלא! והגיע הזמן להפסיק לשקר לעצמינו. צה"ל הפסיק להיות צבא העם ולא היינו צריכים את בג"צ כדי לדעת שאין שוויון – הרי הלב מתקומם כבר שנים.

שנים ניסינו להגיע להסכמות שישמרו על עולם הישיבות כסמל לדת, למסורת, לתרבות ולהיסטוריה היהודית – אין ראוי מכך למדינה היהודית. שנים השתמשו הפוליטיקאים החרדים בחולשת הפוליטיקאים – אלה שמדברים כאן על הבמה בפאתוס על הביטחון, על אחדות העם, ודנים את הילדים שלנו להיות אלה שנושאים על גבם, לעיתים במחיר חייהם, את כל שאר החלקים בחברה הישראלית. והגיע הזמן לומר לזה 'די'! ואין יום מתאים מהיום הזה לשנות את חוקי המשחק אחת ולתמיד. כי אחדות העם עוברת קודם כל דרך תרומה משותפת למדינה ולחברה. לכן החקיקה היום אינה נגד חרדים אלא בעד אחדות עם ישראל.

אנחנו לא רוצים ריב אחים. אבל אנחנו לא נוותר לכם. אנחנו נבוא אליכם עם פרחים, אנחנו נבוא אליכם עם אהבה, אבל אנחנו נבוא גם עם צווי גיוס וצווי שירות לצה"ל או לשרות לאומי ואזרחי, נבוא עם צווי שירות כי אין לנו ברירה, אתם חייבים לשרת יחד איתנו. בצבא, במשטרה, בבתי חולים, בכל מקום שהמדינה שלנו, של כולנו שלכם ושלנו, צריכה אתכם. אנחנו חיים בשכונה קשה – עם ישראל חייב להמשיך ולהגן על עצמו. אתם מאמינים בתפילות, גם אני, זה יפה וזה טוב, וזה משמר את הקשר ביננו כעם ובין העם לאלוהיו ואנחנו שמחים שתמשיכו להתפלל – אבל אתם תתפללו גם בצבא, אתם תתפללו גם בטירונות, ואתם תתפללו במילואים. כי אין לנו ברירה. תתפללו בבתי החולים ובמכבי האש ובכל מקום שהחברה הישראלית זקוקה לעזרה. אין לנו ברירה כי העוול הזה של ההשתמטות נמשך יותר מידי שנים וכרגע הוא מאיים על הלכידות שלנו, על היכולת שלנו לשרוד כחברה חפצת חיים.

אני פונה מכאן לכל חברי הכנסת החרדים, פנו גם אתם למנהיגים שלכם, פנו לרבנים, שישתפו פעם אחת פעולה עם הגיוס לצה"ל ועם השירות הלאומי. היהודים בישראל של היום אינם חיים בגלות או בגטו מול שלטון אחר. זאת המדינה שלנו של כולנו. העם היהודי לא יכול לחזור לגלות שבה אנחנו מייחלים לנס או להצלה מידי זרים בכל פעם שמישהו רוצה לתקוף אותנו. העם היהודי ימשיך לשמור על הקיום של המדינה ושלנו. ואתם תהיו שם איתנו. העם דורש צדק חברתי, והצדק הזה עובר דרך חובת השירות לכול.

השירות הלאומי לכולם, יעזור לחרדים, כמו שהוא יעזור לערבים. מפעל הישיבות ימשיך להתקיים אבל יפסיק להיות מקום מפלט למשתמטים. אנשים ישרתו, אנשים יעבדו ויפרנסו את עצמם. זוהי הדרך היהודית, זוהי הדרך הציונית. זה מה שצודק.

אני שומעת הקולות שאומרים 'יהיה חוק והוא לא ייושם', 'מה ישלחו משטרה צבאית לעצור את כולם'?,ושומעת את אלה שמזהירים מקרע בעם אם לא נדבר – אני מודיעה לכם היום – אם המצב הזה יימשך גם אז יהיה קרע בעם. המצב הזה לא יכול להימשך – כולנו רוצים ומוכנים להמשיך ולשרת אבל אנחנו רוצים לדעת שהנטל הזה מוטל על כתפי כולם. יש היום שבר במדינת ישראל, בישראל הציונית, וצריך לתקן אותו. אנחנו מוכנים להמשיך להיות מגש הכסף עליו ניתנה מדינת היהודים אבל אנחנו לא מוכנים שזה יהיה המגש שממנו מקבלים ארוחות חינם. ואני מתחייבת להנהיג הצעת חוק של שירות לכולם בין אם מהאופוזיציה או מממשלה בראשותי – ואני מבקשת מהממשלה לתמוך בחוק.

 

 

תגובה אחת

פבר' 08

כשתהיה חוקה יהיה ברור ששוויון תקף גם בנשיאה בנטל

מאת: ציפי לבני נושאים: כללי,נאומים

ישראל ועמה כנסת ישראל נולדו בייסורים – ייסורי הגלות, השואה ומלחמת התקומה.

הכנסת נולדה כאסיפה המכוננת שיעודה הראשון היה לחוקק חוקה לישראל.

החוקה אמורה הייתה לסלול לרך הנולד, ישראל שזה עתה נולדה, את דרכה להל תסטה מדרך הישר.

כשאנחנו חוגגים את יום הולדתה של הכנסת איננו רשאים לחגוג בלי לשאול את עצמינו למה לא חוקקה הכנסת הזאת מאז הקמתה חוקה לישראל.

אני מעלה המחויבות הזאת מחדש היום כי אם לא היינו מחוקקים חוקה אך מתנהלים על ידי עקרונות חוקתיים כאן – דיינו

אבל זה לא המצב

כשתהיה חוקה יהיה ברור לכל אדם בישראל שמדינה יהודית ודמוקרטית משמעותה בית לאומי ושוויון- במובן הלאומי ולא החרדי

נחסוך לעצמינו אותן הצעות חוק לאומניות קיצוניות שמבקשות לקצץ בשם היהדות את כנפי הערכים הדמוקרטיים.

אני מאמינה שאלה ערכים שלובים- יהדות ודמוקרטית.

כשתהיה חוקה ילמד אותה כל ילד בבית הספר, ובבתי הספר כולם במסגרת לימודי הליבה, ולא נמצא עוד כ –52 אחוז מתלמידי ישראל בכיתות ב' שלומדים חזון עצמאי שאינו ציוני , מערכת נפרדת שאין בינו לבין החזון הציוני דבר וחצי דבר.

כשתהיה חוקה יהיה ברור שהכנסת היא זאת שקבעה את הערכים בכובעה המכונן ובית המשפט הוא הפרשן ולא יהיה עוד מצב שבו בית המשפט נכנס לריק הזה שנוצר כי הכנסת כשלה בתפקידה ולא כוננה חוקה ונמצא אותו מכונן את החוקה במקומנו.

כשתהיה חוקה יהיה ברור שהיא מקור הסמכות ולא ההלכה

כשתהיה חוקה יהיה ברור ששוויון פרושו גם שוויון בנטל וכל אחד מאזרחי המדינה צריך לתרום לנטל הביטחוני והכלכלי כפי שכל אחד יקבל הזדמנות שווה להצליח בחייו. ותפקידה של הכנסת להכריע בדברים האלה ובהתאם לערכים האלו. שמעתי את דבריך יו"ר הכנסת ובהיעדר הסכמה צריך הכרעה כאן בבית הזה, גם בנושא הצורך לשוויון בנטל. לא רק הכרעה של הרוב תגרום לקרע אלא גם אי הכרעה בגלל וטו פוליטי של המיעוט יוביל לקרע.

 

כשתהיה חוקה לישראל ידע כל אזרח בישראל שהוא יקבל הזדמנות שווה להצליח בחייו. יהיה ברור ישראל אינה מדינה שבה המעמד או השכר נקבעים על פי דרך ההעסקה, בין אם ישירות על ידי המדינה או לא. כשתהיה חוקה יהיה ברור ששוויון אינו טובה למיעוטים החיים בקרבינו אלא חלק ממערכת הערכים שלנו. כשתהיה חוקה גם העולם היהודי ירגיש שייך ולא יסתכל בהשתאות איך ישראל מקצינה.

כשתהיה חוקה יהיה גם ברור שאנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במצב שבו בין הים לירדן מתקיימות בפועל שתי מדינות עם שתי מערכות ערכים שונות שבאחת חל החוק הישראלי ובשני סוג, בחלק מהמקומות, של תג מחיר. כשתהיה חוקה העולם יבין מהי ישראל המודרנית, הערכית, הציונית הדמוקרטית והליברלית.

 

אבל איננו יכולים להרשות לעצמנו לחכות לחוקה עד שכל זה יקרה והיעדרה של חוקה אינה יכולה להיות תירוץ. איננו זקוקים למסמך כדי לדעת מה הוא שוויון, מהן זכויות אדם, מה הוא הכבוד שזכאי לו כל אזרח מאזרחי ישראל, איננו יכולים רק להתעלות באמונה באדם כיח המובן מאליו לא יכול רק להיאמר אלא גם להיכתב בחוקה. ועד שתהיה חוקה אנחנו צריכים להישמע לחוקה הפנימית שלנו, זאת שאמורה לפחות ללוות אותנו בהגיענו הנה לבית הנבחרים בהצבעות השונות שעל סדר היום.

 

כאשר מסתכלים מבחוץ על כנסת ישראל, מדברים משתמשיםבמונחים של שקיפות וזה חשוב, והיתרון של הזכוכית השקופה הוא שרואים אותנו אבל השאלה שאנחנו חייבים לענות עליה היא האם די לנו בזכוכית שרואים אותנו דרכה או האם אנחנו גם שומעים את הקולות מבחוץ והם גם חודרים אלינו? לא רק ברמה הטכנית אלא גם ברמה המעשית ביותר. האם אנחנו שומעים גם את קולות המחאה והעם או רק את קולות הלוביסטים הלוחשים בוועדות?  האם אנחנו מחויבים רק למצביעים עבורינו בבחירות הפנימיות או לציבור המצביעים הכללי ששמו את כל אמונם בנו.האם אנחנו זוכרים כאן רק את שולחינו או האם אנחנו רואים את אזרחי ישראל כולם בקבלת ההחלטות כי המחויבות שלנו בסופו של יום היא לאזרחי ישראל כולם.

אנחנו רואים איך כאשר מסתכלים עלינו בחוץ – מתדרדר אמון הציבור. ופוליטיקה הופכת למילה גסה. כדי שזה יגמר אנחנו אחראים להחזיר את אמון הציבור בנו, בכנסת הזו, ולא להסתפק בהתדרדרות, לא להסתפק במילים אלא להפוך את הדרישה לצדק חברתי גם לצדק פוליטי – כאן בבית הזה.

 

- ישיבת המליאה המיוחדת לציון יום הולדתה ה-63 של הכנסת

 

תגובה אחת

ינו' 25

אסור לתת את גורלה של ישראל בידי קואליציית נתניהו

מאת: ציפי לבני נושאים: נאומים

אחת לכמה זמן אנחנו מתכנסים כאן כדי לשמוע את ראש הממשלה מתגאה בהישגי ממשלתו, ואנחנו דנים בשאלה איך הממשלה מטפלת ואיך היא צריכה לטפל בסוגיות השונות.  והשיא היה בהתענגות של ראש ממשלת ישראל בפתק של עוזר שניתן למישהו – אתה מבין – אצלך זה החלטות יומיומיות – תלמד להגיד 'לא', 'עד כאן', סוג של מילים שאמרתי, סוג של מילים שאתה לא יודע להגיד, סוג של מילים שאתה לא יודע להגיד כי אתה מפחד מאותם שותפים, כשלראש ממשלה אין סדרי עדיפויות, כאשר הוא נותן הכל לכולם רק כדי לשבת על הכיסא –אז אתה יכול לעשות את ההצגות האלו על הדוכן ולדבר על הביחד ולהתענג על משהו שמישהו רשם. בסוף אמרתי 'לא' – תגיד אתה פעם 'לא' למישהו.

עכשיו בואו נדבר באמת על מה שקורה במדינת ישראל – ואתחיל הפעם מבפנים החוצה. אדבר בשמם של אותם אנשים, הרוב הישראלי, אלה שגאים בישראל, אלה שמשרתים בצבא, הולכים למילואים, למדו, חלקם נולדו כאן, חלקם עלו הנה – נאחזים בכל כוחם בישראל כפי שהם רוצים לראות אותה. יש להם מסלול חיים משותף – בדרך כלל גן, בית ספר,צבא, אוניברסיטה או מכללה, עבודה, נישואין, דירה אם אפשר – חלק יקראו להם מעמד ביניים, חלק יקראו להם ישראלים חדשים, חלק רוב ציוני – הם יכולים להיות חילוניים, דתיים או מסורתיים – הם לא סקטור. הם הרוב בישראל שמבטא באורח חייו את תכלית הציונות – וכולם מוכנים לתת למדינת ישראל את חייהם, ממש כך. אך הם מצפים ממדינת ישראל, דרך ממשלות ישראל, שיהיה אכפת לממשלה מהם ולא רק מעצמה. אזרחי ישראל צריכים ממשלה שתוביל ותקבל כמה החלטות –צמצום פערים חברתיים כך שאותה קבוצה, ולא רק, תוכל לחיות כאן בכבוד, הם זקוקים שהמילים 'ערבות הדדית' יתורגמו לשוויון בנטל כך שכל אזרחי ישראל ישרתו בשירות צבאי, לאומי או אזרחי – הצעת חוק שאנחנו הגשנו והממשלה הזו דחתה.

שמעתי את כל ההתהדרות במספרים של ראש הממשלה, שמתענג תמיד במספרי המאקרו, אבל בסוף הציבור הזה מסתכל על המספרים בסופר וכאן אין במה להתענג כי יוקר המחיה בישראל גדול ממדינות האו.אי.סי.די ויוקר המחיה בכל הקשור למוצרי מזון בשלוש שנים שאתם נמצאים בשלטון עקף את האו.אי.סי.די. זה מה שהם רואים. אז נתוני המאקרו טובים אבל בסוף בסופר אין להם במה לשלם.

הגיע הזמן ראש הממשלה שתסתכל גם על האזרח הפשוט שרוצה לקנות בסופר ואין לו – והיום החלטת שר השיכון היא יריקה נוספת בפני אלו שיצאו לרחובות, המחאה שהחלה באותו אוהל שהוקם עקב מחירי הדיור, אלו שיצאו לרחוב כדי לדרוש את זכותם לחיות בכבוד. ההחלטה הזו שהציג אותה שר השיכון היא זלזול מוחלט בוועדת טרכטנברג. וועדת טרכטנברג בטובה הציעה לממשלה שתי הצעות ביחס למיצוי כושר ההשתכרות – או כתנאי סף או כמשקל משמעותי בקריטריונים. אבל שוב באיזה תרגיל מתוחכם שרוני בר און הציג אותו כל כך יפה – פתאום אנו עוסקים באורך חיי הנישואין של הזוגות הצעירים שעומדים בתור ולכן לזוגות הצעירים המשרתים והעובדים אין בשורה- הם כרגיל שוב משלמים את מחירה של ממשלת נתניהו, שר השיכון שוב נשען על חולשתו של ראש הממשלה שפשוט לא יודע לומר 'עד כאן', שבחר מסיבותיו הוא למסור את גורל המדינה, כמו גם את עתידם של הצעירים האלה, בידי השותפים הסקטוריאלים – אלה שימצאו תמיד את הפטנט כך שבחישובים מסובכים הישראלים המשרתים והעובדים לא יוכלו להינות אבל המצביעים שלהם כן. ונוסיף לזה גם את חוק טל, ונכון אדוני רה"מ שכאשר האויבים שלנו יורים עלינו טילים הם לא מבחינים בין מי שחובש כיפה למי שלא –הבעיה היא שאלו שנלחמים באויבנו הם ברובם או שלא חובשים כיפה או שחובשים כיפה מסוג מסוים – ויש את אלה שלא משרתים. אין לי ספק שמדובר בסוגיה מורכבת שמונחת שנים רבות על השולחן של הבית הזה. תחילתה בחטא של עשרות שנים קודם – איזה מחשבה שאפשר לתת למכסה מסוימת לשמר את המסורת, התרבות, היהדות בישיבות כסמל לעולם התורה – וזה רעיון שאני חושבת שהוא חשוב – עד שאותו רעיון של מספר מצומצם שישמור במדינת ישראל את עולם התורה היהודי – פרץ כל גבול. אני זוכרת את עצמי בהצבעות על חוקי טל, והלכתי ובדקתי. גם שהייתי שרה בממשלה לא יכולתי להיכנס הנה ולהצביע בעד החוק הזה. אף שלא הצבעתי, ואף שלא יכולתי להיכנס ולהצביע נגד החוק הזה, הייתי חברה בממשלה ויש לי אחריות בממשלה שאני לא בורחת ממנה. מהסיבות האלה בדיוק אני מבקשת להוביל לא רק את מפלגתי, אלה את כל עם ישראל ואת הממשלה שאעמוד בראשה ואביא את אותן הצעות חוק שאני יכולה להיות שלמה איתן. ואני, שבדרך כלל כחברת קואליציה ואני אומרת את זה לחבריי, מאוד ממושמעת, ושהיו החלטות קואלציניות תמיד באתי בריצה להצביע. פעמיים לא יכולתי להיכנס ולהצביע למרות ההחלטות.  פעמיים, כשחוק טל הגיע לכנסת. פעם ראשונה ב-2002, פעם שנייה ב-2007. לא יכולתי להרים את ידי בעד החוק הזה. צריך לעשות את התיקון הזה כי מאז כבר הרעיון של עולם הישיבות פרץ כל גבול. והיום, אותם ישראלים, שמוכנים שבמדינת ישראל תהיה ערבות הדדית כלפי אלה שאין להם – לא יכולים להמשיך יותר לקחת את הנטל הזה בלי שכל אזרח משרת שירות אזרחי, צבאי או לאומי. זה לא נגד אף אחד, זה בעדנו. זו לא תביעה של סקטור, זו תביעה של הציונות.

יש דברים שנעשו בעבר ואי אפשר יותר להשלים איתם וחוק טל הוא אחד מהחוקים האלה. ואני יודעת שהחיבור הוא חיבור כפול. כאשר אנחנו מדברים על הדיור, הרי מה קורה, אם הם לא משרתים בצבא, אז הם לא יכולים ללכת לעבוד, לפחות לא בצורה חוקית. ואז התוצאה שמסדרים  את הקריטריונים בדיור לטובת אלה שבמילא לא נושאים בנטל. בממשלה שהיינו חברים בה היה רעיון להרחיב את מכסת השירות הלאומי. ואני מצטערת לומר שהאוצר, בהתנגדות שלו לשלם ולשים הרבה כסף שנדרש על מנת לייצר שיוויון, טועה. ואני מודה שגם באו אלי ואמרו לי עזבי, שילכו לעבוד, שלא יעשו צבא. אני לא מסוגלת. אני כל כולי מתקוממת נגד הרעיון הזה. ויכול להיות שזה הגיוני, ויכול להיות שזה יאפשר ליותר לצאת לעבודה. אבל יש משהו בצדק החברתי הבסיסי הציוני שלא אפשר לי לתמוך בזה. וכל השקעה כספית ואזרחית בשירות לאומי ראויה, נכונה וטובה – בין אם מדובר בציבור החרדי או הערבי. זה חלק מהיכולת שלנו לחיות ביחד, כמו גם להיאבק נגד האוייבים מבחוץ.

אני יודעת, אני לא יכולה לוותר על צדק. וכשאנחנו עוסקים במה שקורה מבפנים, בעוד אנחנו כואבים את החיילים שנזרקים מהרכבת, ואת האישה שמוכה בבית שמש, ואהבתי כשראש הממשלה הזכיר את שלומציון המלכה, באמת היו תקופות שבהן בעם ישראל היה כבוד בת מלך לא רק בבית פנימה. היא יכלה לקבל החלטות עבור עם ישראל כולו. לא טשטשו את פניה, לא אמרו לה לשבת מאחורי מה שלא היה אז. היא לא נדרשה לשבת בבית. זו היהדות בעיני. זו היהדות האמיתית שאני גאה בה. זו המסורת שעל פיה גדלתי.

וכשאנחנו מסתכלים על המצב היום, ורה"מ מדבר על חינוך וביטחון, אי אפשר להתגאות בחינוך ש-52 אחוז מתלמידי כיתה ב' אינם ציוניים. אפשר להפשיר את חוק חינוך חובה חינם, אי אפשר להתגאות במערכת החינוך בישראל שהכל תלוי בזרם שאליו אתה משתייך.

ואי אפשר לדבר על ביטחון בלי לעשות את מה שאדבר עליו. יש לי מחמאה אחת לממשלה בכל שלושת שנות כהונתה וזה הפעילות ביחס לגדר הביטחון. מה שמגיע, מגיע. נתקבלה החלטה, נדרש הרבה כסף, וטוב שנעשה. אבל יש עוד דבר שקורה במדינת ישראל ואותו אנחנו לא רואים. כשמתקבלת החלטה אז רואים אותה, כשיש מחדל לא רואים אותו. אי הפעילות, זה דבר שלא רואים אותו עד שהוא לא מתפוצץ בפנים. ואני רוצה לדבר על המחדל מדיני-ביטחוני של ממשלת נתניהו.

מחר יפוג תוקף הזמן שקצב הקוורטט על מנת להתניע מו"מ מדיני. בינתיים, לפי מה שיוצא – הלוואי ואתבדה, הלוואי ויתחיל דבר מה. אבל על פי הכותרות, לפחות אלו שיוצאות, יש שתי אפשרויות. או שלרה"מ אין מושג איך לנהל מו"מ, או שהוא לא רוצה. ו-2 האפשרויות האלה הן גרועות למדינת ישראל.

אני שומעת את הנאומים, את ההרצאות, מחנכים את העולם והפלסטינים. אתמול הקשבתי קשב רב לנאומו של רה"מ ביום השואה הבינאלומי. רה"מ דיבר כהרגלו על האיומים, לא רק איראן, אלא גם חמאס, חיזבאללה. ואני רוצה לברך כאן את האיחוד האירופאי על ההחלטה בנושא האיראני ועל ההתגייסות לדבר הנכון והפעילות הזאת היא חשובה, וצריך שהעולם כולו יהיה מאוחד בה. ולכן גם את המסר הזה אני מוציאה כאן גם כראש האופוזיציה, זה לא עניין של קואליציה או אופזויציה. זה דבר חשוב לגייס את העולם על מנת למנוע מאיראן את ההתגרענות. אבל אתמול הוסיף רה"מ עוד דבר מה. אומר רה"מ שהוא מאוד התקומם סביב אמירת המופתי ואמר שהעולם לא מגנה. במקום לגנות, העולם עוסק באיזה מרפסת שבונים באיזו התנחלות, לדבריו. איזה מן החלטות אלה – זה סדר עדיפות לקוי של העולם. רה"מ דיבר על הבריתות שצריך לעשות על מנת להתמודד נגד האיום האיראני. והוא צודק, סוף סוף. אבל איך רה"מ יכול לדבר על בריתות כאשר כל מה שקורה לנו בשלוש שנים האחרונות, כאשר ישראל הופכת להיות יותר ויותר מבודדת, ושאף אחד לא ימכור לי את הבחישה בפוליטיקה האמריקאית כסוג של ברית.

ועכשיו שנדרשת החלטה, גם רה"מ של ישראל צריך לקבוע סדרי עדיפויות. מה אפשר לעשות, העולם רוצה שיתנהל מו"מ בינינו לבין הפלסטינים. ואני מודה שזו גם עמדתי. לא כטובה לעולם, אלא כטובה עבורינו. אי אפשר להמשיך עם מצב שיש שתי מדינות שבאחת חל החוק הישראלי וממשלת ישראל היא הריבון ובשנייה חל החוק הירדני והצבא הוא הריבון. אם אנחנו לא נכריע היום, יכריעו בעבורינו. או שהשקפת עולמך של היו"ר, מדינה אחת בין הים לירדן, זה מה שיקרה. אני רוצה לנהל דיון ואז נכריע. כי אחרת מדינה יהודית לא תהיה. וזה דיון שאנחנו מנהלים הרבה מאוד זמן.

ברור היום שהקיפאון המדיני מונע מאיתנו לקיים פריצת דרך. שמעתי כמעט בתדהמה מעוררת התפעלות את רה"מ מדבר על הרכבת, על חשיבות המיקום הגיאוגרפי של ארץ ישראל. לאיפה הרכבת הזאת תיסע? עם מי יש לנו קשרים בעולם הערבי? כל התפיסה הגיאוגרפית היתה אמורה להיות תפיסה אסטרטגית שרואה את ישראל כחלק מהמזרח התיכון וגם עם השער לאסיה ולעוד מקומות אחרים בעולם, היום מדינת ישראל היא מדינה מבודדת.  כשעומד רה"מ ומדבר בצורה מוגזמת על האיומים שמסביב ואומר שחשוב לייצר בריתות ומדבר על סדרי העדיפויות של העולם, רה"מ יודע מה צריך לעשות כדי להתניע מו"מ שיגייס את כל העולם לצידנו ושנוכל אז לייצר את אותן בריתות ולחזק את ביטחון ישראל. הוא צריך לעשות את אחד מ-2 הדברים – או להקפיא בנייה או לשחרר אסירים שנמצאים כאן עוד לפני אוסלו. זה מחיר שהוא לא נעים, הוא לא מחיר אסטרטאגי. הוא מחיר פוליטי מקושקש מול הדבר האטסטרגי הגדול של מו"מ ואולי הסדר. תלוי אם מי שייכנס לחדר המו"מ יידע לנהל אותו.  יכולת לגייס את העולם לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

הקשר הזה בין יכולת קבלת ההחלטות, חוסר היכולת לסדר סדר עדיפויות אסטרטאגי נכון נמצא היום בעוכריה של מדינת ישראל. אנחנו נמשיך, כי מבחינתנו גם אם הישיבה באופוזיציה לא תמיד נעימה, אנחנו יודעים לאן להוביל את מדינת ישראל. ואני מאמינה שבסוף, היכולת של רה"מ לשכנע את הציבור בישראל שלא צריך לעשות כלום כי במילא העולם נגדנו, ואין סיכוי לשלום כי במילא הפלסטינאים לא רוצים, וצריך לעשות את כל השטיקים והטריקים עם הקואליציה רק כדי לשרוד. אני מאמינה שכפי שהציבור יצא לרחובות בעבר, הם יצאו בהמוניהם כדי להכריע פעם אחת ולתמיד את גורלם, כי אסור לתת את גורלה של מדינת ישראל בידי הקואליציה הזאת.

 

- נאום במליאת הכנסת במסגרת דיון שיזמה "קדימה" לאחר איסוף 40 חתימות ח"כים ובנוכחות רה"מ.

 

2 תגובות